קידוש
קידוש ביהדות הוא אִזכור קדושת היום (שבת או חג) בטקס קצר. הקידוש נעשה על ידי ברכה מיוחדת הנאמרת לרוב על גביע יין (או מיץ ענבים), ולחלופין גם על פת ובקידוש היום גם על חמר מדינה. ישנה מצווה מהתורה לערוך קידוש בליל שבת וחג, היא מצוות קידוש השבת בדברים. הקידוש נערך קודם הסעודה להראות שהסעודה נעשית לכבוד השבת, בדרך כלל על ידי בעל הבית או הבכיר מבין הנוכחים. הקידוש הנעשה ביום השבת והחג הוא תקנה דרבנן.
קידוש מהתורה (שנעשה על ידי אמירה בלבד) מתקיים לחלק מן הדעות גם בתפילת העמידה של תפילת ערבית של שבת, בה משולבת פרשת "ויכולו".
על פי סקר הלמ"ס מ־2009, כ־42% מהאוכלוסייה היהודית המסורתית והחילונית בישראל עורכים קידוש בליל שבת.[1]
הקידוש כמצווה מהתורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהפסוק בעשרת הדיברות (שמות כ, ז) "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", נלמדת מצוות קידוש השבת בדברים. בנוסף דרשו חז"ל[2] על פסוק זה - "זכרהו על היין".
מוסכם כי הקידוש בליל שבת הוא מצווה מן התורה, אך ישנה מחלוקת האם קביעת הקידוש על יין היא מהתורה או מדרבנן. על פי הרמב"ם קביעת הקידוש על היין היא מדרבנן,[3] בעוד לפי רש"י[דרוש מקור] היא מהתורה.
יש פוסקים הסבורים שגם הקידוש בליל יום טוב הוא מצווה מן התורה.[4] אמנם, המגיד משנה, המגן אברהם והמשנה ברורה כתבו שקידוש בליל יום טוב הוא מדרבנן בלבד.[5][6][7]
לפי המגן אברהם, מי שמתפלל ערבית יוצא ידי חובת הקידוש מהתורה, ובקידוש שהוא עושה בבית הוא חייב מדרבנן בלבד. לפי זה, במקרה של ספק ניתן להקל. כמו כן, ניתן לצאת ידי חובה על ידי קידוש של קטן. לעומת זאת, המשנה ברורה פוסק שאין לסמוך על היתרו של המגן אברהם, כיוון שמצוות צריכות כוונה, ובתפילה הוא לא התכוון לצאת ידי חובת קידוש, ולפי רבי עקיבא איגר צריך לכתחילה להתכוון שלא לצאת כדי לצאת ידי המצוה מדאורייתא על הכוס וכתקנת חכמים.
גם הנשים חייבות בקידוש מהתורה, על אף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה. דבר זה נלמד מהשוואת ("היקש") 'זכור' (מקור דין הקידוש) ל'שמור' (שמירת השבת שהיא מצוות לא תעשה, בה נשים מחויבות). על פי מרבית הדעות, נשים יכולות להוציא ידי חובה גברים בקידוש.[8]
הקידוש הנערך ביום הוא תקנת חכמים.
קידוש בליל השבת והחג
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקידוש בליל השבת או החג הוא הקידוש העיקרי של השבת ושל היום טוב. בליל שבת הקידוש פותח באמירת פרשת 'ויכולו' (העוסקת בקביעת השבת במהלך בריאת העולם),[9] לאחריה ברכת 'בורא פרי הגפן', ולבסוף ברכת הקידוש העיקרית המזכירה את עניין היום. בברכה זו מוזכרת השבת כזכר לבריאת העולם וליציאת מצרים. ישנם הבדלים בין נוסחים שונים של הקידוש, בעיקר סביב אמירת או השמטת המשפטים 'כי הוא יום' ו'כי בנו בחרת', המזכיר את בחירת ישראל מהעמים, כמו גם תוספות שונות שאומרים קודם לכן. הברכה חותמת ב'מקדש השבת'. נוסח הקידוש פותח באמצע הפסוק הקודם לפרשת ויכולו: "יום השישי, ויכולו...", ויש נוהגים להקדים ולומר בלחש עוד כמה מילים מאותו הפסוק: "ויהי ערב ויהי בוקר".[10] בקהילות יהודי גאורגיה ותוניסיה נהוג לומר לפני התחלת הקידוש בליל שבת את המילים: "שבת להקדיש".
