קייבל ברקינרידג'
| לידה |
14 ביולי 1788 מחוז אלבמארל, וירג'יניה, ארצות הברית   |
|---|---|
| פטירה |
1 בספטמבר 1823 (בגיל 35) פרנקפורט, קנטקי, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית |
| בן או בת זוג |
Mary Stanhope Clay Smith (11 במאי 1811–ערך בלתי־ידוע) |
  | |
ג'וזף קייבל ברקינרידג' (באנגלית: Joseph Cabell Breckinridge; 14 ביולי 1788 – 1 בספטמבר 1823) היה עורך דין, חייל, בעל עבדים ופוליטיקאי אמריקאי בקנטקי. מ-1816 עד 1819, הוא ייצג את מחוז פאייט בבית הנבחרים של קנטקי, וחבריו בחרו בו כיושב ראש הבית (1817–1819). בשנת 1820, המושל ג'ון אדייר מינה את ברקינרידג' למזכיר המדינה של קנטקי, והוא כיהן בתפקיד זה עד מותו.
כבן למשפחה הפוליטית ברקינרידג', הוא היה בנם של עורך הדין מווירג'יניה (לאחר מכן קנטקי), סנאטור, והתובע הכללי של ארצות הברית ג'ון ברקינרידג' (1760–1806) ואשתו מרי הופקינס קייבל ברקינרידג' (1769–1858), ממשפחה פוליטית מובהקת אחרת. בנם ג'ון ק. ברקינרידג' ילך בדרכו של אביו (וסבו) למשפט ולפוליטיקה ויעלה להיות סגן נשיא ארצות הברית.
לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון, ברקינרידג' התכוון ללכת בעקבות אביו המנוח על ידי הפיכתו לעורך דין בלקסינגטון, קנטקי, אך התגייס לראשונה לשירות במלחמת 1812. זמן קצר לאחר המלחמה, הוא גם החל את הקריירה הפוליטית שלו בזכייה בבחירות לבית הנבחרים בקנטקי, שם הוביל ניסיון לא מוצלח להדיח את המושל גבריאל סלוטר, שעלה לתפקיד המושל עם מותו של ג'ורג' מדיסון. ברקינרידג' כיהן כיו"ר בית הנבחרים של קנטקי בין השנים 1817 ל-1819. בשנת 1820, הוא קיבל את מינויו של המושל אדייר למזכיר המדינה ועבר לפרנקפורט, בירת המדינה, כדי לטפל טוב יותר בתפקידים הרשמיים, אך חלה בקדחת באוגוסט 1823 ומת ב-1 בספטמבר 1823.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'וזף קייבל ברקינרידג' נולד במחוז אלבמארל(אנ'), וירג'יניה, ב-14 ביולי 1788. הוא היה הילד השני ובנם הראשון של ג'ון ומרי הופקינס "פולי" (לבית קייבל) ברקינרידג'. הוא נקרא על שם סבו מצד אמו, ג'וזף קייבל, מהמשפחה הפוליטית של קייבל מווירג'יניה ונודע כ"קייבל" לאורך חייו.
בשנת 1793 עברה משפחתו ללקסינגטון, קנטקי. בסוף השנה פגעה בעיר מגפת אבעבועות שחורות. החיסונים הגיעו מאוחר מדי, ולמרות שברקינרידג', אמו ואחותו לטישה שרדו את הזיהום, אחותו מרי ואחיו רוברט מתו. ההיסטוריון לואל ה. הריסון ציין כי "ידוע מעט על ילדותו", אם כי יש להניח שהוא קיבל חינוך פרטי המתאים למעמדו והוא קרא מספרייתו הענפה של אביו.
