קרוליינה (אזור)
קֶרוֹלַיְנָה (באנגלית: Carolina) הוא שמו של אזור גאוגרפי היסטורי בדרום-מזרח ארצות הברית של ימינו שכלל את מדינות ארצות הברית קרוליינה הצפונית, קרוליינה הדרומית, ג'ורג'יה וחלקים של פלורידה. האזור קרוי על שמו של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, (בלטינית Carolus) ונקרא בתחילה קֵרוֹלֵנה (Carolana).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור נתבע על ידי האימפריה הספרדית כחלק מהטריטוריה הספרדית בשם לה פלורידה על ידי חואן פונסה דה ליאון בשנת 1513. סנטה אלנה (אנ'), יישוב ספרדי על מה שהוא כיום פאריס איילנד (אנ') בדרום קרוליינה, הייתה בירת לה פלורידה בין השנים 1566 ל-1587. היא נוסדה על ידי פדרו מננדס דה אבילס (אנ'), המושל הראשון של פלורידה הספרדית.[1][2] היו מספר ניסיונות קודמים להקים מושבות באזור הן על ידי הספרדים והן הצרפתים, אשר קיבלו השראה מדיווחים קודמים על אדמת צ'יקורה (אנ') השופעת.[3] ההתנחלות סנטה אלנה של מננדס העבירה את מוקד המאמצים הקולוניאליים הספרדיים צפונה מסן אגוסטין, שהוקמה ב-1565 כדי לגרש את הצרפתים מהמושבה שלהם פורט קרוליין (אנ'). סנטה אלנה נבנתה בסופו של דבר באתר המאחז הצרפתי הנטוש שארלספור (אנ'), שנוסד בשנת 1562 על ידי הוגנוטים צרפתים בהנהגת ז'אן ריבו (אנ') שברחו מצרפת אל מעבר לים.
הקמת סנטה אלנה באה בעקבות הרס המבצר הצרפתי פורט קרוליין על ידי מננדס בשנת 1565. ביישוב הספרדי שכנה קהילה לא קטנה, והוא הפך לבסיס הפעילות של הישועים והצבא שפעלו באזור הצפוני של פלורידה הספרדית. מבסיס זה הקימו הספרדים עוד מספר מבצרים ארעיים עד להרי האפלצ'ים, אך התנגדות של שבטים אינדיאנים מקומיים וחוסר העניין של ספרד באזור, גרמו לנטישתם, העברתם או השמדתם. סנטה אלנה ננטשה בסופו של דבר ב-1587, כשניצוליה עברו להתגורר בסן אוגוסטין. הספרדים מעולם לא ניסו שוב לממש את תביעותיהם הקולוניאליות לאזור, והתמקדו באזורים אחרים ביבשת אמריקה.
שנתיים קודם לכן, ב-1585, הקימו גם האנגלים מושבה קבועה ראשונה ביבשת אמריקה, מושבת רואנוק באי רואנוק (אנ'), המצוי כיום בשטחה של קרוליינה הצפונית. ב-1590 עגנו באי ספינות אנגליות ומצאו את המושבה ריקה מאדם. גורלם של למעלה מ-100 המתיישבים נותר לוט בערפל עד ימינו, והעניק לרואנוק את הכינוי "המושבה האבודה".
לאחר מכן השטח הושאר בידי הילידים האמריקאים עד ל-30 באוקטובר 1629, כאשר צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, העניק זיכיון לתובע הכללי, סר רוברט הית' (אנ'), על האדמות שמדרום לקו הרוחב 36° צפון ומצפון לקו הרוחב 31° צפון "תחת השם, ולכבודו של המלך ההוא, של קרולנה".[4] קרולוס (Carolus) הוא בלטינית "צ'ארלס". תאריך זה נחשב כיום הקמת פרובינציית קרוליינה. הזיכיון לא מומש ומאוחר יותר בוטל על ידי צ'ארלס השני, מלך אנגליה.
ב-24 במרץ 1663 הנפיק צ'ארלס השני, מלך אנגליה צ'ארטר לקבוצה של שמונה אצילים אנגלים, והעניק להם את אדמת קרוליינה, כפרס על תמיכתם הנאמנה במאמציו להחזירו לכס המלוכה של אנגליה. השמונה נקראו Lord proprietor (אנ') (לורדים בעלי רכוש) או פשוט Proprietors (בעלי רכוש): אדוארד הייד, הרוזן הראשון מקלרנדון; ג'ורג' מונוק, הדוכס הראשון מאלבמרל; ויליאם קרייבן, הרוזן הראשון מקרייבן; הברון ג'ון ברקלי ואחיו סר ויליאם ברקלי, שהיה גם מושל המושבה של וירג'יניה; אנתוני אשלי קופר, רוזן שפטסברי הראשון; וסר ג'ון קולטון. הצ'ארטר משנת 1663 העניק ללורדים בעלי הרכוש בעלות על כל הקרקע מהגבול הדרומי של מושבת וירג'יניה מדרום לקו הרוחב 36° צפון ומצפון לקו הרוחב 31° צפון (לאורך חופי ג'ורג'יה של ימינו).[5] מבין השמונה הרוזן שפטסברי היה האקטיבי ביותר בניהול ענייניה של הפרובינציה וב-1669 יחד עם עוזרו, הפילוסוף ג'ון לוק, הוא סייע בניסוח "החוקה היסודית של קרוליינה", שהייתה פיאודלית בתפישותיה ולא בוצעה.[6] תחת הזיכיון המלכותי הייתה לשמונת האצילים הזכות לנהל את ענייניה של המושבה באופן עצמאי ובסמכות כמעט זהה לזו של המלך.
