לדלג לתוכן

קמי בדנוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קמי בדנוק
Kemi Badenoch
קמי בדנוק
לידה 2 בינואר 1980 (בת 44)
וימבלדון, לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אולוקמי אולופונטו אדגוקה בדנוק
שם לידה אולוקמי אולופונטו אדגוקה
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
השכלה
מפלגה המפלגה השמרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Hamish Badenoch (2012–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
kemibadenoch.org.uk
מנהיגת האופוזיציה
2 בנובמבר 2024 – מכהנת
(54 ימים)
מונרך בתקופה צ'ארלס השלישי
מנהיגת המפלגה השמרנית
2 בנובמבר 2024 – מכהנת
(54 ימים)
מזכירת המדינה לעסקים ולסחר
7 בפברואר 2023 – 5 ביולי 2024
(שנה)
תחת ראש הממשלה רישי סונאק
ג'ונתן ריינולדס ←
נשיאת מועצת המסחר
6 בספטמבר 2022 – 5 ביולי 2024
(שנה)
תחת ראשי הממשלה ליז טראס
רישי סונאק
ג'ונתן ריינולדס ←
שרת הנשים השוויון
26 באוקטובר 2022 – 5 ביולי 2024
(שנה)
תחת ראש הממשלה רישי סונאק
בריג'יט פיליפסון ←
מזכירת המדינה לענייני סחר בין-לאומי
6 בספטמבר 2022 – 7 בפברואר 2023
(155 ימים)
תחת ראשי הממשלה ליז טראס
רישי סונאק
התפקיד בוטל ←
חברת בית הנבחרים הבריטי מטעם מחוז צפון-מערב אסקס
8 ביוני 2017
→ אלן הזלהרסט
פרסים והוקרה
100 נשים (BBC) (2024) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אולוקמי אולופונטו אדגוקה בדנוק (באנגלית: Olukemi Olufunto Adegoke Badenoch; נולדה ב-2 בינואר 1980)[1] היא פוליטיקאית בריטית העומדת מאז נובמבר 2024 בראש המפלגה השמרנית ומכהנת כראש האופוזיציה בפרלמנט הבריטי.[2] בשנים 2022–2024 כיהנה כמזכירת המדינה לענייני סחר בין-לאומי, נשיאת מועצת המסחר, ושרה לענייני נשים ושוויון.[3] מייצגת מאז 2024 את מחוז הבחירה החדש צפון מערב אסקס, לאחר שבשנים 2017–2024 ייצגה את מחוז ספרון וולדן. לפני שנבחרה לעמוד בראשות המפלגה כיהנה כשרה לענייני שיכון, קהילות ושלטון מקומי בממשלת הצללים של סונאק.

בדנוק נחשבת לנציגה של הימין הפוליטי במפלגה השמרנית,[4] יצאה בעבר כנגד התיאוריה הביקורתית של הגזע[5] ומאופיינת כשמרנית מבחינה חברתית ו"אנטי-ווק").[6][7][8] כשרה לענייני שוויון התנגדה בדנוק להצעה לאפשר לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות להגדיר את זהותם במקום העבודה,[9] ולחדרי שירותים כלל־מגדריים במבני ציבור.[10]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדנוק נולדה בווימבלדון להורים ממוצא ניגרי. אביה פמי היה רופא משפחה, ואמה פיי היא פרופסור לפיזיולוגיה שלימדה באוניברסיטת לאגוס.[11] בילדותה חייתה בלאגוס ובארצות הברית, שם הרצתה אמה.[12][13][14] בגיל 16 חזרה לבריטניה ועברה להתגורר לגור עם חברה של אמה לאחר הידרדרות המצב הפוליטי והכלכלי בניגריה.[15] במקביל ללימודי התיכון שלה עבדה בעבודות מזדמנות, בין היתר בסניף של מקדונלד'ס.[11]