בשנת 1801, כאשר ברקינרידג' היה בן 12, המחוקקים בקנטקי בחרו באביו לייצג את המדינה החדשה בסנאט האמריקאי. המשפחה עברה על פני הרי האפלצ'ים למחוז בדפורד, וירג'יניה ליד לינצ'בורג, שם התגוררו עם קרובי משפחה כדי להיות קרובים יותר לברקינרידג' הבכור במהלך מושב הקונגרס בוושינגטון הבירה בעודו שם, קייבל ברקינרידג' למד באקדמיה של ניו לונדון. מקרה של חצבת מנע ממנו ללמוד בקולג' ויליאם ומרי (כיום קולג' של ויליאם ומרי), אלמה מאטר של אביו, שם נרשם בן דודו, חבר הקונגרס לעתיד ג'יימס ברקינרידג'. בשנת 1803, קייבל ברקינרידג' ליווה את אביו לבירה הלאומית, שם היה עד לוויכוחים על רכישת לואיזיאנה לפני שחזר ללימודיו. לאחר דחיית הקונגרס במרץ, ג'ון ברקינרידג' החזיר את בנו מבית הספר, והם חזרו לקייבל'ס דייל, האחוזה המשפחתית ליד לקסינגטון, ב-18 באפריל 1804.
ברקינרידג' לא נסע מזרחה עם אביו בסוף 1804, אלא למד כשנה אצל קולונל סמואל וילסון לפני שנרשם לקולג' של ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פרינסטון).
אוניברסיטת פרינסטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברקינרידג' הגיע לפרינסטון, ניו ג'רזי, בסוף דצמבר 1805. למרות שסיים את בחינות הגמר שלו עד 5 באפריל, הוא דחה את הצעתו של אביו להגיע לוושינגטון מכיוון שהיה צריך להתעדכן בלימודיו במתמטיקה. כשהקדנציה הבאה החלה במאי, ברקינרידג' הצטרף לאגודת הוויג-קליוסופית האמריקאית, אגודת דיונים שהוקמה על ידי ג'יימס מדיסון, פיליפ פרנו, ארון בר והנרי לי ב-1769.
באמצע 1806 נודע לקייבל שאביו חלה בקנטקי. אולם זמן לא רב לאחר מכן, הוא קיבל הודעה שמצב אביו משתפר וציפה לפגוש אותו בווירג'יניה בדרך לבירה. למרות שמיקום המפגש הספציפי לא צוין, הוא הניח שזה יהיה ליד לינצ'בורג. באוקטובר, ברקינרידג' נסע לביתו של דודו לואיס ברקינרידג' כדי לחכות לאביו, שמעולם לא הגיע. לאחר שחזר לפרינסטון עם תחילת הקדנציה החדשה, נודע לברקינרידג' שאביו ניסה לעזוב את קייבל'ס דייל ב-22 באוקטובר אך התמוטט מסוסו וחזר למיטתו החולה; הוא מת ב-14 בדצמבר 1806.
בינואר 1807, נוסעים מקנטקי הביאו סוף סוף לקייבל ברקינרידג' הודעה על מותו של אביו. למרות ההצהרה של קייבל לקרוב משפחה ש"אני מחשיב את חיי מוקדשים לנוחותה של אמי", הוא לא חזר מיד לקנטקי. ג'ון ברקינרידג' נפטר ללא רכוש, מה שסיבך את יישוב עזבונו ויצר קשיים כלכליים לקייבל, שקיבל תמיכה מאביו. נואש, הוא פנה אל אלפרד גרייסון, בעלה של אחותו לטישה ובנו של הסנאטור לשעבר של וירג'יניה ויליאם גרייסון, בבקשה לסיוע.
עם זאת, באותו מרץ, קייבל הצטרף לכ-125 סטודנטים אחרים שהפגינו נגד הכללים הנוקשים של המוסד הפרסביטריאני ותוכנית הלימודים הקפדנית. מנהלי המכללה השעו לאחר מכן את כל מי שסירב להסיר את שמו מעתירת המחאה הרשמית. ברקינרידג' סירב להתנצל על תפקידו במחאה. במקום זאת, במאי, הוא עזב את פרינסטון לקייבל'ס דייל, אבל בפילדלפיה לא מצא כרכרות פנויות לכיוון קנטקי במשך שבועיים. כשהוא לא יכול היה להרשות לעצמו חדר ופנסיון במשך זמן כה רב, הוא נסע דרומה לכיוון לינצ'בורג, ואז נשאר עם קרובי משפחה בפינקאסל. ברקינרידג' שקל להירשם לקולג' של ויליאם ומרי לתקופת הסתיו ב-1807, מתוך אמונה שיוכל להשלים את לימודיו תוך תשעה חודשים, אך בסופו של דבר החליט שלא. ייתכן שהוא גם הצליח לחזור לקייבל'ס דייל בין יולי 1807 ליולי 1808, בהתבסס על היעדר התכתבות משפחתית.
