קרב טולביאק

קרב טולביאק

קרב טולביאק. פרסקו, הפנתאון של פריז, מאת ז'וזף בלאן , 1881 לערך.
תאריכים	496
מקום	קלן
קואורדינטות	50°40′31″N 6°36′04″E

קרב טולביאק נערך בין הפרנקים, שלחמו תחת הנהגתו של המלך כלוביס הראשון, לבין האלמאנים, שמנהיגם אינו ידוע. תאריך הקרב מצוין באופן מסורתי כשנת 496, אם כי דיווחים אחרים מצביעים על כך שהקרב נערך מוקדם יותר, בשנות ה-80 או בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-5, או מאוחר יותר, בשנת 506. האתר "טולביאק", או "טולביאקום", מצוין בדרך כלל כצולפיך (Zülpich), בנורדריין-וסטפאליה, בערך 60 ק"מ מזרחית למה שהוא כיום הגבול הגרמני–בלגי. הפרנקים הצליחו בקרב טולביאק וביססו את השליטה שלהם על האלמאנים.

רקע

הפרנקים היו שני עמים שכנים ובני ברית: הפרנקים הסאלים, שמלכם היה כלוביס, והפרנקים הריפוארים, שבירתם הייתה קלן ומלכם היה סיגוברט הצולע . על גבול ממלכתו של סיגברט ישבו האלמאנים, קונפדרציה של שבטים גרמאניים. תקריות גבול, ביזה ופשיטות ענישה התרבו בין האלמאנים והפרנקים הריפוארים, אך בשנת 496 סבל סיגברט מפלישה של ממש וקרא לכלוביס לעזרה. כלוביס הגיב בחיוב לבעל בריתו והקים צבא. מקובלת בדרך כלל ההנחה שבהגנה על טולביאק סבלו סיגברט וצבאו אבדות כבדות. ייתכן שהיו שני קרבות בטולביאק.

הקרב

מעט ידוע על הקרב, פרט לכך שהפרנקים הריפוארים ככל הנראה כבר לא הועילו לאחר הקרב הראשון. על פי ההיסטוריון גרגוריוס מטור (המאה ה-6), כלוביס ראה את לוחמיו נהרגים והרגיש שהקרב יוצא משליטה. הוא בכה ופנה לישו, האל אשר אשתו קלוטילדה הפצירה בו להכיר בו מאז נישואיהם בשנת 493, וביקש את עזרתו. תפילתו של כלוביס מופיעה בפרק ב' של ספרו של גרגוריוס, "תולדות הפרנקים":

"ישו כריסטוס, אתה שכלוטילדה טוענת כי בן אלוהים חיים אתה, המואיל לעזור לסובלים ולהעניק ניצחון למי ששמים בך את מבטחם, מתחנן אני בחסידות לזכות בתהילת סיועך. אם תיתן לי ניצחון על האויבים האלה, ואם אחוש בסגולה זו שהעמים העובדים אותך הכירוה, אאמין בך ואטבל בשמך. שהרי קראתי לאלילי, אך הרגשתי כי רחוקים הם מלהצילני. על כן מאמין אני עתה שאין להם הכוח אשר יוחס להם, מכיוון שאינם באים לעזרת מאמיניהם. אני קורא עכשיו לך, ורוצה להאמין בך, למען איחלץ מאויבי".

למשמע הדברים הללו החלו האלמאנים לברוח, שכן מנהיגם נהרג בגרזן. הפרנקים הכניעו או הרגו את האלמאנים שנותרו.

ניצחונו של כלוביס על האלמאנים בקרב טולביאק הוא רק הסבר אחד מכמה הסברים שניתן לדלות מסיפורו של גרגוריוס לגבי החלטתו של כלוביס להתנצר. הסבר זה היה כנראה ההסבר הפופולרי, שנוצר בחוגי הצבא, שכן הוא הולם את הלך הרוח בקרב השבטים הלוחמים, על פי האל החזק הוא האל האמיתי. אולם החוקרים מטילים ספק בהסבר זה.

תארוך

גרגוריוס מטור היה הראשון שהזכיר את האלמנט שעיצב את הפרשנויות הבאות לקרב טולביאק כנקודת שיא בהיסטוריה האירופית: נאמר כי כלוביס ייחס את הצלחתו לנדר שנדר: אם ינצח בקרב, הוא ימיר את דתו לזו של האל הנוצרי שסייע לו. גרגוריוס מספר כי כלוביס נדר את נדרו "בשנה ה-15 לשלטונו". לאחר מכן הוא התנצר בטקס בריימס בחג המולד של שנת 496. התאריך המסורתי של קרב טולביאק נקבע בהתאם לתאריך הטבילה המתועד הזה, באמצעות קבלת תיאורו של גרגוריוס. עם זאת, מכתב ששרד מאוויטוס מווינה , המברך את כלוביס על טבילתו, אינו מזכיר את ההתנצרות כביכול בשדה הקרב.

