קסיס (כומר)
קסיס (געז: ቀሲሰ, אמהרית: ቀሰ - "קס"; תגרית: ቀሺ - "קשי"; עברית: קשיש)[1][2] הוא תואר המתייחס לכמרים בכנסייה האתיופית, האריתראית, והמקביל לתואר פרסביטר (אנ'). הקסיס הוא כומר נשוי וזאת בניגוד לכהן שהוא כומר-נזיר. הקסיס נחשב לאחד מהסקרמנטים של הכנסייה.[3]
כדי לכהן בתפקיד צריך להיות קודם לכך דיאקון נשוי ולהתמחות בחוק הדתי. הקסיס יכול להמשיך בלימודיו ולזכות בתואר "קדש" שמשמעותו אחריות על ספרי הקודש ועל הכנת הסדר הליטורגי הוא גם יכול לתפקד כ"נפקה כהן" (עוזר הכהן) ולערוך סקרמנטים וטקסים. הקסיס מתפקד גם כנפס אבאת (אב רוחני), שהוא קסיס אישי של מאמינים ולהם נותן להם הדרכה, ייעוץ ושומע את ווידוייהם.[3]
הקסיס חייב להיות נשוי, אם הוא מתגרש או נישא בשנית לאחר התאלמנותו הוא מאבד את מעמדו ויכול לכהן בתור דבתרה.
לבושו היומיומי של הקסיס הוא ביגוד מסורתי הכולל קוטה (טוגה אתיופית), לעיתים הם עם צ'רה (מקל שבראשו שיער סוס). פריטים ייחודים להם כוללים דבב (שמשייה), טמטם (כיסוי ראש), וצלב יד קטן. לבוש דתי מלא נלבש בטקסים.
בשפה היומיומית המונחים כהן וקסיס הפכו לנרדפות זה את זה וזאת חרף השוני המהותי ביניהם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ברבים; געז: "קסווסת", אמהרית: "קסווץ'", תגרית: "אקשתי"
- ^ Wolf Leslau, "qss" in Comparative Dictionary of Geʻez (Classical Ethiopic): Geʻez-English, English-Geʻez, with an index of the Semitic roots, Otto Harrassowitz Verlag, 1987, ISBN 9783447025928, p. 447
- ^ 1 2 Emmanuel Fritsch, "Qäsis" in Siegbert Uhlig (ed.), Encyclopaedia Aethiopica: O-X, Harrassowitz, 2010, ISBN 3447062460, pp. 262-264