ביולי 1808 החליט ברקינרידג' לחזור לפרינסטון באוקטובר כדי לסיים את לימודיו. שותפו לחדר, ג'יימס ג'י בירני, ונשיא האוניברסיטה, הכומר סמואל סטנהופ סמית' (ששימש גם כמיסיונר בווירג'יניה והיה הנשיא המייסד של מכללת המפדן-סידני), היו שניהם מתנגדי ביטול נלהבים. עם זאת, רבים מקרובי משפחתו של קייבל ברקינרידג' היו בעלי עבדים. אף על פי כן, הוא השתכנע שהעבדות חייבת להסתיים, אבל רק על ידי אמנציפציה מרצון, לא על ידי התערבות ממשלתית. הוא קיבל את התואר הראשון שלו בשנת 1810. כשנה לאחר מכן, הוא התחתן עם בתו של הכומר סמית.
נישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוך כדי השלמת התואר, החל ברקינרידג' לחזר אחרי מרי קליי סמית', בתו של נשיא האוניברסיטה ונכדתו של ג'ון וית'רספון, החותם על הכרזת העצמאות והנשיא השישי של פרינסטון. לאחר סיום הלימודים, ברקינרידג' נסע הביתה לקנטקי, אך חזר לפרינסטון. הוא התחתן עם מרי סמית' ב-11 במאי 1811. לזוג נולדו חמישה ילדים – פרנסס (נולדה ב-1812), קרוליין (נולדה ב-1813), מרי קייבל (נולדה ב-1815), ג'ון קייבל (נולד ב-1821) ולטישה (נולדה ב-1822). בנם היחיד עקב אחר המסורת המשפחתית של ברקינרידג' והפך לעורך דין וכן ייצג את קנטקי בשני בתי הקונגרס, ובסופו של דבר נבחר לסגן נשיא ארצות הברית ב-1856, וכן הפך למזכיר המלחמה החמישי והאחרון של מדינות הקונפדרציה.
חייל, בעל מטעים ועורך דין
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ביקור חברים וקרובי משפחה בפרינסטון, פילדלפיה וניו יורק, הזוג הטרי עבר לגור עם אמו האלמנה של ברקינרידג' בקייבל'ס דייל. לפני שברקינרידג' הספיק להתחיל את הקריירה המשפטית שלו, ארצות הברית נכנסה למלחמת 1812. ברקינרידג', שהופקד כמייג'ור, שימש כשליש תחת חבר הקונגרס סמואל הופקינס במהלך מלחמת 1812. מאוחר יותר הוא יתייחס למלחמה כ"סד מטופש ולא יעיל של קמפיינים באילינוי ובוואבאש".
לאחר המלחמה, ברקינרידג' התקבל ללשכת קנטקי ב-1814, והחל את הקריירה המשפטית שלו בלקסינגטון. הוא גם לימד דת, עזר לייסד את הכנסייה הפרסביטריאנית השנייה בלקסינגטון והפך לאחד מזקני הכנסייה. ב-1815, ברקינרידג' רכש את Thorn Hill, אחוזה בצפון לימסטון ובשדרה ה-5 בלקסינגטון. עד 1820, לקייבל ברקינרידג' היו שמונה עבדים.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1816, ברקינרידג' זכה בבחירות כמועמד המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית לייצג את מחוז פאייט בבית הנבחרים של קנטקי, והשיג את הרוב הגדול ביותר שניתן למועמד לתפקיד במחוז זה עד לנקודה זו. הקריירה המחוקקת שלו החלה בתקופת "עידן הרגשות הטובים" הלאומי, התואמת במידה רבה את הנשיאות של ג'יימס מונרו, כאשר חילוקי הדעות הפוליטיים היו מעטים יחסית. אף על פי כן, מחלוקת פרצה בקנטקי באוקטובר 1816 לאחר מותו של המושל ג'ורג' מדיסון רק שלושה שבועות לתוך כהונתו. סגן המושל גבריאל סלוטר, כממלא מקום המושל, ביטל את מינויו של מדיסון של צ'ארלס סטיוארט טוד לשר החוץ, והחליף אותו בסנאטור לשעבר ג'ון פופ, שלא היה פופולרי בגלל הצבעתו נגד הכרזת מלחמת 1812. סלוטר מינה לאחר מכן את מרטין ד. הארדין, הנחשב נפוץ כפדרליסט למרות הזדהותו הנומינלית עם הדמוקרטים-רפובליקנים, למלא את המקום הפנוי בסנאט שנגרם כתוצאה מהתפטרותו של ויליאם ט. ברי.