ביום טוב פותח הקידוש בברכת 'בורא פרי הגפן', ולאחריה ברכה מיוחדת ליום טוב. ברכה זו מזכירה את בחירת ישראל מהאומות, ואת יציאת מצרים. ברכה זו חותמת ב'מקדש ישראל והזמנים'. ביום טוב מוסיפים לאחר הקידוש גם את ברכת שהחיינו (למעט שביעי של פסח ושמיני של פסח בחוץ לארץ, שהם המשך של חג הפסח). במקרה ויום טוב חל בשבת, אומרים את פרשת 'ויכולו' בתחילת הקידוש, ולאחריה את ברכת 'מקדש ישראל והזמנים' של יום טוב, כאשר משולבים בה תוספות קצרות לאזכור השבת.
יש הסוברים כי קידוש ליל שבת צריך להיעשות לאורם של נרות שבת, אך השולחן ערוך הכריע שאין צורך בנרות.[11] במקרה ולא נעשה קידוש בליל השבת או החג, החובה לעשיית הקידוש (כלומר הקידוש השלם - זה שאומרים בדרך כלל בלילה) ממשיכה לבוקרו של יום.
ברוב הקהילות, נהוג היום לקדש קודם נטילת ידיים, ואילו בקהילות היקים ויהודי אוברלנד נוהגים כדעת הרמ"א ליטול ידיים, לקדש, ולאחר מכן לברך על הלחם מיד.[12]
אמירת 'סברי'
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהוג בהרבה קהילות (על פי רוב בקהילות הספרדים) שהמקדש אומר: 'סברי' או 'סברי מרנן' קודם לאמירת ברכת 'בורא פרי הגפן'. המובן של "סברי מרנן" הוא: בידיעתכם וברשותכם מורי ורבותי, ומשמעות ביטוי זה הוא הזמנת הסועדים להקשבה לברכה על מנת שיצאו ידי חובת הקידוש על ידי המקדש. בעדות ספרד המקדש מזכירו בלשון שאלה, הוא פונה אל המסובים במילים: 'סברי מרנן?', והם עונים 'לחיים!' (או בארמית: 'לחיי'. כך הנוסח בהרבה מעדות המזרח. בחלק מקהילות יהודי גאורגיה, נהוג להוסיף אחרי "סברי מרנן" את המילים: "וחיי ורבנן ורבותי".), כלומר שלחיים תהא הכוס[13] או בלשון התלמוד: 'הן', כלומר שאכן מעוניינים לצאת ידי חובתם.[14][15]
קידוש ביום השבת והחג
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שלמעשה הקידוש בליל השבת או החג תקף גם כלפי יום השבת או החג, חכמים תיקנו קידוש נוסף גם ביום, ומטרתו היא אזכור נוסף של קדושת היום. קידוש זה הוא קצר יותר והוא כולל רק ברכה על היין (בלי ברכת "מקדש השבת"), ונוהגים להקדים לו פסוקים מן המקרא העוסקים בקדושת היום (שבת, שלוש רגלים או ראש השנה). קידוש היום מכונה "קידושא רבא", בארמית - "הקידוש הגדול" (בלשון סגי נהור, שכן הוא קצר בהרבה מקידוש הלילה).
בקהילות מסוימות (למשל חלק מן החסידים, בכמה קהילות בצפון אפריקה ובקרב קבוצה מיוצאי יהדות גרמניה[16]) נהוג לברך על היין גם בסעודה שלישית, כשיטת הרמב"ם שהוא מכבוד השבת לשתות יין בכל סעודות השבת.[17] כדי להבדיל בינו לקידוש החובה, וגם מפני סדר קדימה בברכות, חלק נוהגים לברך עליו באמצע הסעודה, ולא בתחילתה.[דרוש מקור]
היות שקידוש היום הוא רק תקנת חכמים, אדם שיש לו רק כוס יין אחת ישתמש בה לקידוש הלילה, שהוא העיקרי ובו החיוב מהתורה.