היא למדה הנדסת מערכות מחשבים באוניברסיטת סאסקס, והשלימה תואר שני בהנדסה בשנת 2003.[16] בין השנים 2003–2006 עבדה כמהנדסת תוכנה בחברת "לוגיקה" (לימים CGI Group), ובמקביל למדה לתואר ראשון במשפטים בבירקבק, אוניברסיטת לונדון, שאותו השלימה ב-2009.[14] מאוחר יותר פנתה לקריירה בתחום הבנקאות, ועבדה עבור "רויאל בנק אוף סקוטלנד", בבנק הפרטי "Coutts", וכמנהלת דיגיטל במגזין "הספקטייטור".[17][18][19]

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדנוק ב-2017 נואמת בוועדת האנרגיה של מועצת לונדון

במועצת לונדון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדנוק הצטרפה למפלגה השמרנית בשנת 2005 בגיל 25.[20][21] בבחירות הכלליות של 2010 התמודדה במחוז הבחירה דולוויץ' ו-ווסט נורווד מול מועמדת הלייבור טסה ג'ואל, והפסידה.[22] ב-2012 התמודדה מטעם המפלגה השמרנית בבחירות למועצת לונדון והוצבה במקום החמישי ברשימה הכלל-לונדונית.[23] השמרנים זכו בשלושה מושבים בלבד מהרשימה הכלל-לונדונית, ובדנוק נותרה מחוץ למועצה.[24] כעבור שלוש שנים, בבחירות הכלליות של 2015, נבחרה לפרלמנט,[25] והתפטרה ממושבה במועצת לונדון. גם המועמדת במקום הרביעי ברשימה, סואלה ברוורמן, נבחרה לבית הנבחרים,[26] וכך הוכרזה בדנוק כחברת המועצה החדשה.[27] היא שמרה על מקומה במועצה גם בבחירות 2016.[28] היא תמכה בברקזיט במשאל העם לחברות באיחוד האירופי בבריטניה ב-2016.[12]

בפרלמנט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות הכלליות ב-2017 הייתה בדנוק מועמדת אפשרית מטעם המפלגה השמרנית במחוז הבחירה המפסטד וקילבורן, אך לא זכתה לבסוף במועמדות.[29] בסופו של דבר התמודדה במחוז ספרון וולדן, שהמפלגה השמרנית זכתה בו באופן מסורתי, וניצחה ברוב של 41% מהקולות.[12][30][31]

בנאום הבכורה שלה כחברת פרלמנט ב-19 ביולי, היא הצהירה כי למרות שהיא אזרחית בריטית ונולדה בבריטניה, היא רואה את עצמה כדור ראשון למהגרים, היות שבילתה את ילדותה בניגריה. כמו כן תיארה את ההצבעה לברקזיט כ"הצבעת האמון הגדולה ביותר אי פעם בפרויקט של הממלכה המאוחדת", וסיפרה כי היא רואה בפוליטיקאים השמרנים וינסטון צ'רצ'יל, אייריי ניאב ומרגרט תאצ'ר את גיבוריה האישיים.[32]

בדנוק תמכה בהצעת הברקזיט של ראש הממשלה תרזה מיי בתחילת 2019, ובמרץ אותה שנה התנגדה להצעה למשאל עם נוסף על הסכם הפרישה, וכן התנגדה ליצירת איחוד מכס עם האיחוד האירופי.[33] באוקטובר הצביעה בעד הסכם הפרישה שהציג בוריס ג'ונסון.[34]

לקראת הבחירות לראשות המפלגה השמרנית ב-2019, ושנתיים בלבד לאחר בחירתה לפרלמנט, הוזכר שמה של בדנוק כמתמודדת אפשרית,[35] אך היא לא התמודדה ותמכה במועמדותו של מייקל גוב. בבחירות הכלליות בדצמבר 2019 היא נבחרה מחדש ברוב של 43.7% מהקולות.[36][37] בבחירות 2024 נבחרה שוב לפרלמנט (מטעם המחוז החדש צפון-מערב אסקס) בעת שמפלגתה נחלה מפלה קשה.

