קלודיוס אלבינוס
 | |
| לידה |
150 Hadrumetum, תוניסיה  |
|---|---|
| התאבד |
19 בפברואר 197 (בגיל 47 בערך) לוגדונום, גאליה |
| מדינה |
רומא העתיקה |
  | |
דקימוס קלודיוס אלבינוס (בלטינית: Decimus Clodius Albinus; 150 בערך - 19 בפברואר 197) היה טוען לכתר אימפריאלי רומי בין השנים 193 ל-197. הוא הוכרז כקיסר על ידי הלגיונות בבריטניה ובהיספניה לאחר רצח פרטינקס ב-193 (הידועה בשם "שנת חמשת הקיסרים"). בתחילה שיתף אלבינוס פעולה עם מתמודד אחר על כס המלכות, ספטימיוס סוורוס, אך השניים התרחקו זה מזה ב-196 ופתחו במלחמת אזרחים. אלבינוס מת בקרב בשנה שלאחר מכן.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבינוס נולד בהדרומטום, פרובינקיה אפריקה (סוסה, תוניסיה) למשפחה רומאית אריסטוקרטית. ההיסטוריה אוגוסטה הבלתי אמינה טוענת ששמות הוריו היו אורליה מסלינה וצ'יוניוס פוסטומוס, יחד עם קרובי משפחה אחרים המוזכרים ב-Vita Albini אף אחד מהשמות הללו לא נחשב סביר בעיני היסטוריונים מודרניים. [2] הטקסט טוען גם שקלודיוס קיבל את הכינוי אלבינוס בגלל הלובן יוצא הדופן של עור הפנים שלו.[3]
קריירה תחת מרקוס אורליוס וקומודוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהוא מפגין נטייה לחיים צבאיים, הוא נכנס לצבא כשהוא צעיר מאוד ושירת בהצטיינות, במיוחד בשנת 175 במהלך המרד של אבידיוס קסיוס נגד הקיסר מרקוס אורליוס. הכשרון שלו צוין על ידי הקיסר בשני מכתבים שבהם הוא מכנה את אלבינוס אפריקאי, שדמה לבני ארצו אך מעט, ואשר ראוי לשבח על ניסיונו הצבאי וחומרת אופיו.[3] כמו כן, הקיסר הכריז שללא אלבינוס היו הלגיונות (בביתיניה) עוברים אל אבידיוס קסיוס, וכי בכוונתו לבחור בו כקונסול.[4]
הקיסר קומודוס נתן לאלבינוס פיקוד צבאי בגאליה בלגיקה ולאחר מכן בבריטניה. לאחר שהופצה שמועה שקרית כי קומודוס מת, אלבינוס גינה את האיש בפני חייליו בבריטניה, כינה את קומודוס עריץ, וטען כי יועיל לאימפריה הרומית להחזיר לסנאט את כבודו ועוצמתו העתיקים. הסנאט היה מרוצה מאוד מהרגשות הללו, אך לא כך הקיסר, ששלח את יוניוס סוורוס להדיח את אלבינוס מתפקידו. למרות זאת, אלבינוס שמר על פיקודו עד לאחר הרציחות של קומודוס ויורשו פרטינקס ב-193.
ברית עם ספטימיוס סוורוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שפרטינקס נרצח, "מכרו" קציני המשמר הפרטוריאני אמיליוס לאטוס ואנשיו, שסידרו את הרצח, את כס המלכות הקיסרי לסנאטור העשיר דידיוס יוליאנוס, ובכך למעשה הכתירו אותו לקיסר. עם זאת, שורה של מרידות על ידי החיילים בפרובינציות, פירושה שלא הוחלט מי יהיה הקיסר הבא. פסקניוס ניגר הוכרז כקיסר על ידי הלגיונות בסוריה; ספטימיוס סוורוס על ידי החיילים באיליריקום ובפאנוניה; ואלבינוס על ידי הצבאות בבריטניה ובגאליה.
