קלימנט ארקדייביץ' טימיריאזב
 | |
| לידה |
3 ביוני 1843 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
28 באפריל 1920 (בגיל 76) מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| ענף מדעי | ביולוגיה, בוטניקה |
| מקום מגורים | רוסיה |
| מקום קבורה |
בית העלמין וגנקובסקויה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Vladimir Palladin, Vassili Sapojnikov, Evgenij Filippovič Votčal |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
Arkadi Timiryazev |
| תרומות עיקריות | |
| הוכחת חשיבות הכלורופיל לתהליך הפוטוסינתזה | |
  | |
קְלִימֶנְט ארקדייביץ' טִימִירְיַאזֶב (ברוסית: Климент Аркадьевич Тимирязев; 22 במאי (3 ביוני) 1843 – 28 באפריל 1920) היה חוקר בפיזיולוגיה של הצמחים וחלוץ הדרוויניזם ברוסיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טימיריאזב נולד בסנקט פטרבורג ולמד באוניברסיטת פטרבורג. כבר בנעוריו היה מקורב לזרמים השמאלניים בחברה הרוסית, והשקפותיו הליברליות בענייני המשטר הביאוהו לידי התנגשויות עם שלטון הצאר. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, קיבל עליו את התפישה הדארוויניסטית המקורית, זו המושתתת על ההנחה של הורשת התכונות הנרכשות (לאמארקיזם), ובה דבק כל ימיו. לפיכך, הוא לא נטל כל חלק בהתפתחות הנאו-דרוויניזם. הוא גם היה אחד מן הראשונים שהכריז במפורש על אי מדעיותה ועקרותה של תורת הפאנגנזה - תורת התורשה השגויה שהציע דרווין.
בשנת 1867 כשהיה במחוז סימבירק, התבונן בהכלאה בין שני מיני אספסת – אספסת תרבותית (Medicago sativa) עם אספסת צהובה (Medicago falcata), והסב את תשומת הלב לתועלת המרובה שאיכרי רוסיה יכולים להפיק מכך. משנת 1877 החל לכהן כפרופסור באוניברסיטת מוסקבה ותבע במפגין את החופש המדעי. הייתה זו תקופה שבה שיסו בניצני ההתפתחות המדעית גורמים שונים, ובהם הכמורה, בעלי האחוזות, המשטר והצנזורה. אלה תבעו לשעבד את המדע אך ורק לצרכיהם, ולא לאפשר למדענים חירות בבחירת מושא המחקר.
טימיריאזב היה מרצה פופולרי על תורת דרווין. חלק מהרצאותיו הועלו על הכתב ונתפרסמו בכתב העת "רוסקאיה מיסל" (המחשבה הרוסית). כמו כן חיבר ערכים בביולוגיה במילון האנציקלופדי של גאראנט. בשנת 1911 אולץ להתפטר מן האוניברסיטה, משום שהביע התנגדות מפורשת לקו של משרד ההשכלה. הוא הוחזר למשרתו לאחר הפיכת אוקטובר בשנת 1917, והיה מראשוני אנשי המדע שהשלימו עם המהפכה הרוסית.
טימיריאזב היה זה שהוכיח כי הכלורופיל הוא שותף פעיל בתהליך הפוטוסינתזה. הוא גילה התאמה בין קטעי הספקטרום שבהם חלים שיאי קליטת גלי האור בכלורופיל, ובין הקטעים הממריצים ביותר את הפוטוסינתזה. כמו כן, חישב את ניצול אנרגיית האור על ידי הצמח, וקבע שהאנרגיה המצטברת בצמח בצורת החומר האורגאני, מגיעה מקליטת אנרגיית האור, ומכאן שגם בתהליך הפוטוסינתזה מתקיים חוק שימור האנרגיה.
כתביו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיי הצמח / מאת ק. א. טימירייאזב (תרגום: ש. סבוראי; עריכה מדעית: מ. אבן-ארי, מ. זהרי, א. קוניס), עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, תש"ב-1941–תש"ה.
- צ' דרווין ותורתו / ק"א טימירייאזוב; מרוסית: ש' הרברג; עריכה מדעית: ד' זיצק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"י.
- השיטה ההיסטורית בביולוגיה: עשר הרצאות פופולריות / ק"א טימיריאזב; מרוסית: ש[רגא] פ[יבל] קלעי, בהשתתפות מ' אבנארי, מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1950.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קלימנט ארקדייביץ' טימיריאזב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קלימנט ארקדיביץ' טימיריזב (1843-1920), דף שער בספרייה הלאומית
