קורבניות

קוֹרְבָּנִיות (באנגלית: Victim Mentality) היא תכונת אישיות נרכשת שבה אדם רואה את עצמו כקורבן למעשים שליליים של אחרים וגם מציג כך את עצמו בעיני הסביבה, ומתנהג כאילו הוא קרבן גם מול ראיות מנוגדות לכך.^[1]^[2] במובן הכולל של המילה, קורבן הוא כל מי שחווה פציעה, אובדן או חוסר מזל כתוצאה מאירוע כל שהוא או מסדרת אירועים. עם זאת, חוויה שלילית זו בלבד בדרך כלל אינה מספיקה להופעתה של עמדה זאת, שבה אדם תופס את עצמו לעיתים קרובות או כל הזמן כקורבן.^[1]^[2]

העמדה מאופיינת בפסימיות, רומינציה, רחמים עצמיים וכעס מודחק.^[3]^[1] אנשים עם עמדת הקורבן עשויים לפתח הסברים משכנעים ומתוחכמים התומכים ברעיונותיהם, שבהם הם משתמשים כדי להסביר לעצמם ולאחרים את מצבם.^[2] לעיתים קרובות, בקורבניות קיימת מוטיבציה של אדם לגרום לזולת להיחשב לתוקפן ולמרושע.^[4] הקורבניות מלווה בפיתוח תחושת אליטיזם מוסרי, לרבות ביטויי התנשאות על הסביבה.^[4]^[1]

אנשים עם עמדת הקורבן עשויים להיות מכונסים בתוך עצמם,^[5] לייחס כוונות זדון למצבים חברתיים נייטרליים,^[5] לקטלג אנשים ל"טובים" ו"רעים",^[2] לחוות פגיעה באמפתיה,^[1] להפגין תחושת זכאות ואנוכיות,^[6] להפגין הכשלה עצמית^[6] לנסות להשיג הקלה מתחושת רחמים עצמיים על ידי קבלת אהדה מאחרים,^[1]^[7] להפגין היפר-דריכות (hyper-vigilance), ואף להתבטא ברצון לנקמה.^[7]

קורבניות תחרותית

קורבניות תחרותית הוא מושג המתאר את מאמצי הקבוצות המעורבות בקונפליקטים אלימים להתחרות על היותן קורבנות מול הקבוצה האחרת ולהגדיל את מידת הרצון לפיוס על ידי הדגשת הסבל הנגרם לקבוצה הנגדית.^[8] המושג הוגדר לראשונה במאמרם של נור ועמיתיו (2012) מתאר מצב בו חברים בקבוצה שמעורבת בעימותים אלימים מול קבוצה אחרת רוצים לבסס את התפיסה שלהם בעיני עצמם ובעיני אחרים בתור אלו שהנזקים והסבל שנגרמו להם מהעימותים, גדולים וקשים יותר מהנזקים והסבל של הקבוצה השנייה.^[8]

בפוליטיקה

לפי נשיא, בר-טל ודיאמונד, קורבניות קולקטיבית יכולה להתפתח בעקבות אימוץ אמונות חברתיות, נרטיבים קולקטיביים, ואידאולוגיות שונות המעצימות את הסכסוך, בדה-לגיטימציה של היריב, בהאדרת קבוצת הפנים ובתפיסה עצמית קולקטיבית, כי הקבוצה היא קורבן של סכסוך פוליטי או מדיני.^[9]

במערכות יחסים

אנשים שנפלו קורבן להתעללות, אלימות במשפחה, או מניפולציה עשויים להיות לכודים בדימוי עצמי של קורבניות. הפרופיל הפסיכולוגי של קורבנות כולל מגוון תחושות ורגשות, כגון תחושת חוסר אונים, פסיביות, אובדן שליטה, דפוסי חשיבה שליליים, רגשות עזים של אשמה, בושה, האשמה עצמית ודיכאון.^[10] דפוסי החשיבה הללו יכולים להוביל לחוסר תקווה וייאוש. עמדת הקורבן מקבלת חיזוק על ידי האמונה של האדם כי בזמן שהוא נפל קורבן, הייתה לו אותה תחושת סוכנות כמו בהווה.^[11] מחקרים רבים מדגישים את הצורך העז של קורבנות בקבלת תוקף, הכרה ואמפתיה לסבל שעברו, גם מהתוקפן וגם מאחרים בסביבתם.^[12]

מדידה

גבאי ואח' יצרו סולם מדידה וערכו סדרה של מחקרים אמפיריים כדי לאפיין אנשים שקיבלו ציונים גבוהים בסולם הבודק "נטייה לקורבניות בין אישית" (TIV – Tendency toward Interpersonal Victimhood), שהם מזהים כתכונה אישיותית יציבה לאורך זמן.^[1]

המחקר מגדיר את הנטייה כבנויה סביב ארבעה מרכיבים ראשיים: צורך בהכרה הן על ידי העבריין והן על ידי החברה, "אליטיזם מוסרי", חוסר אמפתיה, ורומינציה.^[1]

הסולם כולל 22 פריטים שהנבדקים מתבקשים לדרג על מדד של 7 נקודות. החוקרים מצאו כי רוב האנשים שחווים TIV, מופיעים בטוח הביניים (התפלגות נורמלית). עוד נמצא קשר בין הנטייה לסגנון היקשרות חרדתי.^[1]