שני המינויים לא היו פופולריים במדינה, וב-27 בינואר 1817, ברקינרידג' הקים קואליציה של מחוקקים בבית הנבחרים שנתנה חסות להצעת חוק לבחירת מושל שימלא את התפקיד הפנוי בעקבות מותו של מדיסון, בעצם ניסיון להדיח את סלוטר מהמושלות. הצעת החוק עברה בבית הנבחרים בהצבעה של 56–30, אך הסנאט סירב להסכים. מותו של מדיסון היה הפעם הראשונה בה סגן המושל החליף לגמרי את כהונת המושל, מה שביסס את התקדים למקרים עתידיים. אף על פי כן, כמה מועמדים נגד סלוטר נבחרו בבחירות לחקיקה של 1817. ברקינרידג' נבחר מחדש גם ב-1817 וגם ב-1818 ונבחר ליושב ראש הבית בשתי השנים.
ב-1820, חברו של ברקינרידג', המושל החדש שנבחר ג'ון אדייר, מינה אותו למזכיר המדינה של קנטקי. על מינוי זה כתב ההיסטוריון ויליאם ק. דייוויס, "זה היה תפקיד יוקרתי, אם כי לא משפיע מדי, וידרוש את נוכחותו במשרה מלאה בבירה". הוא נשאר בלקסינגטון עד לידת בנו בינואר 1821; בפברואר עברה המשפחה לאחוזת המושל בפרנקפורט כדי לגור עם אדייר. למרות שאמו התנגדה למעבר לפרנקפורט, הוא התכוון שזה יהיה קבוע; מכר כתב כי "תוכניותיו היו נרחבות ותקוותיו גבוהות" לחיי משפחתו בבירת המדינה. בנוסף לתפקידיו כמזכיר המדינה, המשיך לעסוק בעריכת דין.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך כהונתו, בריאותו של ברקינרידג' הפכה שברירית יותר ויותר. כאשר מחלה המתוארת בדיווחים בני זמננו כ"הקדחת השלטת" פגעה בלקסינגטון ב-1823, הוא לקח את הילדים לקייבל'ס דייל כדי למנוע מהם לחלות. כשחזר בסוף אוגוסט, חלה בחום. למרות הטיפול של אחיו, ג'ון, והרופאים המקומיים, הוא מת ב-1 בספטמבר 1823, קצת יותר משבוע לאחר שחלה. במקור נקבר בשטח בקייבל'ס דייל, הוא וכמה מבני משפחה נקברו מחדש בבית הקברות לקסינגטון ליד קברו של אחיו רוברט ג'פרסון ברקינרידג'.
ברקינרידג' הותיר אחריו חובות של 15,000 דולר, וכשהאומה עדיין במצוקה של הפאניקה של 1819, נכסיו לא הספיקו לשלם את ההתחייבויות. אשתו, שגם היא חלתה והייתה בהריון עם ילדם השישי של בני הזוג, הייתה כל כך מדוכאת בגלל מותו והמצוקות הכלכליות שלה לאחר מכן, עד שהיא עברה הפלה. היא והילדים עברו לגור עם אמו האלמנה של קייבל בקייבל'ס דייל. במשך כמה שנים, היא הייתה תלויה בחותנת שלה כדי לשרוד; אחיו של ברקינרידג', רוברט, נטל על עצמו את חובותיו של קייבל, אותם שילם במלואם ב-1832.