קטה אפרים מרכוס
 | |
| לידה |
16 באוגוסט 1892 ברסלאו, גרמניה |
|---|---|
| פטירה |
13 באפריל 1970 (בגיל 77) רמת גן, ישראל |
| מקום קבורה |
בית עלמין כפר שמריהו  |
| לאום | ישראלי |
| מקום לימודים |
אקדמיה גראנד שומיאר |
| תקופת הפעילות |
1912–1970 (כ־58 שנים) |
| תחום יצירה | ציור, פיסול |
| הושפעה על ידי |
אנדרה לוט, מקס בקמן, לוביס קורינת, משה שטרנשוס |
| בן או בת זוג |
יוסף מרכוס |
| צאצאים |
אפרים מרכוס |
  | |
קֶטֶה אפרים מרכוס (בגרמנית: Käthe Ephraim-Marcus; 16 באוגוסט 1892 – 13 באפריל 1970) הייתה ציירת ופסלת ישראלית ילידת גרמניה, אך עוד לפני עלייתה ארצה הייתה ציירת פעילה וידועה בגרמניה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה בברסלאו, גרמניה (כיום בפולין) לפאני לבית גוטשטיין ואמיל אפרים, במשפחה בת שני ילדים. אביה היה סוחר אמיד. בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער "בלאו וייס". ב-1911 החלה אפרים-מרכוס ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות בקרלסרוהה (אנ') אצל האנס תומה (אנ'), ב-1912 למדה באקדמיה לאמנות בעירה ברסלאו (גר') ומשנת 1913 למדה בברלין אצל האמנים האקספרסיוניסטים לוביס קורינת, מקס בקמן וקתה קולוויץ. בשנת 1917 נישאה למשפטן ד"ר יוסף מרכוס, שהיה אחד ממנהיגי התנועה הציונית ומייסד תנועת הנוער הציונית "בלאו וייס". בשנת 1920 פגשה שוב בברלין את קתה קולביץ והושפעה ממנה ומהציירים האקספרסיוניסטים בכלל. בעצת הצייר האקספרסיוניסט אוטו מילר (Müller) נסעה ב-1925 לפריז, ללמוד אצל אנדרה לוט וב"אקדמיה גראנד שומיאר", שם אימצה פלטת צבעים עשירים ומוארים יותר. סגנונה הושפע מהאקספרסיוניזם הצרפתי והגרמני. בשנת 1928 התקבלה לאיגוד הציירים הגרמניים, ובשנת 1930 עברה לדיסלדורף והצטרפה ל"קבוצת הריין".
בארץ-ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפרים-מרכוס ביקרה בארץ-ישראל פעמיים – בטקס יסוד האוניברסיטה העברית בשנת 1925 ובפתיחת משחקי המכביה ב-1932. במהלך ביקוריה ציירה דיוקנאות של אנשי ארץ-ישראל וכן נופים מקומיים. בשנת 1933, בגלל עלייתו של היטלר לשלטון, עזבה עם משפחתה את גרמניה והיגרה לאנגליה, ומשם, בשנת 1934, עלתה לארץ-ישראל והשתקעה בירושלים, שם פתחה אכסניה בבית הכרם. אופי ציוריה בארץ היה שונה מסגנונה בגרמניה, והיא ציירה חיים אידיאלים בנוף כפרי, בפלטה צבעונית ומוארת, כמו בציור גן הירק בעין גב, 1935. בשנת 1943 הקימה את הסטודיו שלה בעיר העתיקה. במהלך הלחימה במלחמת העצמאות, בזמן המצור על ירושלים היא ציירה ציורי קרבות רבים, אך בשנת 1947 גורשה מהסטודיו שלה על ידי הבריטים, והסטודיו נהרס כליל על ידי פורעים ערבים, אשר שרפו את רוב עבודותיה המוקדמות. בשנת 1948 פונו היא ומשפחתה לרמת-גן.
בהמשך אפרים-מרכוס למדה פיסול אצל משה שטרנשוס והמשיכה לצייר ולפסל במקביל. אלא שציוריה ופסליה לא מצאו חן בעיני חיים גמזו, ובביקורת לתערוכתה ב"מקרא סטודיו", שהתפרסמה בעיתון הארץ ב-16.6.50, הוא טען כי: "מפגן כפול זה (של הצגת פיסול וציור מיצירותיה של אפרים-מרכוס) אינו מעלה את רמת האמנות הפלסטית שלנו". ולסיום גמזו אף גער: "22 תמונות. 12 פסלים. במובן הכמות יש כאן די והותר לתערוכה ראויה לשמה, אך במה שנוגע לאיכות! אכן, מדוע נחפזים כל החובבים הללו להציג כפרופסניונלים". זאת למרות שאפרים-מרכוס הייתה ציירת מוערכת וידועה עוד בגרמניה, הציגה שם בתערוכות חשובות ובשנת 1930 רכש המוזיאון היהודי בברלין עבודה ממנה. אך נימה ביקורתית ופטרוניסטית זאת אפיינה באותן שנים את הביקורות על תערוכות נשים.
