קליפר

ערך זה עוסק בספינת מפרש. אם התכוונתם לחללית רוסית, ראו קליפר (חללית).

קְלִיפָּר (באנגלית: Clipper) הוא סוג ספינת מפרש מהירה מן המאה ה-19 שלה שלושה תרנים, או יותר, ומפרשים מרובעים. ספינות אלה היו צרות ביחס לאורכן, כושר נשיאת המטען שלהן היה מוגבל וקטן ביחס לספינות שנבנו לקראת סוף המאה, ושטח מפרשיהן היה גדול. ספינות הקליפר יוצרו בעיקר במספנות בבריטניה ובארצות הברית, אולם מספר קטן של ספינות קליפר יוצר אף בצרפת, הולנד ומדינות נוספות. ספינות הקליפר שייטו בכל ימי תבל, בעיקר בנתיבי המסחר שבין בריטניה למושבותיה במזרח, בנתיב הסחר החוצה את האוקיינוס האטלנטי, וכן בין ניו יורק לסן פרנסיסקו דרך כף הורן בתקופת הבהלה לזהב. החל משנות ה-50 של המאה ה-19 החלו ההולנדים לבנות ספינות קליפר לצורך המסחר בתה וכספינות נוסעים לג'אווה.

עיצובו הייחודי של חרטומן של ספינות הקליפר איפשר להן לחצות גלים במהירות רבה יותר ומכאן אף מקור שמן. היסטוריונים רבים רואים בתקופת ספינות הקליפר את תור הזהב של ספינות המפרש. שיא השימוש בספינות הקליפר היה בין 1843, עם עליית הדרישה לתעבורה ימית מהירה ולשינוע תה ממזרח אסיה לאירופה, לשנת 1869 עם פתיחת תעלת סואץ.

מקור המונח

מקורו של המונח "קליפר" (clipper) הוא ככל הנראה בפועל האנגלי clip, אשר משמעותו בימים עברו הייתה, בין השאר, לרוץ או לטוס במהירות. המשורר האנגלי, בן המאה ה-17, ג'ון דריידן השתמש במילה clip כדי לתאר את מעוף הבז. ספינות הקליפר נראו כטסות במהירות על פני הים.

בעוד שאין ודאות באשר למקור המונח קליפר בהקשר הימי, בכל הקשור לדגם ספינות ה"בולטימור קליפרס" משלהי המאה ה-18, ידוע כי אוניות אלה עוצבו באופן שתשייטנה במהירות מעל פני הגלים, ולא תחצנה את הגלים, כפי שאוניות בדרך כלל שטות. מסיבה זו קיבל דגם זה את שמו.

דעיכה

הדעיכה בשימוש בספינות קליפר החלה עם הנפילה הכלכלית ב-1857 (הפאניקה של 1857) והמשיכה עם ההכנסה ההדרגתית לשימוש של ספינות הקיטור. למרות שספינות הקליפר היו מהירות מספינות הקיטור הראשונות, הן עדיין היו תלויות בתנאי הרוח בעוד שספינות הקיטור נהנו מתפעול שוטף ולפיכך יכלו לעמוד בצורה טובה יותר בלוחות זמנים.

בתקופה זו פותח גם סוג ספינה היברידית – ספינת קליפר קיטורית שהייתה בעלת מפרשים ומנועי קיטור שיועדו לשימוש בהיעדר רוח. הרויאל צ'ארטר (אנ') שנבנתה ב-1857 היא דוגמה לסוג ספינה זה.

קליפרים התקשו להתחרות עם אוניות קיטור מתקדמות דוגמת "אגממנון" שהפעלתם החלה בשנת 1865. הגורם המשמעותי ביותר לנפילה של ספינות הקליפר היה הפתיחה של תעלת סואץ ב-1869 שאיפשרה קיצור דרך לספינות קיטור בין אירופה ואסיה בעוד שהיה קושי בשימוש בתעלה עבור ספינות קליפר. כתוצאה מכך, הופסק השימוש בספינות קליפר לצורך מסחר בתה והן הוגבלו להעברת מהגרים בין אנגליה, אוסטרליה וניו זילנד. בשנות ה-80 של המאה ה-19 היו ספינות הקליפר עדיין אחראיות על שינוע רוב הסחורות (כמו צמר) בין אנגליה, אוסטרליה וניו זילנד אך לבסוף גם פעילות זו הפכה ללא רווחית וצי ספינות הקליפר הפך ללא שמיש.