לדעת הרמ"א,[18] גם בסעודת היום נוטלים ידיים קודם הקידוש.
דיני הקידוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]איסור אכילה קודם קידוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפני כבוד שבת תיקנו חכמים שלא לאכול ולשתות קודם עריכת הקידוש. איסור זה חל מעת שאדם קיבל על עצמו את השבת (טרם זמנה המחויב), או מעת שהשבת נכנסה ('חשכה'), ומאז אסורה אפילו טעימה עד שיקדש, ובשולחן ערוך נפסק שאסור אפילו לשתות מים.[19] דין זה הוא גם אם הסעודה החלה ביום שישי קודם השבת, ונמשכה לתוך השבת. כיום לא נהוג לקבוע סעודה בשעת כניסת השבת, אך יש המקיימים את סעודת פורים כאשר פורים חל בערב שבת בסמוך לכניסת השבת, וממשיכים לאחר מכן את הסעודה כסעודת ליל שבת, כאשר הקידוש נעשה באמצע, דין זה נקרא פורס מפה ומקדש.
אכילה קודם לקידוש אינה פוטרת מהקידוש, ואדם שטעה והתחיל את סעודת שבת קודם לקידוש, מפסיק באמצע הסעודה לקידוש.
קידוש במקום סעודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסכת פסחים ישנה מחלוקת אמוראים בשאלה האם ניתן לערוך קידוש שלא במקום סעודת השבת. ההלכה נפסקה ש'אין קידוש אלא במקום סעודה', ועל כן יש לערוך את הקידוש במקום הסעודה, וכן לא לשהות זמן רב מהקידוש לסעודה. בספרות הראשונים והאחרונים ישנו דיון לגבי גדריו של דין זה, שתוקפו דרבנן.
מעבר מבית לבית נחשב כשינוי מקום, אך מעבר מפינה לפינה לא נחשב כשינוי מקום.[20] מעבר בין חדרים שונים באותו בית נתון במחלוקת, כאשר יש המתירים לעשות כן רק אם הייתה דעתו של המקדש מלכתחילה לעבור, יש המתירים בתנאי שניתן לראות את מקום הסעודה ממקום הקידוש, ויש המצריכים את קיום שני התנאים גם יחד.[21]
אף לגבי ההגדרה של "סעודה" נחלקו הדעות. אם כי הפוסקים מסכימים ביניהם שיש לקיים את הסעודה מיד, נחלקו ביניהם מהי ההגדרה של סעודה. הטור בשם הגאונים, בהסתמך על הגמרא במסכת ברכות המגדירה את היין כדבר ה"סועד", פסקו כי די בשתיית כוס הקידוש כדי להחשיב את הדבר כ"סעודה".[22] הרבה ראשונים לא הסכימו עם קביעה זאת, וחייבו אכילת לחם בשיעור כזית. הכרעת המשנה ברורה[23] היא שאין לסמוך על יין אלא בשעת הדחק, אך לחם, ואף מיני מאפה בשיעור כזית, יכולים להיחשב כסעודה לעניין זה.
דיני הגביע והיין לקידוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדרישות מגביע לקידוש שוות לדרישות מגביע של כוס של ברכה, שעיקרם שהגביע יהיה שלם, שטוף מבפנים ומבחוץ, וכן שהיין יהיה לא פגום (יין שלא שתו ממנו כשהיה בגביע), וימלא בשלמות את הגביע. השיעור המינימלי של היין לקידוש היא רביעית, ובדיעבד די בו לקידוש, גם כאשר היין אינו ממלא את הגביע בשלמות. השיעור המינימלי לשתיית היין לאחר הקידוש על ידי המקדש הוא מלוא לוגמיו, אך אם כמות היין מצומצמת ויש לשומרה לקידוש היום, די בטעימה קלה, וכן ניתן שאחד מהנוכחים ישתה מיין הקידוש במקום המקדש.
