סברי מרנן

סָבְרֵי מָרָנָן (בארמית: הקשיבו, רבותי - הצורה מרנן מורכבת מתיבת מר בתוספת כינויי חבור לגוף ראשון רבים) היא פנייה של מברך ברכה אל ציבור השומעים שיתנו לבם להקשיב לברכה. בטעם בקשה זו ובזמני אמריתה, נאמרו בראשונים טעמים שונים על בחירת הבן אדם.

מקור וטעם המנהג

המנהג נזכר לראשונה במדרש תנחומא, שבו נאמר: "וכן שליח צבור כשיש בידו כוס של קדוש או של הבדלה [והוא ירא מסם המות שלא יהיה בכוס], והוא אומר סברי מרנן, ואומר הקהל: 'לחיים', כלומר כי לחיים יהא הכוס".

ברא"ש כתב שאמירת 'סברי מרנן', נאמרת בזמן סעודה כשרוצים להוציא אחרים ידי חובת ברכת הגפן, על מנת שיהיו פיהם ריק בשעת הברכה, אך הרא"ש כתב שטעם הדבר הוא שיהיו פנויים לעניית אמן: ”ומטעם זה, יש אומרים אם אמר המברך: "סברי מרנן", והם מפנים בית הבליעה כדי לשמוע, שפיר דמי. ומיהו לא נהירא האי טעמא, שאף על פי שאוכלין, יכולים לשמוע הברכה ולצאת בשמיעה. ונראה הטעם, כמו שמפרש בירושלמי, שאינם יכולין לענות אמן, שאין משיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לוושט, ואפילו אם שומע כעונה ויוצא בלא עניית אמן, חיישינן שמא יענה אמן, הילכך בכל עניין, כל אחד מברך לעצמו.”.

טעם נוסף כתב בהגהת המהרש"ל:

מצאתי מפני מה אומרים סברי מרנן על היין לפי שבשעה שהיו דנין דיני נפשות היו משקין אותן יין על דרך 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש' וכן היו משקין האבלים יין כדאמרינן 'לא נברא יין אלא לנחם בו אבלים' לכך אמרינן סברי מרנן שיהא לחיים ולכך הם חייבים לענות לחיים ולא למות

על אף שפנייה זו יכולה להאמר בכל מקום בו מברך ברכה מוציא אחרים ידי חובתם, אך היא נאמרת בדרך כלל קודם לברכת בורא פרי הגפן: באמצע הקידוש וההבדלה, ולעיתים גם קודם לתחילת טקס חופה וקידושין הפותח בברכת הגפן. בקרב יהודי עדות המזרח מקובל להשיב לפנייה במילה "לחיים", ובקרב יהודי תימן- "לחיי".

סברי או ברשות

המנהג לומר, בברכה על הלחם 'ברשות' ובברכה על היין 'סברי', בטעם החילוק הביא הבית יוסף, שהדבר תלוי האם הברכה היא מצווה או רשות: ”זה הכלל אין מרשין על היין ואין מסברין על הפת מאי טעמא לחם שהוא רשות שאם רצה שלא לאכול לחם ובשר הרשות בידו לפיכך נוטל רשות כדי שיסכימו כולן אבל קידוש והבדלה וברכת המזון שהיא טעונה לשם מצוה אין צריך ליטול רשות אלא יאמר סברי מרנן כלומר תנו דעתכם על הברכה לצאת בה ידי חובתכם והן עונין לחיים וכן יין שבתוך הסעודה א"צ ליטול רשות דכיון שישבו כולן לאכול ודאי אי אפשר בלא שתייה לפיכך יש לומר סברי מרנן או סברי מורי"” (בית יוסף אורח חיים סימן קעד).

כתב בבית יוסף בשם מהר"ם מ"ץ, לבאר הטעם שאומרים סברי דווקא על ברכת היין:

הטעם מה שאומרים סברי מרנן על היין ולא על הלחם ולא על השכר משום שהיין הביא קללה לעולם בימי נח שנשתכר ונתארר בנו כנען על כן אומרים סברי כלומר תבינו שבדעתי לשתות ובדעתכם אני אשתה שלא יזיק על כן רגילין להשיב אחריו לחיים

להלכה

כתב בבית יוסף וכן פסק ברמ"א שלעולם על היין יש לאמר 'סברי' ולא 'ברשות', אף שאינו בתוך הסעודה, "שלא לחלק בברכת היין".

בקיצור שולחן ערוך נאמר: "כשמברך על היין בתוך הסעודה, ויש שם גם אנשים אחרים, יאמר: סברי רבותי, רצונו לומר, תנו דעתכם לשמע, כדי שיפסיקו מאכילתן לשמע הברכה".

קישורים חיצוניים

• מה פירוש "סברי מרנן" שבקידוש?, באתר "כיפה", ט ניסן תשס"ד
• רות שמואלי, סברי מרנן- המקדש על יין לפני שמברך "בורא פרי הגפן" ומוציא אחרים ידי חובה ,מקדים ואומר סָבֶּרֵי מָרָנָן, באתר של רשת מורשת
• מידע על סברי מרנן בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.