כחברת ממשלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2019 מונתה בדנוק לתפקיד תת-שרה לענייני ילדים ומשפחות.[38][39] בפברואר 2020 היא מונתה לשרה זוטרה במשרד האוצר ולתת-שרה לענייני שוויון במשרד לסחר בין-לאומי.[40] מאז מרץ 2020 היא גם חברה בוועדה הפרלמנטרית המפקחת על הוצאות הממשלה.[41]

בסבב המינויים של ספטמבר 2021 קודמה בדנוק לתפקיד שרה לענייני שוויון, וכן מונתה לשרת השיכון, קהילות וממשל מקומי.[42] ימים ספורים לאחר המינוי שונה שם המשרד ל"משרד להשוואת מעמד קהילות" (Minister of State for Levelling Up Communities).[43] ב-6 ביולי 2022 התפטרה בדנוק מהממשלה, ויומיים לאחר מכן הכריזה על מועמדותה לראשות המפלגה השמרנית במקומו של ג'ונסון. היא סיימה את המרוץ לאחר שזכתה ב-59 קולות בלבד בסיבוב ההצבעה הרביעי בהתמודדות.[44]

בספטמבר 2022, לאחר שליז טראס הפכה לראשת ממשלה, מונתה בדנוק לשרה לענייני סחר בין-לאומי.[45][46] במשבר הממשלתי שנוצר לאחר כהונתה קצרת המועד של טראס, תמכה בדנוק במועמדותו של רישי סונאק,[47] וכתבה במאמר ל"טיימס" כי הוא "המנהיג הרציני והישר שאנחנו צריכים".[48] לאחר בחירתו של סונאק לראשות הממשלה הוא אישר מחדש את מינויה כשרה לענייני מסחר בין-לאומי, והיא קיבלה בנוסף גם את תפקיד השרה לענייני נשים ושוויון.[49]

בינואר 2023 ספגה בדנוק ביקורת לאחר שמינתה את ג'ואן קאש, אחת התורמות לקמפיין שלה לראשות המפלגה, לנציבה בוועדת השוויון וזכויות האדם (EHRC), מבלי להצהיר על הקשר ביניהן. בדנוק הדפה את הביקורת ואמרה כי לקאש יש "רקורד של קידום זכויות נשים וחופש הביטוי".[50]

השקפותיה הפוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים רואים בבדנוק נציגה של הצד הימני במפלגה השמרנית. היא עצמה תיארה את עצמה כממוקמת ב"אגף הליברלי" של המפלגה השמרנית וכליברטריאנית ש"לא נוטה שמאלה בשום דבר". היא ציינה כי הושפעה מהפילוסוף רוג'ר סקרוטון והכלכלן תומאס סואל.[51]

יחסים גזעיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדנוק בתקופה שכיהנה כשרה לשוויון וקהילות

במהלך דיון בפרלמנט באפריל 2021, מתחה ביקורת על תגובת מפלגת הלייבור לדו"ח שחיברה הוועדה לפערים גזעיים ואתניים, שקבע כי אין בבריטניה גזענות ממוסדת, והאשימה את חברת הלייבור דון באטלר, שטענה כי מחברי הדו"ח הם "שומרי סף",[52] ב"חוסר אחריות מסוכן, לקרוא לבני מיעוטים אתניים בכינויי גנאי גזעניים רק על שום שהעזו לחשוב אחרת."[53][54]

בדיון על חודש ההיסטוריה השחורה בפרלמנט באוקטובר 2020 חזרה בדנוק על התנגדותה של הממשלה לשימוש במונח "פריבילגיה לבנה" ומונחים דומים מהתיאוריה הביקורתית של הגזע כעובדות מוגמרות בבתי ספר.[55] נאומה נבחר ל"נאום השנה" על ידי קוראי מגזין המפלגה השמרנית.[56]

במהלך ההתמודדות שלה על ראשות המפלגה פרסמה בדנוק מאמר ב"טיימס" ובו מתחה ביקורת על פוליטיקת הזהויות וטענה כי "פוליטיקת זהות אינה עוסקת בסובלנות או בזכויות הפרט, אלא היא ההפך מהערכים הבריטיים הבסיסיים והמתמשכים שלנו".[57]

קולוניאליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתייחס לעבר הקולוניאליסטי של האימפריה הבריטית, טענה בדנוק כי "קרו דברים איומים בתולדות האימפריה הבריטית, קרו דברים טובים, ואנחנו צריכים לספר את שני הצדדים של הסיפור".[58]

בהודעות וואטסאפ שהודלפו כתבה בדנוק "לא אכפת לי מהקולוניאליזם כי [אני] יודעת מה עשינו לפני שהקולוניאליזם הגיע לשם". היא גם הצהירה שלפני הקולוניזציה "מעולם לא היה מושג של 'זכויות', אז [ה]אנשים שהפסידו היו אליטות ישנות, לא אנשים מן השורה".[59] בראיון ל"סקיי ניוז", בדנוק הייתה השרה הראשונה שדיברה על היורובה והסבירה שאומנם היא מאמינה שלקולוניאליזם הייתה השפעה, אך רבות מהבעיות שניגריה מתמודדת עימן לא נובעות מהקולוניאליזם אלא מהמשילות.

זכויות להט"ב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2019 נמנעה בדנוק בהצבעה על הרחבת הזכות לנישואים חד-מיניים לצפון אירלנד.[60] במרץ 2021 קראה ג'יין אוזאן, אחת משלושה יועצים להט"בים לממשלה שהתפטרו לאחר החלטת הממשלה שלא לכלול טיפול המרה לטרנסג'נדרים בהצעה לאיסור על טיפולי המרה, "לשקול מחדש את עמדתה", ותיארה נאום של בדנוק בנושא כ"מחריד" וכ"קש האחרון".[61]

זמן קצר לאחר מינויה לשרת המדינה לשוויון ב-2021, התפרסם כי בהקלטה מ-2018 שדלפה לעגה בדנוק לנישואים חד-מיניים, התייחסה לנשים טרנסיות כ"גברים" והשתמשה במונח טרנסקסואל, שיש המחשיבים אותו כפוגעני.[62][63]

כמועמדת לראשות המפלגה השמרנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלוגו של בדנוק כשהתמודדה על ראשות המפלגה השמרנית ב-2022

ב-6 ביולי 2022 התפטרה בדנוק מהממשלה על רקע הטיפול הכושל של בוריס ג'ונסון בשערוריית מינויו של כריס פינצ'ר למצליף הסיעתי. הודעת ההתפטרות שלה פורסמה במשותף עם השרים אלכס בורגהארט, ניל אובראיין, לי ראולי וג'וליה לופז.[64] יומיים לאחר מכן השיקה את מועמדותה לרשת את ג'ונסון כמנהיגת המפלגה השמרנית, במאמר לטיימס בו אמרה שהיא רוצה "לומר את האמת" ודוגלת ב"ממשלה חזקה אך מוגבלת".[65]

במהלך ההתמודדות היא צוטטה כמי שכינתה את היעד של נייטרליות פליטת פחמן כ"לא מחושב די צורכו" ואמרה כי פוליטיקאים "נדלקו על הרעיון שהמדינה תתקן את רוב הבעיות".[66] היא השיקה את הקמפיין שלה באירוע שנערך ב-12 ביולי,[67] ובו הודבקו שלטים בכתב יד האומרים "גברים" ו"נשים" על דלתות השירותים נטולי המגדר.[68] בסיבוב הרביעי של ההצבעה, אחרי שזכתה ב-59 קולות בלבד, הודחה בדנוק מההתמודדות.[69]