דעת הרמב"ם[24] היא שיין שנוספה לו אפילו כמות קטנה של סוכר או שאור פסול לקידוש, היות שיין כזה פסול לנסכים הבאים יחד עם הקורבנות הקרבים בבית המקדש. עם זאת, רוב הפוסקים מקילים בזה, וסוברים שדרישת הגמרא שצריכים 'יין הראוי לנסך על גבי המזבח' בא למעט רק יין עם איכות נמוך.
ישנה מחלוקת לגבי כשרותו של יין מבושל לקידוש. דעת הגאונים[25] והרמב"ם[26] היא שיין כזה פסול, כשם שפסול לנסכים. לדעת רש"י[דרוש מקור] יין זה פסול מסיבה אחרת, היות שהבישול הופך אותו למוצר אחר, ועל כן לשיטה זו גם ברכתו משתנה מ'בורא פרי הגפן' ל'שהכל נהיה בדברו'. לעומת זאת, ראשונים אחרים[27] הכשירו שימוש ביין זה לקידוש, היות שלשיטתם הבישול אף משביח את היין, ופסול יין זה לנסכים קשור לדרישה מקורבנות להיות במצב טבעי, ולא בגלל ירידה באיכותו של היין. בשולחן ערוך הובאה דעת רוב הראשונים, ולאחריה בשם 'יש אומרים' שיטת הרמב"ם ורש"י. הרמ"א כתב שהמנהג ביהדות אשכנז הוא לקדש על יין מבושל. ישנה מחלוקת בין האחרונים האם תהליך הפסטור שעובר על היין, תהליך שכולל חימום לטמפרטורה בה מתקיים בישול לזמן קצר, הופך את היין המפוסטר ליין מבושל, מבחינת ההתייחסות ההלכתית.
בתלמוד מובא כי ניתן לערוך קידוש על יין שטרם תסס ועל כן אינו מכיל אלכוהול ('יין מגיתו'), ועל כן מיץ ענבים כשר לקידוש. אמנם לכתחילה כתוב במגן אברהם[28] מצווה מן המובחר לקחת יין ישן. יש שפסלו[29] את השימוש במיץ הענבים לקידוש בגלל השימוש בביסולפיט למניעת התסיסה, דבר ההופך את מיץ הענבים לחסר יכולת תסיסה (בניגוד ליין מגיתו, שבחלוף הזמן יתסוס ויהפוך ליין רגיל). כמו כן יש שהחמירו במיץ ענבים המעורב ביין.[30] למרות דעות אלו, השימוש במיץ ענבים לקידוש נפוץ מאוד. ובחסידות חב"ד נוהגים להחמיר בזה.[31]
בנוגע לקידוש[32] על יין לבן נאמר בתלמוד[33]: "בעא מיניה (=שאל) רב כהנא חמוה (=חמיו) ד(=של)רב משרשיא מ(=את)רבא חמר חווריין (=יין לבן) מהו (=מה דינו לנסכים ולקידוש?) אמר ליה (=אמר לו) אל תרא יין כי יתאדם[34]". והרמב"ן פסל לקידוש יין לבן אפילו בדיעבד. ובשו"ע[35] פסק: ”מקדשין על יין לבן והרמב"ן פוסלו לקידוש אפילו בדיעבד אבל מבדילין עליו ומנהג העולם כסברא ראשונה”. ולדעת שולחן ערוך הרב[36] אין נוהגים לחזר לקידוש אחר יין אדום אפילו לכתחילה. ולדעת המשנה ברורה[37] לכל הדעות לכתחילה יש לחזר אחר יין אדום.
קידוש על פת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנה אפשרות עקרונית לערוך את הקידוש על פת במקום על יין. במקרה זה נערכת נטילת ידיים קודם לקידוש, ובקידוש עצמו מחליפה ברכת 'המוציא לחם מן הארץ' את ברכת 'בורא פרי הגפן'. דבר זה מוסכם על רוב הראשונים, למעט רבינו תם והרשב"ם הסוברים כי לא ניתן לערוך קידוש על פת. בשולחן ערוך וברמ"א נפסק שניתן לקדש על הפת,[38] אלא שהרמ"א מוסיף שאין לקדש על פת אלא אם כן אין יין בעיר.
