קייטן
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום בעייתי, קישורים לא טובים לויקי אנגלית.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום בעייתי, קישורים לא טובים לויקי אנגלית. | |
 | |
| קייטן מדגם 1 המוצג במוזיאון המלחמה יושוקן ביפן. אורכו 14.75 מטרים, רוחבו כמטר אחד, ומשקלו הכולל המקורי היה כ–8.3 טונות. | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | סדרת דגמי טורפדו מאויש למשימות תקיפה–התאבדות |
| ארץ ייצור |
האימפריה היפנית  |
| מלחמות ומבצעים |
מלחמת העולם השנייה |
| תקופת השירות |
1944–1945 (כשנה) |
| משתמשים |
הצי הקיסרי היפני |
| ממדים | |
| אורך |
14.5 מ' |
  | |
קייטן (בקאנג'י: 回天, תרגום מילולי: "הופך הרקיע"[א]) הוא סוג של טורפדו מאויש (מעין שילוב בין טורפדו לצוללת–יחיד) למשימות תקיפה–התאבדות, ששימש את הצי הקיסרי היפני לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, כאמצעי לפגיעה בכלי שיט של בעלות הברית.
רקע לפיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשלהי 1943, שקל הפיקוד העליון היפני הצעות למתקפות התאבדות שונות, מתוך הכרה בכך שהמלחמה אינה מתקדמת לשביעות רצונם. הצעות אלו נדחו בתחילה, אך מאוחר יותר נחשבו נחוצות. שיטות תקיפה-התאבדות שונות פותחו ביחידות התקיפה המיוחדות היפניות (אנ').
בעבור חיל הים, פירוש הדבר היה טייסי הקמיקזה שטסו במטוסי האוקה (אנ'), סירות מנוע מאוישות בחיילים מתאבדים בשם שיניו (אנ'), צוללות קייטן וצוללני פוקוריו (אנ') מתאבדים או מוקשים אנושיים. הקמיקזות הצליחו במידה מסוימת, והאמצעי השני המוצלח ביותר היה הקייטן[1]. המחקר על הקייטן הראשון החל בפברואר 1944, ואחריו ב-25 ביולי של אותה שנה הגיע האב הטיפוס הראשון. עד 1 באוגוסט בוצעה הזמנה של 100 יחידות.
הבושידו היווה גם את הבסיס הרוחני לאלו אשר ביצעו התקפות "קאמיקאזה" ובנוסף לאחר מכן הבסיס לתקיפות ה"קייטן".
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדגם הראשוני של קייטן היה לא יותר מאשר תא מנוע של טורפדו מסוג 93 (אנ'), המחובר לגליל שישמש כתא המפעיל, עם מיכל מי נטל במקום ראש הנפץ ושאר מערכות האלקטרוניקה וההידראוליקה שהוסרו מן הטורפדו. הגירוסקופ הפנאומטי של הטורפדו הוחלף בדגם חשמלי, והותקנו מערכות שליטה ובקרה שאפשרו למפעיל שליטה מלאה בכלי.
המתכננים והבוחנים המקוריים של נשק חדש זה היו לוטננט הִירוֹשִׁי קוּרוֹקִי ולוטננט סֵקִיוֹ נִישִׁינָה. שניהם מתו במהלך הפעלה של קייטנים, קורוקי באב טיפוס מוקדם מאוד.
בסך הכל תוכננו שישה דגמים של קייטן, סוגים 1, 2, 4, 5 ו-6 היו מבוססים על הטורפדו מסוג 93, וסוג 10 היה הדגם היחיד שהתבסס על טורפדו מסוג 92 (אנ'). סוגים 2, 4, 5, 6 ו-10 יוצרו רק כאבות טיפוס ומעולם לא נעשה בהם שימוש בקרב.
דגמים מוקדמים אפשרו למפעיל להימלט לאחר ההאצה הסופית לעבר המטרה. אין תיעוד של מפעיל כלשהו שניסה להימלט או התכוון לעשות כך, ואפשרות זו בוטלה בדגמים מאוחרים יותר עקב היותה מורכבת מדי לביצועה. בקייטנים אלה הפתחים היו ננעלים ברגע שהמפעיל נכנס לכלי, ולא היה באפשרותו לפתוח אותם. ראש הנפץ שבחזית הקייטן היה בנוי כך שיתפוצץ בעת התנגשות חזיתית, ובקייטן הותקן אמצעי השמדה עצמית, שנועד לשימוש המפעיל אם המתקפה נכשלה או אם נתיך המרעום לא עבד[2].
חיילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי אוזושימה (אנ'), בים הפנימי סטו שימש כאתר אימונים. באי הוצבו מנופים, נחפרו בו בורות ניסוי לטורפדו והותקנו רמפות שיגור, והיה לו מפרץ רדוד גדול ששימש לביצוע ניסויים וירי. מוזיאון הזיכרון של הקייטן (אנ') נמצא שם כיום. חיילי הקייטן היו כולם נערים וגברים בגילאי 17 עד 28. האימון הראשוני כלל שיט בסירות שטח מהירות תוך ניווט בעזרת פריסקופ וקריאת מכשירים בלבד. כאשר חייל התקדם מעבר לאימון הבסיסי הזה, הוא היה מתחיל להתאמן על קייטן. בכלי השיט שנועדו לאימון הותקנו ראש נפץ דמה, ציוד טלמטריה ומכל ניפוח חירום להחזרת הכלי אל פני השטח אם המפעיל יצלול לעומק מסוכן. אימוני קייטן התחילו בשיוטים מעגליים בסיסיים במהירות מופחתת אל נקודת ציון קבועה ובחזרה. האימון התקדם לשיוטים מהירים ומסוכנים יותר סביב סלעים ודרך ערוצים במים עמוקים. השיוטים הקשים יותר חייבו את החייל לעלות על פני השטח ולבדוק את הפריסקופ שוב ושוב, והצריכו התאמה קפדנית של רמות מיכל הגימור בגלל המשקל המופחת עם ניצול החמצן. כשהמדריכים היו בטוחים ביכולותיו של החייל, הם היו מקדמות אותו לאימון מים פתוחים נגד ספינות מטרה. אימון ברמה זו נעשה לרוב במהירות התקפה מלאה, ובלילה או בדמדומים. השלב האחרון של האימון יהיה שיגור צוללת ועוד שיוטי תקיפה במים פתוחים על ספינות מטרה.
האימון היה מסוכן, ו-15 גברים מתו בתאונות, לרוב התנגשויות עם ספינות המטרה. אף על פי שראשי הנפץ היו רק דמה, הפגיעה במהירות החבטה הספיקה גם כדי לשתק את הקייטן וגם לפצוע קשות את החייל.
בפעולה, הקייטן הופעל תמיד על ידי אדם אחד, אבל דגמי האימון הגדולים יותר (סוגים 2, 4 ו-5) יכלו לשאת שניים או אפילו ארבעה. חיילי קייטן שהיו עוזבים למשימותיהם האחרונות היו משאירים צוואה והודעות מאחור ליקיריהם[3].
פריסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]Kaiten תוכננו לשיגור מסיפון צוללת או ספינה עיליית, או ממתקני חוף כנשק הגנה חופי. הסיירת Kitakami צוידה לשגר שמונה קייטן והשתתפה בניסויי שיגור ימי של סוג 1. בנוסף, שתי משחתות ממחלקת Minekaze הוסבו למובילי קייטן. שיוקאז יכול לשאת ארבעה, ונמיקאזה שניים. 12 משחתות ממחלקת מטסו היו אמורות ללכת בעקבותיהן עם קיבולת לקייטן אחד, אולם רק אחת, Take, הושלמה.
בפועל, רק כלי הטיס מסוג 1, בשיטת משלוח הצוללות, שימשו אי פעם בלחימה. עשרים ואחת צוללות מצוידות במיוחד נשאו שניים, ארבע, חמש או ששישה קייטן, תלוי במעמדן. הקייטן הוצמדו אל כלי השיט המארח על קוביות עץ עם צינור גישה צר המחבר את הצוללת לפתח התחתון של הקייטן. זה איפשר לצוות קייטן להיכנס מהצוללת המארחת בעודו שקוע.
לקייטן היה עומק צלילה מוגבל מאוד, מה שבתורו הגביל את עומק הצלילה של הצוללת המארחת. זהו אחד מכמה גורמים המואשמים בשיעור ההישרדות הירוד מאוד של צוללות המשתמשות בהן., שמונה צוללות אבדו בגלל טביעתן של שתי ספינות אויב בלבד ונזק לכמה אחרות.
