קלרה רוקמור

קלרה רוקמור
**Clara Rockmore**
לידה	9 במרץ 1911; וילנה, האימפריה הרוסית
פטירה	10 במאי 1998 (בגיל 87); מנהטן, ארצות הברית
שם לידה	Clara Reisenberg
מקום קבורה	בית הקברות פרנקליף
מוקד פעילות	רוסיה
מקום לימודים	הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	טרמין, כינור
	פרופיל ב-IMDb

קלרה רוקמור (באנגלית: Clara Rockmore; 9 במרץ 1911 – 10 במאי 1998) הייתה כנרת אמריקנית יהודייה ילידת ליטא, שהתמחתה בנגינה על טרמין, כלי נגינה ממשפחת הכלים האלקטרוניים, וכלי הנגינה הראשון שהנגינה בו מבוצעת ללא מגע.

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בגיל ארבע היא התקבלה כתלמידת כינור לקונסרבטוריון הקיסרי של סנט פטרבורג . עד היום היא התלמידה הצעירה ביותר שהתקבלה למוסד. שנה לאחר מכן הפכה לתלמידה מוערכת של ליאופולד אור. כשהתנאים הידרדרו לאחר המהפכה, עזבה משפחת רייזנברג את רוסיה. קלרה ואחותה הפסנתרנית נדיה ערכו קונצרטים לאורך הדרך הארוכה כדי לממן אותה. לבסוף, ב-1921, יכלה המשפחה להזמין מעבר (סטירג') על ספינת קיטור לאמריקה וב-19 בדצמבר הגיעה לנמל ניו יורק. בניו יורק, קלרה חידשה את לימודיה אצל ליאופולד אור שהיגר אף הוא לארצות הברית בתחילת שנות העשרים. זמן קצר לפני שהייתה אמורה לעשות את הופעת הבכורה שלה באמריקה (ניגנה בקונצ'רטו בטהובן עם תזמורת קרטיס), היא חלתה בדלקת מפרקים ונאלצה לוותר על הכינור.^[1]

את אחד הטרמינים הראשונים שבנה הממציא הרוסי לב סרגייביץ' טרמן הוא העניק לרוקמור. הודות לאופן הפקת הצליל מן הכלי, ללא מגע יד או מאמץ פיזי, יכלה להמשיך בנגינה ובקריירה המוזיקלית שלה.

טרמן הציע לה נישואין מספר פעמים אך קלרה סירבה, נישאה לעורך הדין רוברט רוקמור.

בזכות הידע והדיוק שלה ככנרת הביאה רוקמור את הנגינה בטרמין לפסגות חדשות. היא אף הציעה שינויים ושיפורים בכלי. בין השאר, בזכותה נוספו לטווח שלו שתי אוקטבות.^[2]

ב-9 במרץ 2016, יום הולדתה ה-105, הקדישה לה חברת גוגל דודל (שרבוט גוגל) אינטראקטיבי, המציג אותה מנגנת על הטרמין.

קריירה מקצועית

לאחר הכרותה עם כלי הטרמין הפכה רוקמור במהירות לוירטואוזית. היא פיתחה טכניקה שלמה לנגינה בו. בשליטתה, הטרמין נשמע כמו שילוב של צ'לו, כינור וקול אנושי.^[3]אחרי שכלולו של הכלי ערכה קלרה רסיטל של העירייה עם אחותה נדיה והופיעה לאחר מכן בתזמורת בפילדלפיה, טורונטו וניו יורק, שם הופיעה לראשונה בקונצ'רטו שכתב לה אניס פוליהאן, בניצוחו של ליאופולד סטוקובסקי. היא גם יצאה לשלושה סיורי קונצרטים משותפים מחוף לחוף עם פול רובסון והדהימה את הקהל. ב-1977 יצא אלבומה הראשון, הופעות עם נדיה רייזנברג (הוקלט על ידי רוברט מוג) שכותרתו "אמנות הטרמין". אלה הוצאו מחדש בתקליטור של Delos עשר שנים מאוחר יותר.

בשנת 1991, סטיב מ. מרטין, יצר את הסרט התיעודי "טרמין - אודיסאה אלקטרונית", סרט הכולל כמה מההופעות הפומביות האחרונות של קלרה ואת האיחוד בניו יורק של קלרה ולב סרגייביץ' טרמן (אז בן 96). הסרט הוקרן בבכורה בניו יורק באליס טולי הול. קלרה זכתה לתשואות כשעלתה לבמה לאחר ההקרנה. הסרט החזיר במידה רבה את העניין הן בטרמין עצמו והן בהישגיה הייחודיים של קלרה רוקמור.

שנות חייה האחרונות

בשנת 1997, קלרה נלחמה בדלקת ריאות והתקף לב חמור. בעוד שבריאותה המשיכה להידרדר, היא הודיעה על נחישותה לחיות כדי לראות את לידתה של אחייניתה הגדולה, התינוק של צלם המוזיקה סטיב ג'יי שרמן ואשתו הצ'לנית דורותי לוסון. פיונה נדיה שרמן נולדה ב-8 במאי 1998; קלרה נפטרה בדירתה במנהטן יומיים לאחר מכן.

זמן קצר לאחר מותה, קרוב משפחה של רוקמור פנה לבוב מוג בנוגע להחזרת התרמין של רוקמור למצב תקין ומוג עשה כן.^[4]

הטרמין

ערך מורחב – טרמין

טרמין הוא כלי נגינה ממשפחת הכלים האלקטרוניים, וכלי הנגינה הראשון שהנגינה בו מבוצעת ללא מגע. הוא הומצא על ידי הממציא הרוסי לב סרגייביץ' טרמן (רוסית: Лев Сергеевич Термен) בשנת 1919. הנגינה בכלי זה מתבצעת על ידי שינוי מרחק הידיים מזוג אנטנות המשפיע על השדה האלקטרומגנטי בסביבתן. האות מהאנטנות שולט על מתנד אלקטרוני המחולל את אות השמע אותו מעביר הטרמין למגבר ומשם לרמקולים. יד אחת שולטת בתדר האות, והשנייה בעוצמתו. גובה הידיים שולט בעוצמה, ומיקומם על ציר הימין-שמאל על גובה הצליל. חסרונו הגדול של הטרמין נעוץ באי-יכולתו לנגן צלילים קטועים (סטקטו).