קנטונזית תקנית
 | |
| מדינות | סין, אינדונזיה, מלזיה, הפיליפינים, סינגפור, תאילנד, וייטנאם. |
|---|---|
| אזורים | דרום-מזרח אסיה |
| דוברים | 71,000,000 |
| שפת אם | 71,000,000 |
| כתב | כתב סיני |
| משפחה |
|
| לאום |
 סין |
| קוד שפה |
zh-yue  |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
קנטונזית תקנית (בסינית מפושטת: 广东话, יוטפנג: Gwong2dung1 waa2, פין-יין: Guǎngdōnghuà) היא שפה סינית הנחשבת לשפה השנייה המדוברת ביותר בסין, אחרי מנדרינית.[1] בנוסף, היא השפה המדוברת ביותר באזורים המיוחדים בסין, הונג קונג ומקאו. קנטונזית נחשבת ללינגואה פרנקה של מחוזות ואזורים מסוימים בדרום סין, המרכזי שבהם הוא גואנגדונג (הקרוי גם קנטון, ומכאן שם השפה) ובמחוזות נוספים בדרום סין, דוגמת גואנגשי. השפה מדוברת במדינות נוספות בדרום מזרח אסיה (בעיקר בווייטנאם ובמלזיה, כמו גם בסינגפור ובקמבודיה במידה פחותה) ונחשבת לשפה המדוברת ביותר בקרב סינים שהיגרו למערב.
הקנטונזית היא הניב הנפוץ ביותר ממשפחת הניבים המכונה יוּאֵה (粵). בסין היא מדוברת על ידי 52 מיליון אזרחים שהם 4.5% מאזרחי סין.
ישנן מספר שיטות ליטון של קנטונזית, המרכזיות שבהן הן יוטפנג ותעתיק ייל.
קנטונזית כשפה סינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שקנטונזית חולקת אוצר מילים נרחב עם השפה המנדרינית, שתי השפות הסיניות אינן מובנות הדדית, בעיקר בשל הבדלים פונולוגיים ודקדוקיים. הבדל בולט נוסף בין קנטונזית למנדרינית הוא אופן כתיבת המילה המדוברת. מעט מאוד דוברי קנטונזית בקיאים באוצר המילים הקנטונזי המלא בכתב. כתוצאה מכך, מילים רבות כתובות בצורה הדומה למנדרינית תקנית.[2]
מאז 1909, שלטונות סין קידמו באופן עקבי את השפה המנדרינית ברחבי המדינה, ובמיוחד בחינוך ובתקשורת. זאת, בהתאם לצו שהוצא בתקופת שושלת צ'ינג.[3] עם זאת, הרשויות במחוזות הקנטונזים בדרום סין, התנגדו לכך, וטענו ל"ייחודיות אזורית" של הקנטונזית, ולחשיבותה למסחר הפורה באזור.[4] בין היתר מסיבה זו, עדיין נעשה שימוש בקנטונזית בחלק מכלי התקשורת הממשלתיים עד היום, להבדיל משפות סיניות אחרות שאינן מנדרינית.
אולם, בשנים האחרונות פועל הממשל בסין למזער את השימוש בקנטונזית במדינה. כך למשל, בשנת 2010 הוצע על ידי השלטון ששידורי הטלוויזיה במחוז גואנגג'ואו יגדילו את כמות התכנים המשודרים במנדרינית, על חשבון תוכניות קנטונזית. עצם הניסיון לקדם זאת, הוביל להפגנות במחוז, שבסופו של דבר הניאו את הרשויות מלהתקדם עם ההצעה.[5] פעולות מסוג זה חיזקו את הזהות הלשונית של דוברי הקנטונזית ביחס לדוברי שפות סיניות אחרות. [6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- topic/Standard-Cantonese-language קנטונזית תקנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ניבים קנטונזיים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Sean Patrick Hopwood, Why Cantonese is Still an Important Chinese Language to Learn, Day Translations Blog, 2018-05-14 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Snow, Donald B. (2004). Cantonese as Written Language: The Growth of a Written Chinese Vernacular. Hong Kong University Press. p. 48. ISBN 9789622097094. ארכיון מ-2016-04-24. נבדק ב-2015-11-09.
- ^ Minglang Zhou, Hongkai Sun (2004). Language Policy in the People's Republic of China: Theory and Practice Since 1949. Springer. ISBN 978-1402080388. ארכיון מ-2016-05-18. נבדק ב-2015-11-09.
- ^ Yingjin Zhang, ed. (1999). Cinema and Urban Culture in Shanghai, 1922–1943. Stanford University Press. p. 184. ISBN 978-0804735728. ארכיון מ-2016-05-10. נבדק ב-2015-11-09.
- ^ Chu, Yiu-Wai (2013). Lost in Transition: Hong Kong Culture in the Age of China. State University of New York Press. pp. 147–148. ISBN 978-1438446455.
- ^ "Yuèyǔ bòyīn xū bào zhǔn mín hōng 'ruòzhì'" 粵語播音須報准 民轟「弱智」. Píngguǒ rìbào (בסינית). 2011-12-19. אורכב מ-המקור ב-2012-01-11. נבדק ב-2012-01-06.