לאחר שהמטרה נרכשה והצוללת המארחת הייתה בטווח, המפעיל תודרך, בקבוקי האוויר המתנעים של הקייטן הוטענו ותא המפעיל אוורר. לאחר מכן המפעיל נכנס לכלי השיט, הגירוסקופ תוכנן עם המיסב והעומק הנכונים והמפעיל קיבל את התדריך הסופי שלו.
הקייטן נפרד מהצוללת המארחת ופנה במהירות לכיוון שהוזן לתוך הגירוסקופ. ברגע שהוא נמצא בטווח ההתקפה הסופי, הקייטן היה עולה על פני השטח והמפעיל היה בודק את הטווח והמיסב שלו באמצעות פריסקופ ומבצע את כל ההתאמות הנדרשות. לאחר מכן הוא היה צולל לעומק מתאים, מחמש את ראש הנפץ וימשיך בריצת ההתקפה האחרונה שלו. אם הוא החמיץ הוא יוכל לבצע התאמות ולנסות שוב. אם המשימה תיכשל הוא יפוצץ את כלי השיט שלו כמוצא אחרון[4].
יתרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהשוואה לטורפדו מסוג 93 ששוגרה על כלי שיט עילי, לקייטן היו היתרונות הברורים בכך שיש לו מפעיל שינחה אותו, ושל שיגור מצוללת שקועה. עם זאת, למרות היתרונות הללו, הם לא היו כמעט יעילים על בסיס אחד לאחד כמו הטורפדו מסוג 93 המוצלח ביותר שעליו התבססו. מקורות בארצות הברית טוענים כי הטביעות היחידות שהושגו על ידי התקפות קייטן היו מטוס השיחים USS Mississinewa שעגן באולית'י ב-20 בנובמבר 1944, עם אובדן של 63 איש. כלי נחיתה קטן של חי"ר (LCI-600), עם אובדן של שלושה גברים; והמשחתת מלווה את USS Underhill בזמן פעילותה מצפון מזרח לקייפ אנגניו ב-24 ביולי 1945, עם אובדן של 113 אנשים.
בניגוד לאמור לעיל, כמה מקורות יפניים נותנים מספרים גדולים בהרבה של הצלחות קייטן. ההסברים לסתירה זו נעוצים ככל הנראה בעובדה שהצוללת שמשגרת את ה-Kaiten הייתה מסוגלת להעריך הצלחה רק על ידי האזנה לפיצוץ הנשק שלה. כך למשל, לאחר ההתקפה על USS Mississinewa העריכו היפנים מספר גדול בהרבה של ספינות שטובעו ממספרם בפועל.
187 קצינים וחיילים אמריקאים נהרגו בתקיפות קייטן בעוד האבדות של צוותי קייטן וצוות התמיכה היו גבוהים בהרבה. בסך הכל 106 מפעילי קייטן איבדו את חייהם (כולל 15 הרוגים בתאונות אימונים ושתי התאבדויות לאחר המלחמה). בנוסף למפעילים, 846 גברים מתו כאשר הוטבעו שמונה צוללות יפניות נושאות קייטן, ו-156 אנשי תחזוקה ותמיכה נהרגו גם הם. זהו ניגוד בולט להצלחה היחסית של יחס ההרוגים של טייסי הקמיקזה[5].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Inside the Kaiten Kamikaze Submarine, (קריינות באנגלית), סרטון אנימציה בערוץ "Blue Paw Print", באתר יוטיוב (אורך: 14:55), 18 באוגוסט 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ World War II in the Pacific, internet archive, January 23, 2009
- ^ קומנדר טאמאיצ'י סאיטו, לוחמה תת-ימית (הפושטים מן הים), מוקד, 1970, עמ' 117-118
- ^ Mark Carlson, Kaiten, warfare history
- ^ קומנדר טאמאיצ'י סאיטו, לוחמה תת-ימית (הפושטים מן הים), מוקד, 1970, עמ' 118-120
- ^ קומנדר טאמאיצ'י סאיטו, לוחמה תת-ימית (הפושטים מן הים), מוקד, 1970, עמ' 120-121
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רקיע במובן התאולוגי של מושב האל או האלים (כמו Heaven באנגלית, מעין שילוב בין "השמיים" ו"גן עדן"). מתורגם גם כ"היפוך רצון השמיים" ו"מרעיד שמיים".