ביולי 2024, מייד לאחר ההפסד של המפלגה השמרנית בבחירות הכלליות, הודיעה בדנוק כי היא מתכוונת להתמודד שוב על ראשות המפלגה.[70] למרות שהייתה המועמדת המובילה בתחילת המרוץ, היא זכתה רק במקום השני בשני סבבי ההצבעה הראשונים עם 27 ו-28 תומכים מקרב חברי הפרלמנט השמרנים בהתאמה.[71] בסיבוב ההצבעה השלישי נבחרה במקום הראשון ואחריה רוברט ג'נריק. בסיבוב ההצבעה האחרון שנערך ב-2 בנובמבר 2024 זכתה בדנוק ב-53,806 קולות לעומת 41,388 שקיבל ג'נריק, מה שהפך את ההתמודדות ביניהם לצמודה ביותר בתולדות המפלגה השמרנית.[72]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדנוק נשואה להאמיש בדנוק, ולהם שתי בנות ובן.[73][74] בעלה עובד עבור דויטשה בנק,[12][37] ובין השנים 2014–2018 היה נציג המפלגה השמרנית במועצת מרטון, וייצג את וימבלדון וילג'.[75][76] בבחירות הכלליות ב-2015 התמודד מטעם המפלגה השמרנית בצפון אירלנד, אך הפסיד.[77]

