קפה פלש
 | |
| פוסטר הסרט | |
| בימוי |
סטיפן סייאדיאן  |
|---|---|
| תסריט |
ג'רי סטאהל |
| עריכה |
סידני כץ |
| שחקנים ראשיים |
מישל באואר ריצ'רד בלזר דניס אדוארדס קווין ג'יימס |
| מוזיקה |
מיטשל פרום |
| צילום |
פרנסיס דליה |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה |
סרטי VCA |
| הקרנת בכורה |
1982 |
| משך הקרנה |
73 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט מדע בדיוני, סרט פורנוגרפי, סרט פוסט-אפוקליפטי |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
"קפה פלש" (באנגלית: "Café Flesh". בתרגום חופשי לעברית: קפה בשר) הוא סרט מדע בדיוני פורנוגרפי אמריקאי משנת 1982. את הסרט ביים האמן סטיפן סייאדיאן(אנ') שגם עיצב את התפאורה (תחת הפסבדונים "רינס דרים" ("Rinse Dream"). את התסריט כתבו סייאדיאן והסופר ג'רי סטאהל(אנ') את המוזיקה לסרט הלחין מיטשל פרום(אנ') (המוזיקה הופיעה בהמשך באלבומו Key of Cool).[1]
לסרט שני סרטי המשך, "Café Flesh 2" ו-"Café Flesh 3" שיצאו לאקרנים ב-1997[2] וב-2003, אך היוצרים המקוריים לא לקחו חלק ביצירתם. את ההמשכים כתב וביים אנתוניו פזוליני, אך הם לא הגיעו למידת הפופולריות או למעמד של סרטי פולחן, כמו הסרט המקורי.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמה גרעינית, 99% מהניצולים הם "שליליים לסקס" - כלומר, הופכים חולים מאוד אם הם מנסים לקיים יחסי מין. האחוז הנותר של ה"חיוביים לסקס" מאולצים להשתתף במופעי בידור מיניים להנאתם של השליליים לסקס, במועדון "קפה פלש". במועדון כולם נרגשים מהופעתו הקרובה של החיובי המפורסם ג'וני ריקו, ואחת הנשים השליליות חוקרת את עצם שליליותה כשהיא ובן זוגה מתרחקים זה מזו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-70 המוקדמות החלו סרטים פורנוגרפיים צוברים יותר ויותר פופולריות, בזכות הצלחתם של סרטים כמו "מאחורי הדלת הירוקה"(אנ') ו"גרון עמוק". באותה תקופה נעשו ניסיונות רבים ליצור סרטי פורנוגרפיה אומנותיים, כמו "השטן במיס ג'ונס"(אנ'). גם סרטים שלא הוגדרו כפורנוגרפיים כללו סקס הארדקור, כמו "I Am Curious (Yellow)" השוודי ו"אימפריית החושים" היפני. עד לתחילת שנות ה-80 הביאה פריחת שוק הווידאו לשינוי בשוק הפורנוגרפיה, ואולמות קולנוע שהציגו סרטי פורנו הפכו פחות ופחות מצליחים.[3]
ב-1982 יצר לאקרנים הסרט "קפה פלש" שעירב בתוכו פורנוגרפיה, סאטירה ואוונגרד. את הסרט יצר וכתב סטיפן סייאדיאן תחת השם "רינס דרים",[4] יחד עם העיתונאי ג'רי סטאהל שסייע בכתיבה תחת שם העט "הרברט ו' דיי".[5] השניים יצרו את הסרט בשני חלקים נפרדים והשתמשו באלמנטים שאינם פורנוגרפיים, במטרה למשוך משקיעים.[3]
שניים מהשחקנים שהשתתפו בסרט המשיכו לקריירה משמעותית בקולנוע הרגיל. השחקנית הראשית מישל באואר(אנ') (שהשתתפה סרט תחת הפסבדונים "פייה סנו") הפכה לשחקנית פופולרית בסרטים דלי תקציב.[6][7][8] השחקן ריצ'רד בלזר(אנ') שכבר נחשב אז לקומיקאי מפורסם, התפרסם בהמשך בתפקידים שגילם בסדרות "רצח מאדום לשחור" ו"חוק וסדר: מדור מיוחד" הופיע בסרט כאחד מהצופים בקהל, אך הוא לא משתתף בסצינות סקס.[9]