במלחמת האזרחים שלאחר מכן, אלבינוס היה בתחילה בברית עם ספטימיוס סוורוס, שכבש את רומא. אלבינוס הוסיף את השם ספטימיוס לשלו, וקיבל ממנו את התואר קיסר; השניים חלקו את התואר קונסול בשנת 194. אלבינוס נשאר שליט יעיל ברוב חלקה המערבי של האימפריה, עם תמיכה משלושה לגיונות בריטיים ואחד ספרדי. כאשר דידיוס יוליאנוס הוצא למוות בפקודת הסנאט, שחשש מכוחו של ספטימיוס סוורוס, הפנה האחרון את כוחותיו נגד פסניוס ניגר. לאחר התבוסה ומותו של ניגר ב-194, ואי שביעות רצונם המוחלט של תומכיו, במיוחד לאחר נפילת ביזנטיון ב-196, החליט סוורוס להפוך את עצמו לשליט המוחלט של האימפריה הרומית. אלבינוס, שראה את הסכנה שבמעמדו, התכונן להתנגדות. הוא נמלט בקושי מהתנקשות על ידי שליח של סוורוס, ולאחר מכן העמיד את עצמו בראש צבאו, שמספרים כי היה מורכב מ-150,000 איש.[3]
מכריז על עצמו כקיסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסתיו 196, קיבל אלבינוס הודעה שסוורוס מינה את בנו הבכור קרקלה ליורשו בתואר קיסר ושכנע את הסנאט להכריז על אלבינוס עצמו כאויב רשמי של רומא. כעת, ללא שנותר לו מה להפסיד, גייס אלבינוס את לגיונותיו בבריטניה, הכריז על עצמו כקיסר (אימפרטור קיסר דקימוס קלודיוס ספטימיוס אלבינוס אוגוסטוס) וחצה מבריטניה לגאליה, תוך שהוא מביא איתו חלק גדול מחיל המצב הבריטי. הוא הביס את שליחו של סוורוס ויריוס לופוס, והצליח לתבוע את המשאבים הצבאיים של גאליה, אך למרות שהפך את לוגדונום למפקדת כוחותיו, הוא לא הצליח לזכות בנאמנותם של לגיונות הריין.[1]
ב-19 בפברואר 197 פגש אלבינוס את צבאו של סוורוס בקרב לוגדונום. [5] לאחר קרב קשה, עם 150,000 חיילים מכל צד לפי דיו קסיוס, אלבינוס הובס והרג את עצמו, או נתפס והוצא להורג בפקודת סוורוס. [6] סוורוס הניח את גופו העירום על האדמה לפניו, כדי שיוכל לרכוב עליה עם סוסו, באקט אחרון של השפלה. אשתו ושני בניו של אלבינוס זכו בתחילה לחנינה על ידי סוורוס, אך הוא שינה את דעתו כמעט מיד לאחר מכן, שכן כפי שנערף ראשו של אלבינוס המת, כך גם הם. גופתו חסרת הראש של אלבינוס הושלכה אל הרון, יחד עם גופות בני משפחתו שנרצחו. סוורוס שלח את ראשו לרומא כאזהרה לתומכיו; איתו שלח מכתב חצוף, שבו לעג לסנאט על נאמנותם לאלבינוס. העיר לוגדונום נבזזה, ותומכי אלבינוס נרדפו באכזריות על ידי סוורוס.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אומרים שהוא כתב חיבור על חקלאות ואוסף של סיפורי מילזיאניים. [7] [8]
שמה של אשתו של אלבינוס אינו ידוע, ורק ההיסטוריה הבלתי מהימנה Historia Augusta מזכירה שם כלשהו לבניו, [9] בטענה שהיה לו בן תינוק בשם פסקניוס פרינקוס, אבל כמה היסטוריונים כמו אנתוני בירלי גורסים כי השם הזה הוא בדוי. [10]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Birley, Anthony R. (1996), "Clodius Septimius Albinus, Decimus", in Hornblower, Simon (ed.), Oxford Classical Dictionary, Oxford: Oxford University Press
- ^ Bonner Historia-Augusta-Colloquium (באנגלית). Vol. 7. R. Habelt Verlag. 1970. p. 54. ISBN 9783774910980.
- ^ 1 2 3 Capitolinus, Clodius Albinus 4-10
- ^ Plate, William (1867), "Albinus, Clodius", in Smith, William (ed.), Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, vol. 1, Boston: Little, Brown and Company, pp. 93–94, אורכב מ-המקור ב-2012-10-10, נבדק ב-2008-06-17
- ^ Spartianus, Severus 11
- ^ Collingwood, Robin George; Myres, John Nowell Linton (1998), "Severeus and Albinus", Roman Britain and English Settlements, Biblo & Tannen Publishers, p. 155, ISBN 978-0-8196-1160-4, נבדק ב-27 בינואר 2009
{{citation}}: (עזרה) - ^ Cassius Dio, lxx. 4–7
- ^ Herodian, ii. 15, iii. 5–7
- ^ British Museum. Dept. of Coins and Medals (1965). Coins of the Roman Empire in the British Museum. Vol. 5. Trustees of the British Museum. p. 105.
- ^ Birley, Anthony (1981). The Fasti of Roman Britain. Clarendon Press. p. 149. ISBN 9780198148210.