אפרים-מרכוס לא הייתה שייכת לקבוצה כלשהי או לזרם מסוים. ימי המלחמה וחוויות הנדודים והפליטות שעברה התבטאו בציוריה. היו תקופות שעבודותיה שיקפו אווירה של מלנכוליה, בדידות וניכור. לעיתים קרובות ציירה אמהות וילדים, נשים מבוהלות, נבוכות ובודדות המצויות בסביבה מאיימת, כמו גם עולים חדשים ומעברות. במקביל נכללים בציוריה גם נושאים ארצישראליים טיפוסיים, כגון דייגים, חלוצים, ונופים של צפת, הכנרת והנגב.
הייתה אמו של המוזיקאי אפרים מרכוס. היא נפטרה ברמת גן בשנת 1970 ונקברה בבית העלמין בכפר שמריהו.[1]
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1937, תערוכת בגלריה "סטימצקי", ירושלים.
- 1939, תערוכה בגלריה "משכית", תל אביב.
- 1940, תערוכה בגלריה "אמנות", ירושלים.
- 1946, 1952, תערוכות בגלריה "יונס", ירושלים.
- 1948, 1940, תערוכות בבית הנכות הלאומי "בצלאל", ירושלים
- 1948, תערוכה ב"בית האזרח", רמת-גן.
- 1950, תערוכת יחיד בגלריה "מקרא", תל אביב.
- 1951, תערוכה במרכז לאמנות מודרנית, ציריך.
- תערוכה קבוצתית של אמני ישראל, מוזיאון תל אביב.
- 1954, תערוכת יחיד לרגל 25 שנות יצירה, בית ציוני אמריקה, תל אביב.
- תערוכת יחיד בגלריה "נורה", ירושלים. (בסה"כ הציגה במשך השנים 8 תערוכות שם)
- 1956, תערוכה במשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד.
- 1957, תערוכת יחיד בגלריה "הלה נבלונג", דיסלדורף.
- 1958, תערוכה קבוצתית במוזיאון העיר חיפה.
- 1959, תערוכה קבוצתית במוזיאון תל אביב, בית דיזנגוף.
- תערוכה ניידת של אמנים ישראלים בסידני, בריסל, אמסטרדם והמבורג.
- 1971, תערוכת זיכרון במוזיאון עירוני "בית עמנואל", רמת גן. תערוכות זיכרון נוספות 1972 ו-1973
- 1992 (לרגל יום הולדתה המאה) במכון גתה, ירושלים.
- 1998 תערוכה מעבודותיה במוזיאון תל אביב לאמנות
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
גן פסלים, מרכז וויל, כפר שמריהו -
ד"ר מרדכי שורנשטיין, גן העיר, תל אביב -
חרות, כפר שמריהו
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בר אור, גליה (אוצרת), אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות, עין חרוד, 2009.
- מרקוס, רות (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית 1970-1920, סדרת מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
- טייבר, עדה (אוצרת), קטה אפרים מרכוס, תל אביב: מוזיאון תל אביב, 1997
- קרל שוורץ, פרקי חיים: קטה אפרים מרכוס; הביא לדפוס: בנו רותנברג, תל אביב: מסדה, תשכ"א.
- Ephraim-Marcus, Käthe (Käte),' in: Allgemeines Künstlerlexikon, Vol. 34: Engel-Eschini, München – Leipzig: K. G. Saur Verlag, 2002, p. 203
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדעון עפרת, האקספרסיוניזמים של קטה אפרים מרכוס, באתר "המחסן של גדעון עפרת", 27 באוגוסט 2014
- קטה אפרים מרכוס, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- מידע לאספנים אודות קטה אפרים מרכוס, באתר עסקי אמנות
- אודות, באתר Kings Art Gallery
- מיצירותיה(הקישור אינו פעיל), באתר בית המכירות הפומביות מונטיפיורי
- ד"ר ליזטה לוי, תערוכת פסלים וציורים של מרת מרכוס ברמת-גן, דבר, 7 בינואר 1949
- א. מן, קטה אפרים מרכוס, מעריב, טורים 2–3, 4 ביוני 1954 (תערוכה בבית ציוני אמריקה, תל אביב)
- ד"ר ק. לכמן, קתה אפרים מרכוס, דבר, טור 2, 7 בדצמבר 1962 (תערוכה בגלריה "נורה", ירושלים)
- רחל אנגל, "פרקי חיים" – פרקי יצירה: קטה אפרים-מרכוס ודרכה באמנות, מעריב, 9 באוקטובר 1964
- ד"ר ק. לכמן, קתה אפרים-מרכוס, דבר, 27 בנובמבר 1964 (תערוכה בגלריה "נורה", ירושלים)
- הפירות של קטה, מעריב, 29 במאי 1964
- אלעד בילו, מכירת שיא לקטה פישר מרכוס ליצירה "דייגים" בבית המכירות הפומביות תירוש, הארץ, 26 ביוני 2011
- קטה אפרים מרכוס, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קטה אפרים-מרכוס, דבר, מודעת אבל, 15 באפריל 1970.