קלרקסדורפ
 | |
| מדינה |
 דרום אפריקה |
|---|---|
| פרובינציה | הפרובינציה הצפון־מערבית |
| תאריך ייסוד |
1837  |
| גובה | 1,837 מטרים |
| קואורדינטות | 26°52′00″S 26°40′00″E / 26.866666666667°S 26.666666666667°E |
|
(למפת דרום אפריקה רגילה)  | |
  | |
קלרקסדורפ (באנגלית: Klerksdorp) היא העיר הגדולה ביותר בפרובינציה הצפון-מערבית שבדרום אפריקה. העיר ממוקמת כ-165 קילומטרים דרום-מזרחית לבירת המחוז.[1] קלרקסדורפ הייתה גם הבירה הראשונה של הרפובליקה הדרום-אפריקאית ובהמשך הפכה למרכז מסחרי המקשר בין קימברלי ליוהנסבורג. כיום יש חקלאים, כורים ומהגרים העובדים בשתי התעשיות.
לפי מפקד האוכלוסין מ-2001, התגוררו בעיר למעלה מ-350,000 תושבים. זהו אחד המוקדים של תעשיית כריית הזהב בדרום אפריקה, אם כי חשיבותו הולכת ופוחתת בשנים האחרונות. רעידת אדמה גדולה במרץ 2005 גרמה נזק משמעותי לפעילות הכרייה. מלבד הכרייה, קלרקסדורפ מתפקדת כמרכז רפואי, קמעונאי וחינוכי בולט בפרובינציה. הייצוא האזורי כולל תירס, דורה, בוטנים וחמניות. נכון לשנת 2012, שיעור הפשע בעיר נחשב לנמוך במיוחד.
כיום קלרקסדורפ ידועה כמקום הולדתו של הארכיבישוף האנגליקני זוכה פרס נובל לשלום דזמונד טוטו, שנולד בעיר ב-7 באוקטובר 1931.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר נוסדה ב-1837 או 1838 על ידי מתיישבים אפריקאנרים מהטרק הגדול. קלרקסדורפ היא היישוב האירופי העתיק ביותר מצפון לנהר הוואל.
בנובמבר 1885[2] התגלה זהב באזור, מה שתרם באופן משמעותי ביותר לפיתוח האזור. קלרקסדורפ חוברה לקו הרכבת ב-1897. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 כריית הזהב הידלדלה. הבורסה שנפתחה לשם כך נסגרה בסופו של דבר, ונהרסה לגמרי ב-1958.[3]
במהלך מלחמת הבורים השנייה (1899–1902) התרחשו קרבות רבים וגדולים באזור העיר.
תעשיית כריית הזהב הוקמה לתחייה על ידי חברות כרייה גדולות ב-1932, מה שגרם לעיירה לעבור תחייה כלכלית, שהואצה לאחר מלחמת העולם השנייה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קלרקסדורפ, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-09-08. נבדק ב-2017-09-08.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Marx, Roelf (1987). Marx, Roelf (ed.). Klerksdorp Groeiende Reus [Klerksdorp Growing Giant] (באפריקאנס) (1st ed.). Klerksdorp: Klerksdorp City Council. pp. 11–12.
- ^ Brown, A. (1983). Golden Heritage. Stilfontein: Andrew Brown. p. 93.