בדנוק מזדהה כ"נוצרייה מבחינה תרבותית", וסבה מצד אמה היה כומר מתודיסטי בניגריה.[78] אביה של בדנוק, פמי, מת בפברואר 2022, והיא לקחה חופשת שכול קצרה מתפקידיה בממשלה.[79]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קמי בדנוק בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Brunskill, Ian (19 במרץ 2020). The Times guide to the House of Commons 2019: the definitive record of Britain's historic 2019 General Election. p. 319. ISBN 978-0-00-839258-1. OCLC 1129682574. ארכיון מ-9 בנובמבר 2021. נבדק ב-23 ביוני 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ i24NEWS, לראשונה - אישה שחורה תנהיג את המפלגה השמרנית הבריטית, באתר i24NEWS, ‏2024-11-02
  3. ^ "UK Prime Minister twitter". Twitter (באנגלית). נבדק ב-2022-09-06.
  4. ^ Burford, Rachael (16 ביולי 2022). "Who is Kemi Badenoch? What is her background on Brexit and anti-woke agenda". Evening Standard (באנגלית). ארכיון מ-15 ביולי 2022. נבדק ב-16 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Nelson, Fraser (24 באוקטובר 2022). "Kemi Badenoch: The problem with critical race theory | The Spectator". The Spectator (באנגלית בריטית). ארכיון מ-1 בנובמבר 2020. נבדק ב-16 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Kemi Badenoch: Anti-woke campaigner making waves". BBC News (באנגלית בריטית). 15 ביולי 2022. ארכיון מ-15 ביולי 2022. נבדק ב-16 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Who is Kemi Badenoch, the 'fresh face' Tory leadership candidate, and what was her position on Brexit?". MSN (באנגלית בריטית). ארכיון מ-16 ביולי 2022. נבדק ב-16 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Kemi Badenoch: The anti-woke Brexiteer making waves in the Tory leadership race". The Independent (באנגלית). 16 ביולי 2022. ארכיון מ-16 ביולי 2022. נבדק ב-16 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Hunte, Ben (14 ביולי 2022). "Exclusive: UK Government Pushed City Watchdog to Cancel Trans Inclusion Policy". Vice (באנגלית). ארכיון מ-15 ביולי 2022. נבדק ב-16 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ אתר למנויים בלבד Camilla Turner, ‏‘You can’t say that’: Civil servants tried to stop Kemi Badenoch’s gender-neutral toilet reforms, The Telegraph, 11 July 2022
  11. ^ 1 2 בר שפר, ‏בעלת עבר רצוף סקנדלים: היריבה החדשה של קיר סטארמר, באתר מעריב אונליין, 2 בנובמבר 2024
  12. ^ 1 2 3 4 Urwin, Rosamund (14 ביוני 2017). "Kemi Badenoch: I'm black but I'm also a woman, a mum and an MP". Evening Standard. ארכיון מ-20 באוגוסט 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "Daily Mail: Meet the MP who is fiercely proud to be British". Saffron Walden. 25 בספטמבר 2017. ארכיון מ-7 בספטמבר 2021. נבדק ב-7 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 "A View from the Top: Kemi Badenoch, the 'Nigerian oil boom baby' and Tory MP who sees Brexit as a golden opportunity". The Independent. 31 באוגוסט 2017. ארכיון מ-9 בספטמבר 2017. נבדק ב-9 בספטמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Kemi Badenoch". Birkbeck, University of London. ארכיון מ-7 בספטמבר 2021. נבדק ב-7 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ אתר למנויים בלבד Ben Riley-Smith, ‏‘Theresa factor’ credited with surge in women candidates as party looks set to make history by securing more women MPs than ever before, The Telegraph, 6 May 2017
  17. ^ Lodge, Will (2 במאי 2017). "Conservative general election candidate to replace Sir Alan Haselhurst in Saffron Walden seat named as Kemi Badenoch". Saffron Walden Reporter. ארכיון מ-12 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Badenoch, Kemi (Who's Who, online ed.). A & C Black. 1 בדצמבר 2016. doi:10.1093/ww/9780199540884.013.U287245. ISBN 978-0-19-954088-4. ארכיון מ-27 במרץ 2018. נבדק ב-11 בפברואר 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  19. ^ "Kemi Badenoch (past staff)". London.gov.uk. Greater London Authority. 7 במאי 2015. ארכיון מ-23 ביוני 2021. נבדק ב-23 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Quinn, Ben (10 ביוני 2017). "Westminster's new intake – with some notable firsts". The Observer. ארכיון מ-22 באפריל 2018. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Gimson, Andrew (21 בדצמבר 2017). "Interview: Kemi Badenoch – "I'm not really left-leaning on anything...I always lean right instinctively"". ConservativeHome. ארכיון מ-22 באפריל 2018. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Election 2010 - Constituency — Dulwich & West Norwood". BBC News. ארכיון מ-23 באוגוסט 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ "Every candidate in the London Assembly and London mayoral elections: get the data". The Guardian. 1 במאי 2012. ארכיון מ-13 באוקטובר 2017. נבדק ב-13 באוקטובר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "London Assembly Results". BBC News. ארכיון מ-29 בנובמבר 2017. נבדק ב-13 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Kensington". UK Polling Report. ארכיון מ-13 באוקטובר 2017. נבדק ב-13 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Fareham". BBC News. 7 במאי 2015. ארכיון מ-30 בדצמבר 2016. נבדק ב-30 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "New Assembly Member appointed". London Assembly. 