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרופ' בראדפורד ק' מאדג' אמר ש”קפה פלש, כמו כל הסאטירות הגדולות...עומד בניגוד פארודי לכל הצורות הרגילות [של הז'אנר] שמתוכו הוא התפתח. הגאונות שבו היא תוצאה של החזון המפוצל שלו: הוא יוצר דרמטיזציה של מותה של הפורנוגרפיה, והיוולדה מחדש כתרבות עצמה. בכך מסמן את הסרט את הנקודה האקראית שבה הפורנוגרפיה מסוגלת סוף סוף להתבונן על עצמה בצורה ביקורתית, מביטה באופן שבו היא שונה מחד אך חלק מתוך, מאידך, קודמותיה האסתטיות וסביבתה התרבותית הגדולה יותר.[10]”
במאמרו משנת 2007, "Sound and performance in Stephen Sayadian's: Night Dreams and Cafe Flesh", כינה חוקר הקולנוע ג'ייקוב סמית מאוניברסיטת טקסס באוסטין את הסרט (יחד עם "Night Dreams" שיצא שנה לפניו, גם הוא של סייאדיאן) "פורנו לאדם החושב" וציין לטובה את גישתו של סייאדיאן למשחק ולסאונד, שנחשבה פורצת דרך. החוקר כתב על גישתו המיוחדת והשונה של היוצר עם קהל הצופים, שקיבל מסייאדיאן סרט שונה מזה שציפה לו.[11]
מבקר הקולנוע דני פירי כלל את הסרט בספרו "Cult Movies 3"(אנ'), כחלק מרשימת הסרטים יוצאי הדופן שזכו למעמד של סרט פולחן.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]"קפה פלש" זכה בפרס AVN(אנ') לשנת 1984 עבור העיצוב החזותי הטוב ביותר. הסרט נכנס להיכל התהילה של איגוד מבקרי הפורנוגרפיה (XRCO).[12][13]
סרט ההמשך, "קפה פלש 2", זכה בפרס סרט הווידאו הטוב ביותר ופרס האפקטים המיוחדים של איגוד מבקרי הפורנוגרפיה לשנת 1999.[12]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"קפה פלש", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"קפה פלש", באתר AllMovie (באנגלית)
"קפה פלש", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Succinct Bits of Melody in Search of a Film Score", by Jon Pareles, December 17, 2005, Retrieved 2007-09-25
- ^ Cafe Flesh 2, נבדק ב-2019-02-22
- ^ 1 2 Peary, Danny (1988). Cult Movies 3. New York: Simon & Schuster Inc. pp. 52–56. ISBN 0-671-64810-1.
- ^ "The Next Best Thing To Being There", by Robert Rossney, Wired 3.05, May 1995. Retrieved 2007-09-25.
- ^ "Alfspotting" (אורכב 13.08.2007 בארכיון Wayback Machine), by Kim Morgan, Willamette Week, 1998-09-30. Retrieved 2007-09-25.
- ^ Cafe Flesh (1982) film review by Alan Jones, BBC Radio Times, Retrieved 2007-09-25
- ^ Michelle Bauer IMDb listing, accessed June 24, 2007
- ^ Michelle Bauer Atomic Cinema profile (אורכב 29.09.2007 בארכיון Wayback Machine), accessed June 24, 2007
- ^ Peary, Cult Movies 3, plus Philadelphia Weekly repertory film review (אורכב 30.09.2007 בארכיון Wayback Machine), accessed June 24, 2007
- ^ "How to Do the History of Pornography: Romantic Sexuality and its Field of Vision" by Bradford K. Mudge. Romantic Circles. 2004. Accessed October 15, 2021.
- ^ Jacob Smith, Sound and performance in Stephen Sayadian's: Night Dreams and Cafe Flesh, Velvet Light Trap (Issue 59), University of Texas at Austin (University of Texas Press)
- ^ 1 2 "AVN Awards Show". נבדק ב-8 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 404 Not Found, www.bwdl.net (אורכב 28.08.2008 בארכיון Wayback Machine)