לפי דבריו של גרגוריוס, תוארך מותו של כילדריך הראשון, אביו של כלוביס, לשנת 481 (שנת עלייתו לשלטון של כלוביס). אולם הבישוף הקתולי אוגוסטין ואן דה ויוור ערער על התאריך המסורתי של הקרב (496), והכרונולוגיה המתוקנת שלו תארכה אותו לשנת 506. תארוך זה שנוי במחלוקת. אך עם זאת, שנת 506 מתאימה גם לכרונולוגיה של גרגוריוס, המציבה את תאריך מותו של כילדריך בערך באותו הזמן שמת פרפטואוס (St. Perpetuus), בשנת 491. מכאן ש-15 שנים לאחר שנת 491 היא שנת 506. ואכן, קברו של כילדריך הכיל מטבעות של זנון, קיסר האימפריה הביזנטית, שמת בשנת 491, אך לא מטבעות שהוטבעו לאחר שנה זו.

השלכות הקרב

האלמאנים נטשו את הריין התחתון והשאירו את הפרנקים הריפוארים לבדם. כלוביס, שהרוויח רק מעט, איפשר לבעל בריתו לשמור על השטח. מאוחר יותר נעזר כלוביס בסיגברט במהלך כיבוש החלק הצפוני של הממלכה הוויזיגותית.

תוצאה נוספת הייתה המרתו של כלוביס לקתוליות, כיוון שהוטבל על ידי הבישוף רמיגיוס מריימס, שכתב לו מכתב בעניין המרתו. זה הביא לו את תמיכתם של נוצרים שכנים, יחד עם זו של הכמורה המשפיעה. בנוסף, היא איפשרה לכלוביס לבצע כיבושים ומסעות צלב כדי להמיר לנצרות את הטריטוריות החדשות שלו או למחוק את האריאניזם, שנחשב ככפירה על ידי אנשי הדת.

קרב שטרסבורג (506)

קרב שטרסבורג בשנת 506 הוא קרב שכמה חוקרים הניחו שהיה הקרב השלישי שנערך לפי ההשערה בין האלמאנים לבין הפרנקים, ושהסתיים בתבוסתם ובשילובם של האלמאנים הצפוניים בתוך האימפריה הפרנקית, בעוד שהאלמאנים הדרומיים הציבו את עצמם תחת הגנתו של המלך האוסתרוגותי תיאודריך הגדול.

מקורות היסטוריים

המקורות ההיסטוריים מתייחסים רק באזכורים לא ישירים לקרב שלישי אפשרי בין האלמאנים לפרנקים. מכתב מאת תיאודריך הגדול המתוארך לשנת 506/7 שנשלח למלך המרובינגי כלוביס הראשון, מדבר על קרבות של כלוביס באלמאנים. במכתב זה קורא תיאודריך לגיסו למתן את כעסו על האלמאנים, להעניש רק את אלה שלא היו נאמנים ולהפסיק להילחם בשאר האלמאנים. תיאודריך העמיד את האלמאנים תחת חסותו האישית. נאום של אנודיוס בשבחו של תיאודריך הגדול מדבר בהגזמה על ניצחון של תיאודריך על האלמאנים.

רקע היסטורי

בקרב טולביאק בשנת 496 לספירה ספגו האלמאנים תבוסה קשה מידי כלוביס. כתוצאה מכך, נראה שחלק מהאלמאנים הפכו לבני חסות של המרובינגים. ממכתבו של תיאודריך ניתן לשער שהאלמאנים הללו הפרו לאחר מכן את החוזה שלהם עם כלוביס ומסיבה זו הם נרדפו והיו קרבות נוספים בין כלוביס לאלמאנים. מספר חוקרים סבורים שבשנת 506 התחולל קרב שלישי בין האלמאנים לפרנקים. מה שידוע בוודאות הוא שבין השנים 496 ל-506 היו עימותים נוספים. מיקום הקרב אינו מוזכר בשום מקום .זה שהוא היה ממש ליד שטרסבורג, נותר רק בגדר תיאוריה של מספר חוקרים. כתוצאה מניצחונו של כלוביס, המחצית הצפונית של אדמות האלמאנים עברו לידי הפרנקים בעוד שהמחצית הדרומית ביקשה את הגנתו של תאודריך.

תוצאה

כתוצאה מהפסדם של האלמאנים בעימות עם הפרנקים בין השנים 496 ל-506, השטח שיושב על ידי האלמאנים הצפוניים, ככל הנראה עד לגבול הנוכחי בין הדיאלקט האלמאני לבין הדיאלקט הפרנקי הדרומי , עבר לידי השלטון הפרנקי.

חלק מהאלמאנים ברחו ככל הנראה דרומה לרייטיה והציבו את עצמם תחת חסותו של מלך האוסטרוגותים, תיאודריך. תיאודריך הלך אל גיסו, כלוביס הראשון, והתערב למען האלמאנים, אך הכיר בכעסו של כלוביס כמוצדק. לכן הוא ביקש את מנהיגיהם, אך המליץ על חנינה בגזר הדין. תיאודריך הבטיח כי ידאג לכך שהאלמאנים, שהיו ברייטיה, יישארו שקטים גם הם. ניתן להבין שתיאודריך הבהיר שבכך הוא יתבע לקבל את אזור רייטיה, השנוי במחלוקת, וישתמש באלמאנים (שהפכו לבני חסותו) כאמצעי להפעלת לחץ נגד כלוביס אם זה לא יכיר בעליונותו שם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב טולביאק בוויקישיתוף