16 בספטמבר 2015. ארכיון מ-4 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Results 2016". London Elects. ארכיון מ-19 באוקטובר 2017. נבדק ב-13 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Luckhurst, Phoebe (4 במאי 2017). "Meet London's new generation of Conservative MPs". Evening Standard. ארכיון מ-1 בדצמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Saffron Walden". BBC News. ארכיון מ-22 ביוני 2017. נבדק ב-30 ביוני 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Exclusive: Kemi Badenoch selected in Saffron Walden". ConservativeHome. 2 במאי 2017. ארכיון מ-30 ביוני 2017. נבדק ב-30 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Kemi Badenoch's maiden speech in the Commons". www.youtube.com. ארכיון מ-17 ביולי 2022. נבדק ב-17 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "How MPs voted on May's withdrawal deal defeat". Financial Times. 29 במרץ 2019. אורכב מ-המקור ב-2 בספטמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Buchan, Lizzy (22 באוקטובר 2019). "How your MP voted for Boris Johnson's Brexit deal". The Independent. ארכיון מ-23 באוקטובר 2019. נבדק ב-4 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Watt, Nicholas (8 באוקטובר 2018). "Where is Britain's 'Macron moment'?". BBC News. ארכיון מ-4 בדצמבר 2018. נבדק ב-3 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Saffron Walden". Election 2019. BBC News. 13 בדצמבר 2019. ארכיון מ-22 ביוני 2017. נבדק ב-13 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 Ryder, Hollie (13 בדצמבר 2019). "General Election 2019: Kemi Badenoch re-elected as Conservatives hold Saffron Walden". Bishops Stortford Independent. ארכיון מ-13 בדצמבר 2019. נבדק ב-13 בדצמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Kemi Badenoch MP - Biography". GOV.UK. ארכיון מ-27 ביולי 2019. נבדק ב-27 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Whittaker, Freddie (29 ביולי 2019). "Kemi Badenoch replaces Nadhim Zahawi as children's minister". Schools Week. ארכיון מ-5 בנובמבר 2019. נבדק ב-5 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Maciuca, Andra (14 בפברואר 2020). "MPs change roles in Tory government reshuffle". Saffron Walden Reporter. ארכיון מ-21 בפברואר 2020. נבדק ב-11 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "Public Accounts Committee membership agreed". UK Parliament. 2 במרץ 2020. נבדק ב-11 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Ministerial appointments: September 2021". GOV.UK. 15 בספטמבר 2021. ארכיון מ-12 במרץ 2022. נבדק ב-9 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Cordon, Gavin (19 בספטמבר 2021). "Michael Gove heads rebranded 'Department for Levelling Up'". Evening Standard. ארכיון מ-15 באוקטובר 2021. נבדק ב-20 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ McFadden, Brendan (8 ביולי 2022). "Former equalities minister Kemi Badenoch announces Tory leadership bid". inews.co.uk (באנגלית). ארכיון מ-8 ביולי 2022. נבדק ב-8 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "New cabinet: Who is in Liz Truss's top team?". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-09-07. נבדק ב-2022-10-20.
  46. ^ "The Rt Hon Kemi Badenoch MP". GOV.UK (באנגלית). נבדק ב-2022-10-20.
  47. ^ "Tory leadership: Kemi Badenoch backs Rishi Sunak to be the next PM". BBC News (באנגלית בריטית). 2022-10-22. נבדק ב-2022-10-22.
  48. ^ Badenoch, Kemi. "Kemi Badenoch: Sunak is the serious, honest leader we need". The Times (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-2022-10-22.
  49. ^ Reuters (2022-10-25). "UK's Badenoch re-appointed as trade minister, takes on equalities brief". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2022-10-26.
  50. ^ Jessica Elgot, Kemi Badenoch gives leadership campaign donor equalities job, The Guardian, ‏9 Feb 2013
  51. ^ "I was to set us free by telling the truth". The Times. נבדק ב-2022-10-16.
  52. ^ McGuinness, Alan (20 באפריל 2021). "Equalities minister Kemi Badenoch slams 'bad faith' critics of government-commissioned race report". Sky News. ארכיון מ-20 באפריל 2021. נבדק ב-20 באפריל 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ White, Nadine (21 באפריל 2021). "Kemi Badenoch hits out at 'appalling abuse' following controversial race report". The Independent. ארכיון מ-20 באפריל 2021. נבדק ב-20 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Minister for Equalities' speech on the Commission on Race and Ethnic Disparities' report". GOV.UK. 20 באפריל 2021. ארכיון מ-20 באפריל 2021. נבדק ב-20 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ "Teaching white privilege as uncontested fact is illegal, minister says". The Guardian. 