בשבת בבוקר, האפשרות לקדש על הפת בעייתית, מכיוון שהקידוש אינו אלא "בורא פרי הגפן", ואם כן, אם אומר במקומו "המוציא לחם מן הארץ", לא ניכר שהוא עושה שום דבר לשם שבת.[38]
קידוש על חמר מדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חָמַר מדינה (מארמית: חמרא = יין), הוא משקה שאינו מיוצר מענבים, אך נמצא בשימוש רווח כתחליף ליין (לדוגמה וויסקי קוניאק וכדומה). ישנה מחלוקת ראשונים בשאלה האם במקרה שבו שתיית חמר מדינה פופולרית יותר מאשר שתיית יין, יכול חמר המדינה להחליף את היין בקידוש. דעת הרי"ף, הרמב"ם ונוספים היא שחמר מדינה פסול לקידוש (בין קידוש הלילה ובין קידוש היום) שנתקן דווקא על יין, ורק להבדלה חמר מדינה כשר. לעומתם, דעת הרא"ש, ר"י, ראב"ן ונוספים היא שחמר מדינה כשר לקידוש.[39]
השולחן ערוך הביא את שתי הדעות אך פסק באופן עקרוני כרא"ש, וציין שבליל שבת ישנה עדיפות לקידוש על פת, אף בקידוש של יום השבת ישנה עדיפות לקידוש בחמר מדינה על פני פת.
כיסוי החלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנו מנהג לכסות את החלות המיועדות ללחם משנה בשעת הקידוש. למנהג זה ניתנו מספר טעמים:
- שלא יראה הפת בושתו שאין מקדשים עליו אלא על היין, אף כי הפת קודם ליין בחשיבות.
- זכר למן שהיה עטוף בשכבת טל מלמעלה ומלמטה.[40]
- בעבר היה מקובל שליד כל סועד ישנו שולחן קטן עבור מנתו, ובשבת תיקנו לכבוד שבת להביא את השולחן רק לאחר הקידוש (שיהיה ניכר שהסעודה היא לכבוד שבת). כיוון שכיום ישנו שולחן מרכזי והוא כבד יותר וקשה להביאו לאחר הקידוש כתבו התוספות[41] רק לכסות את החלות.
קידוש מעומד או מיושב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגמרא לא מוזכר אם אמירת הקידוש הוא בעמידה או בישיבה. עם זאת, בתקופת הראשונים המנהג היה לשבת בקידוש.[42] דעת התוספות[43] היא להעדיף ישיבה כשמוציא אחרים בברכת היין כדי שיהיה קביעות ביניהם ויצטרפו, ככל ברכות הנהנין שצריך קביעות כדי לפטור אחרים בברכה. ראשונים אחרים נתנו טעמים אחרים למה עדיף לשבת.[44] השו"ע כתב שיש לומר את פרשת 'ויכולו' בעמידה, בעוד הרמ"א מעדיף ישיבה בכל חלקי הקידוש כדי שהקידוש יהיה במקום הסעודה ממש. דעת האר"י והמקובלים היא להעדיף עמידה בכל הקידושים שבזה מכבד את השבת והחג.[45] יש שנוהגים לעמוד בעת אמירת פרשת 'ויכולו' שהיא כעדות, ויושבים בברכת הגפן וברכת הקידוש שלאחריה.
עורך הקידוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרך כלל נהוג שאב המשפחה או המכובד שבין הנוכחים עורך את הקידוש ומוציא את כל הנוכחים ידי חובתם, אך יש הנוהגים שכל אחד מבני הבית מקדש בנפרד.