בשנת 1665 תוקן הצ'ארטר מעט, כאשר הגבול הצפוני הוארך ל-36 מעלות 30 דקות צפון כדי לכלול את אדמות מושבות אלבמארל (אנ') לאורך מפרץ אלבמארל (אנ'), אשר בהן התיישבו בעיקר תושבי וירג'יניה שהיגרו דרומה. באופן דומה, הגבול הדרומי הוזז דרומה ל-29 מעלות צפון, ממש דרומית לדייטונה ביץ' בפלורידה של ימינו, שכלל את ההתנחלות הספרדית הקיימת בסן אוגוסטין, התרחבות בלתי ניתנת לאכיפה של הכוח האנגלי. הצ'ארטר גם העניק את כל הקרקעות, בין הגבולות הצפוניים והדרומיים הללו, מהאוקיינוס האטלנטי, מערבה עד לחופי האוקיינוס השקט, התרחבות שעוד יותר בלתי ניתנת ליישום.
בשנת 1670, ארגן מושל ברמודה ויליאם סייל (אנ') מספר ספינות של מתיישבים מברמודה וברבדוס.[7][8] מתיישבים אלה הקימו את מה שנקרא אז צ'ארלס טאון (Charles Town), לכבוד מלך אנגליה, ב-Albemarle Point, על הגדה המערבית של הנהר אשלי, כמה קילומטרים צפונית-מערבית למרכז צ'ארלסטון של ימינו. צ'ארלס טאון הפכה לעיר שתוכננה באופן מקיף לראשונה בשלוש עשרה המושבות. הממשל, ההתיישבות והפיתוח שלה היו אמורים לפעול לפי תוכנית בעלת חזון הידועה בשם המודל הגדול (Grand Model ) שהוכנה עבור לורדים בעלי רכוש על ידי ג'ון לוק.[9] עד 1729 היו חילוקי דעות רבים הנוגעים להגנה, ממשל וההבדל בין שני הסגנונות האגרריים השונים בשימושם של תושבי מושבת וירג'יניה לבין זה שנהוג על ידי בעלי המטעים שהגיעו לצ'ארלס טאון מאיי הודו המערביים.
בשל ריחוקם זה מזה, פעלו החלקים הצפוניים והדרומיים של המושבה באופן עצמאי פחות או יותר עד לשנת 1691, אז מונה פיליפ לודוול (אנ') למושל פרובינציית קרוליינה כולה. מאז ועד 1708 נשארו יישובי הצפון והדרום תחת ממשל אחד. הצפון המשיך להחזיק באספה ומועצה משלו; המושל התגורר בצ'ארלס טאון ומינה סגן מושל בצפון. במהלך תקופה זו, שני חצאי המחוז החלו להיות ידועים יותר ויותר בשם קרוליינה הצפונית וקרוליינה הדרומית.
בשנת 1729 חולקה פרובינציית קרוליינה כאשר צאצאיהם של שבעה מתוך שמונת הלורדים בעלי הרכוש מכרו את מניותיהם בחזרה לכתר. רק ג'ון קרטרט, רוזן גרנוויל השני, שהיה היורש של סר ג'ורג' קרטרט (אנ') ויורשיו שמרו על זכויותיהם המקוריות למה שיהפוך עד למלחמת העצמאות של ארצות הברית לנפת גרנוויל (אנ'). גם פרובינציית קרוליינה הצפונית וגם פרובינציית קרוליינה הדרומית הפכו למושבות כתר בריטית (אנ') ב-1729.[10] גבולותיהן נקבעו רק ב-1735. המושבה הבריטית של ג'ורג'יה נוסדה על ידי ג'יימס אוגלתורפ (אנ') ב-12 בפברואר 1733.[11]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Stanley South, The Discovery of Santa Elena. South Carolina Institute of Archaeology and Anthropology, Research Manuscript Series 165. University of South Carolina, Columbia, 1980.
- ^ Paul E. Hoffman (אפר' 1983). "Legend, Religious Idealism, and Colonies: The Point of Santa Elena in History, 1552–1566". The South Carolina Historical Magazine. 84 (2): 59–71. JSTOR 27563624.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Hoffman, Paul E. (באפריל 1984). "The Chicora Legend and Franco-Spanish Rivalry in La Florida". The Florida Historical Society. 62 (4): 419–438. JSTOR 30146593.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ N. C. Board of Agriculture (1902). A sketch of North Carolina. Charleston: Lucas-Richardson Co. p. 4.
- ^ "The Federal and State constitutions, colonial charters, and other organic laws of the state[s], territories, and colonies now or heretofore forming the United States of America". avalon.law.yale.edu. 18 בדצמבר 1998. ארכיון מ-3 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ הערך קֶרוֹלַיְנָה באנציקלופדיה העברית, כרך ל' עמוד 99
- ^ Lewis, J.D. (2007). "Carolina – The Barbadian Settlers, et.al". CAROLINA.COM. ארכיון מ-3 ביולי 2007.
Charles Town and surrounding areas were first settled by folks from Barbados and Bermuda
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Roberts, Justin (26 באפריל 2018). "Barbados in the Atlantic World". Oxford University Press. doi:10.1093/OBO/9780199730414-0293. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wilson, Thomas D. The Ashley Cooper Plan: The Founding of Carolina and the Origins of Southern Political Culture. p. 12.
- ^ The Split – One Colony Becomes Two (אורכב 10.11.2007 בארכיון Wayback Machine) from carolana.com
- ^ "Georgia Facts and Symbols—Georgia.gov". אורכב מ-המקור ב-24 במאי 2014.
{{cite web}}: (עזרה)