20 באוקטובר 2020. ארכיון מ-21 באוקטובר 2020. נבדק ב-21 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Speech of the year: Kemi Badenoch on critical race theory". ConservativeHome. 29 בדצמבר 2020. ארכיון מ-22 באוגוסט 2021. נבדק ב-22 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "Kemi Badenoch: the UK Conservative Party's next leader-but-one?". Saffron Walden. 18 ביולי 2022. ארכיון מ-18 ביולי 2022. נבדק ב-18 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Equalities minister says British Empire achieved 'good things' throughout rule". The Independent (באנגלית). 21 במרץ 2022. ארכיון מ-16 ביולי 2022. נבדק ב-16 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ "'I Don't Care About Colonialism': Read UK Equalities Minister's Leaked WhatsApps". Vice (באנגלית). ארכיון מ-17 ביולי 2022. נבדק ב-17 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  60. ^ "Boris Johnson's new equalities minister abstained from key LGBT+ votes". The Independent (באנגלית). 21 בפברואר 2020. ארכיון מ-17 ביולי 2022. נבדק ב-17 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ Forrest, Adam (11 במרץ 2021). "'Appalling' speech by equalities minister was final straw, says LGBT+ adviser who quit government". The Independent. ארכיון מ-11 במרץ 2021. נבדק ב-12 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  62. ^ Hunte, Ben (17 בספטמבר 2021). "UK Equalities Minister Goes on Anti-LGBTQ Rant in Leaked Audio". VICE. ארכיון מ-17 בספטמבר 2021. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ Wakefield, Lily (17 בספטמבר 2021). "Tory equalities minister Kemi Badenoch mocks LGBT+ rights and trans people in leaked recording". Yahoo News UK. ארכיון מ-17 בספטמבר 2021. נבדק ב-17 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ Brown, Faye (6 ביולי 2022). "Boris Johnson's government crumbles after six more ministers quit in one go". Metro (באנגלית). ארכיון מ-8 ביולי 2022. נבדק ב-6 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ "Tory MPs hit back at 'treacherous' Rishi Sunak as leadership race begins". The Guardian. 9 ביולי 2022. ארכיון מ-9 ביולי 2022. נבדק ב-9 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ אתר למנויים בלבד Edward Malnick, ‏Kemi Badenoch: ‘My late father taught me about responsibility’, The Telegraph, 9 July 2022
  67. ^ In full: Kemi Badenoch launches her campaign to be the next prime minister (באנגלית), Sky News, אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2022, נבדק ב-13 ביולי 2022 {{citation}}: (עזרה)
  68. ^ "'Ladies' and 'men' signs added to gender-neutral toilets at Kemi Badenoch leadership launch". PinkNews. 12 ביולי 2022. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-15 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ "Three remain in Tory leadership race after Kemi Badenoch eliminated". ITV News (באנגלית). 19 ביולי 2022. ארכיון מ-19 ביולי 2022. נבדק ב-19 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  70. ^ Kemi Badenoch pledges Tory renewal as she enters leadership race, BBC News, ‏2024-07-28 (באנגלית בריטית)
  71. ^ Sodha, Sonia (2024-10-13). "Kemi Badenoch is no cartoon villain. Labour underestimates her at its peril". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2024-10-13.
  72. ^ Kemi Badenoch promises change after historic Tory leadership win, BBC News, ‏2024-11-02 (באנגלית בריטית)
  73. ^ Murphy, Joe (27 בפברואר 2018). "Kemi Badenoch: New vice-chairman of the Conservatives talks about her fight to recruit a more diverse range of MPs". Evening Standard. ארכיון מ-22 באפריל 2018. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  74. ^ Badenoch, Kemi [@KemiBadenoch] (27 בספטמבר 2019). "My husband and I are delighted to announce the birth of our third child, a baby girl born last week. We are thrilled and grateful for the love and support from family, friends, colleagues and constituents" (Tweet). נבדק ב-11 במרץ 2020 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "Hamish Badenoch". Merton Council. ארכיון מ-4 באפריל 2019. נבדק ב-4 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ "Local Elections Archive Project — Village Ward". www.andrewteale.me.uk. ארכיון מ-2 במאי 2021. נבדק ב-2 במאי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ "Election 2015: Passionate fight in Foyle constituency". BBC News (באנגלית בריטית). 29 באפריל 2015. ארכיון מ-30 בינואר 2016. נבדק ב-8 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  78. ^ Mbakwe, Tola (9 ביולי 2022). "Former faith minister, Catholic MP in running to replace Boris Johnson". Premier Christian News. ארכיון מ-10 ביולי 2022. נבדק ב-11 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  79. ^ "'Rest in peace, Daddy': Uttlesford MP Kemi Badenoch mourns loss of her father". Premier Christian News. 1 בפברואר 2022. ארכיון מ-13 ביולי 2022. נבדק ב-12 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קמי_בדנוק&oldid=40206158"