שתיית הנוכחים מהיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]מי ששומע את הקידוש כשהוא והמקדש מכוונים שיצא ידי חובה - יוצא ידי חובה, אפילו אם לא שותה מהיין. למרות זאת, מצווה על המשתתפים בקידוש לטעום מהיין. במקרה שיש לפני המשתתפים יין אך הוא פגום - מצווה על המקדש לשפוך מכוסו לכוסות שאר הנוכחים, כדי לזכותם במצווה.[46]
מי ששומע קידוש, והמקדש מביא לו לשתות מיין הקידוש - לא ישתה מהיין לפני שהמקדש עצמו שותה. אמנם, אם יש לו כוס יין משלו בשעת הקידוש - רשאי לשתות גם לפני שהמקדש שותה.[47]
קידוש בבית הכנסת בליל שבת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהג עתיק יומין הוא שבתום תפילת ערבית של שבת, שליח הציבור מקדש על היין. בתלמוד הבבלי[48] מבואר כי הקידוש נערך לצורך האורחים השובתים וסועדים במבנה בית הכנסת, שהרי צריך לקדש במקום הסעודה, ועל כן שאר המתפללים אינם יוצאים ידי חובה בקידוש זה. אך כבר בזמן הגאונים נהגו לקדש גם כשלא היו אורחים, בימינו לא מצוי שמקדשים על היין בביהכנ"ס בליל שבת
מנהג זה בעייתי מבחינה הלכתית, שהרי אם אין אדם שאוכל בבית הכנסת, אי אפשר לצאת ידי חובה בקידוש זה, שאינו במקום סעודה, ואם כן יוצא שהקידוש הוא ברכה לבטלה[49]?
מספר תשובות נתנו לשאלה זו:
- רבנו יונה כתב שהחיוב לקדש במקום סעודה אינו מהתורה אלא מדברי חכמים, ולכן הברכה איננה לבטלה.[50]
- הר"ן כתב שהקידוש בבית הכנסת הוא תקנת חכמים קבועה, וזו אינה משתנה מתוקף הנסיבות[51] (ראיה לדעה זו היא שהמנהג מוזכר כבר בגמרא[52]).
- לעומת זאת, היו שפסקו מכוח קושיה זו, שאין לקיים מנהג זה.[53]
מחלוקת הלכתית בנושא זה קיימת כבר מתקופת הגאונים. רב נטרונאי גאון הורה שיש לקיים קידוש זה בבית הכנסת אף אם אין אורחים באותה השבת,[54] ומנהג זה פרץ והשתרש ברחבי קהילות ישראל. לעומתו, רב האי גאון ור"י אבן גאות התנגדו למנהג זה.[55] השולחן ערוך כותב[56] שהמנהג לקדש גם כשאין אורחים ושקטן ישתה את היין, אך יותר טוב לא לקדש וכן מנהג ארץ ישראל, והמגן אברהם[57] כתב שאין לבטל את המנהג.
כיום נפוצים שלשה מנהגים בנושא:
- קידוש בבית הכנסת מתקיים רק אם נערכת שם סעודה. מנהג זה רווח בארץ ישראל בקרב רוב רובן של הקהילות (למעט בתי כנסת יחידים - כולל כמה בתי כנסת ישנים כגון בית הכנסת המרכזי בזכרון יעקב).תבנית:דעת המחבר בשו"ע רסט
- קידוש בבית הכנסת, אך המקדש אינו שותה מהכוס, אלא נותן לילד לשתות ממנה. ואם אין קטן בבית הכנסת, ישתה המקדש רביעית כדי שיחשב לקידוש במקום סעודה לקצת שיטות, ויכוון לצאת באותו קידוש.[58]
- ילד שאינו בר מצווה מקדש.[דרוש מקור]
מנהג זה של קידוש בבית הכנסת בליל שבת מוזכר גם במי שברך לקהל הנאמר בתפילת שחרית של שבת לאחר יקום פורקן, בו נאמר: "ומי שנותנים נר למאור ויין לקידוש ולהבדלה".
הזכרת יציאת מצרים כטעם לשבת בנוסח הקידוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנוסח ברכת הקידוש של ליל שבת מופיעה הנמקה לשבת כ'זיכרון למעשה בראשית', וכ־'זכר ליציאת מצרים'. אזכור השבת בהקשר יציאת מצרים מעורר קושי, מאחר שאין קשר ברור בין השבת ליציאת מצרים (אף כי הקשר זה מובא בעשרת הדיברות בפרשת ואתחנן). לשאלה זו (המובאת בטור) ניתנו מספר הסברים:
- משפט זה עולה על המילים הקודמות לו: 'כי הוא יום תחילה למקראי קודש', כלומר מקראי הקודש (חגי ישראל) הם זכר ליציאת מצרים (הסבר הטור).
- יציאת מצרים מורה על קיום אלוהים, שציווה על שמירת השבת, ועל כן יציאת מצרים היא ההוכחה לחובת שמירת השבת (הסבר הרמב"ם)
לחנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ושמרו בני ישראל, לחן שלמה קרליבך[59]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב יוסף יצחק ליפשיץ, רזא דשבת - השתיקה והדיבור, הוצאת סדנת אנוש, סיון תשנ"ט (יוני 1999).
- ישראל מ' תא-שמע, מנהג אשכנז הקדמון, פרק ה - "קידוש של ליל שבת בבית־הכנסת".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איך עושים קידוש, סרטון באתר יוטיוב ערוץ יהדותון- הלכות קידוש וסעודות השבת בקיצור שולחן ערוך
- קידוש והבדלה, מאמר של דניאל גולדשמידט באתר "דעת"
- סדר הקידוש וההבדלה(לא פעיל בשבתות וחגים)
- אליעזר מלמד, הלכות קידוש חלק א', באתר "ישיבה"
- אליעזר מלמד, הלכות קידוש חלק ב', באתר "ישיבה"
- הקידוש - הנוסח המלא, טעמו, ועוד באתר הידברות
- קידוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מאמרים בנושא קידוש, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הסקר החברתי של הלמ"ס, 2009,
- ^ בבלי פסחים, קו, א
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ט
- ^ רמב"ם משנה תורה, הלכות שבת כט:יח.
- ^ HebrewBooks.org - רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה יח - פ' מגיד משנה, באתר www.hebrewbooks.org
- ^ משנה ברורה, סימן רע"א, סעיף קטן ב'
- ^ מגן אברהם רעא,א
- ^ דעה הכל בו (ספר) המובא בבית יוסף, דעת השו"ע, דעת הט"ז והמג"א, דעת ערוך השולחן, אורח חיים סימן רע"א
- ^ כשמקדשים בבית הכנסת, לא אומרים פסוקים אלה. יכול להיות שתקנו כן כדי להראות שעיקר הקידוש הוא רק הברכות, או משום שסומכים על ויכולו שאומרים בבית הכנסת.
- ^ ואילו הפסוק בתורה מתחיל "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ויש נוהגים לומר גם מילים אלה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ג, סעיף ז'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"א, סעיף י"ב.
- ^ מדרש תנחומא, פקודי, ב.
- ^ אבודרהם, קידוש ליל שבת בבית הכנסת, ד"ה עניין סברי, ירושלים, תשכ"ג, עמ' קנא.
- ^ ראו עוד בהרחבה על מנהגי וטעם השיח בספר קידוש כהלכתו, הלל הלוי, בני ברק תשנ"ד, שמ.
- ^ רותי פויכטונגר, תעלומת הקידוש השלישי, מוסף 'שבת', אתר 'מקור ראשון', אוגוסט 2016
- ^ רמב"ם הלכות שבת פרק ל' הל' ט' וכסף משנה שם.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ"ט, סעיף א'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"א, סעיף ד'.
- ^ שולחן ערוך או"ח רעג:א.
- ^ שולחן ערוך או"ח רעג:א ומ"ב שם.
- ^ בגאונים שלפנינו מבואר להפך שצריך דווקא לאכול לחם.
- ^ משנה ברורה, סימן רע"ג, סעיף קטן כ"ה.
- ^ משנה תורה, הלכות שבת כט:יד.
- ^ הגאונים מקילים בנוסף בו סוכר, אבל מחמירים ביין מבושל, והאחרונים דנים בחילוק שביניהם.
- ^ משנה תורה, הלכות שבת כט:יד.
- ^ רבינו תם ור"י והעיטור והרא"ש
- ^ סי' רעג סק"ג, וכן פסק בשולחן ערוך הרב שם ס"ב.
- ^ שו"ת תשובות והנהגות אורח חיים ד, סט. וכן דעת הרב יוסף שלום אלישיב. וכן כתב במאירי (בבא בתרא צז א): "הואיל וסופו לעבור – כשר" ומשמע שאם אין סופו לעבור פסול (על דרך הכלל "כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו" וראה שו"ת מנחת שלמה א, ד. שחלק על זה. וכן דעת הרב שמואל הלוי ואזנר, וראה גם ביאורים ומוספים דרשו לשו"ע סימן רע"א הע' 11. ובשו"ת באר משה (ח"ו סי' נג) כתב להעדיף יין על מיץ-ענבים, וכן להעדיף יין מגתו על מיץ-ענבים מפוסטר, אחרי שכבר הופסק כחו.
- ^ גם לעניין ברכה - בספר ראה וזאת הברכה פרק י"ב עמוד 116 הביא את הדעות בזה.
- ^ ראה התקשרות גיליון 691: דין מיץ ענבים לעניין קידוש.
- ^ כך מבאר הר"ן כאן
- ^ מסכת בבא בתרא, דף צ"ז, עמוד ב'.
- ^ משלי כג, לא
- ^ אורח חיים, סימן רע"ב, סעיף ד'.
- ^ סימן תע"ב סעיף כ"ו.
- ^ משנה ברורה, סימן רע"ב, סעיף קטן י'.
- ^ 1 2 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ב, סעיף ט'.
- ^ קידוש על וויסקי ושאר משקאות, באתר "דין", 25 בינואר 2016
- ^ טור אורח חיים רעא
- ^ טור אורח חיים רעא
- ^ כל בו סי' מ"א
- ^ ברכות מג א' ד"ה הואיל, לעניין הבדלה
- ^ פרדס הגדול לרש"י סי' ג' וכל בו סימן מ"א.
- ^ פרי עץ חיים שער השבת פרק יד בהגה
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"א, סעיף י"ז
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"א, סעיף ט"ז
- ^ פסחים ק, ב
- ^ תוספות לפסחים ק, ב, ד"ה "ידי קידוש יצאו"; הלכות הרא"ש, פסחים, פ"י, ה"ה (דף קלא, א בש"ס וילנא)
- ^ מובא בדברי הרא"ש הנ"ל
- ^ חידושי הר"ן על הרי"ף, פסחים כ, א, ד"ה "לאפוקי"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"א, עמוד א': "ושמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא"
- ^ טור אורח חיים רסט, תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק', עמוד ב', תוס' ד"ה 'ידי'
- ^ דעתו מובאת בסדר עמרם גאון (עמוד סה בהוצאת מוסד הרב קוק)
- ^ דעתם מובאת ברשב"א בתשובות (סימן ל"ז)
- ^ סימן רס"ט
- ^ רסט:ג
- ^ משנה ברורה רסט:א. והוסיף דמכל מקום יחזור ויקדש בבית להוציא בני ביתו. ומשמע שאם אין לו בני בית, יצא בקידוש זה, ולא יקדש בבית.
- ^ Veshomru - Rabbi Shlomo Carlebach - ושמרו בני ישראל - רבי שלמה קרליבך, באתר youtube
| סדר השבת | ||
|---|---|---|
| ערב שבת | מנחה לערב שבת • תוספת שבת • הדלקת נרות | 
|
| ליל שבת | קבלת שבת • תפילת ערבית של שבת • קידוש • סעודת ליל שבת | |
| יום השבת | תפילת שחרית של שבת • תפילת מוסף של שבת • סעודת יום שבת • דרשת השבת • תפילת מנחה של שבת • סעודה שלישית | |
| מוצאי שבת | תפילת ערבית למוצאי שבת • הבדלה • מלווה מלכה | |
| חיי הקהילה היהודית | ||
|---|---|---|
| תפקידים על-קהילתיים | חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי | 
|
| תפקידים מקומיים | מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות | |
| מוסדות | תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא | |
| דברים שבקדושה | מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות | |
| ניהול חיי הקהילה | בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים • כתב מגידות | |
| תפקידים היסטוריים | אב הכנסת | |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.