חשוב לי שהאנשים שפגעו בי יכירו בכך שנעשה לי עוול
חשוב לי שהאדם שפגע בי יודה שההתנהגות שלו הייתה פוגענית
מכעיס אותי שאנשים לא מאמינים שנפגעתי
חשוב לי לקבל התנצלות מהאנשים שפגעו בי
חשוב לי שהאדם שפגע בי ירגיש אשם בגלל מה שהוא עשה
אני כועס כאשר אנשים מתעלמים מהחוויה הרגשית שלי
אני מתחשב באנשים אחרים אפילו כאשר זה לא מגיע להם
אני חושב שאני הרבה יותר מצפוני ומוסרי ביחסים שלי עם אנשים אחרים בהשוואה ליחס שלהם אלי
לעיתים קרובות אנשים מנצלים את טוב ליבי
אני נותן לאחרים הרבה יותר ממה שאני מקבל מהם
אני מרגיש שאנשים אחרים לא מהססים לנצל את החולשות שלי
אנשים דורשים ממני הרבה בלי להביע הכרת תודה
כשאנשים שקרובים אלי מרגישים פגועים מהמעשים שלי, חשוב לי מאוד להבהיר שהצדק בצד שלי
אנשים שנפגעים ממני חושבים רק על עצמם
אנשים שטוענים שהתנהגתי בצורה פוגענית רוצים שאודה בזה כדי שיוכלו לנצל את המצב
אנשים טוענים שפגעתי בהם כי הם לא יכולים לראות שהם אלה שפגעו בי
אנשים נפגעים ממני בגלל שהם לא יכולים לראות את הדברים מנקודת המבט שלי
מאוד חשוב לי שאנשים שנפגעו ממני יבינו שגם הם טועים
קשה לי מאוד להפסיק לחשוב על העוול שעשו לי אחרים
גם לאחר ימים העוול שנעשה לי מעסיק אותי מאוד
אני מוצף בכעס הולך וגדל בכל פעם שאני נזכר באנשים שפגעו בי
אני מוצף ברגשות שליליים בכל פעם שאני נזכר באנשים שפגעו בי

לאורך ההיסטוריה

התקרבנות (Playing the victim, Victim Card) הוא המצאה או הגזמה של קָרְבָּנוּת ממגוון סיבות, כגון הצדקת התעללות באחרים, מניפולציה של הזולת, אסטרטגיית התמודדות, חיפוש אחר תשומת לב או פיזור של אחריות. אולם, קורבניות נבדלת מתופעה זו במובן שהיא רחבה יותר הכוללת את התפיסה של האדם ביחס לעצמו וביחס לגורמים חיצוניים. מצד שני, התקרבנות האי התנהגות ספציפית שבה מישהו מאמץ את תפקיד הקורבן כדי להשיג תוצאה מסוימת. לאורך ההיסטוריה קיימות דוגמאות רבות לכך.

התקרבנות של קבוצות ימין רדיקלי ותומכי תאוריות קונספרציה

בעוד יהודים מהווים מטרה נפוץ מצד קבוצות שנאה, כאויב שיש להלחם ולשנוא אותו, הפחד והשנאה יכולים להיות מופנים כלפי קבוצות מיעוט רבות נוספות. לדוגמה הקו קלוקס קלאן האשים בבעיות חברתיות שונות (כמו פשיעה, אבטלה וכו') לא רק יהודים אלה גם שחורים, מהגרים היספנים, יפנים, סינים, איטלקים או ממזרח אירופה. שעירים לעזאזל נוספים של קבוצות ימין כוללים נשים פמיניסטיות, להט"ב, ארגוני זכויות האדם, מדענים ואקדמיה, עיתונאים, ו-אינטלקטואלים.

התקרבנות אצל שליטים דיקטטורים

גורמי ימין קיצוניים לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. אדולף היטלר יזם את מלחמת העולם השנייה במטרה להשיג שליטה עולמית. אך הוא טען כי המלחמה היא תוצאה של מזימה יהודית וכי הוא רק מתגונן נגדה. היטלר והנאצים השתמשו בנרטיב זה גם כדי להצדיק את השואה. מאמצי ההשמדה של היהודים ושל היהדות נמשכו גם כאשר גרמניה הייתה בתהליך התגוננות ונסגיה מכוחות הצבא האדום. השמדת יהודים קיבלה קדימות גם כאשר היא פגעה במאמץ המלחמתי. טרם התאבדותו כתב היטלר את צוואתו, בה טען כי המלחמה "ניזומה באופן בלעדי על ידי אותם מדינאים בינלאומיים ממוצא יהודי או העמלים למען האינטרסים היהודיים." לטענתו, הוא עצמו עשה כל מאמץ למנוע את המלחמה, אך כוחה של היהדות הבינלאומית גבר. אבל, מוסיף היטלר, "לא הותרתי ספק שלא ארשה שמיליוני ילדים אירופאים ממוצא ארי ימותו מרעב... בלי שהאשמים האמיתיים יכפרו על אשמתם, אף כי תוך שימוש באמצעים הומניים יותר". לסיכום הוא קרא ל"הנהגת האומה ולממשיכה להקפיד על חוקי הגזע ועל התנגדות ללא רחם למרעילים העולמיים של כל האומות, היהדות הבינלאומית"^[13].

השנאה ליהודים היא גורם מרכזי לדוגמה בקרב התנועה הנאציונל-סוציאליסטית בארצות הברית. היהודים נתפסים כאיום על טוהר הגזע הלבן והנוצרי בין היתר בגלל פחד עצום מנישואים בין-גזעיים. ג'ף סקופ הנהיג את התנועה הנאצית בארצות הברית במשך 21 שנה, אך פרש ממנה והפך למבקר שלה ושל הימין הקיצוני בארצות הברית.^[14] הוא מתאר כיצד חברי התנועה מאשימים בכל דבר את היהודים. וכיצד שנאה זו מספקת אויב משותף שאפשר לשנוא ולהתאחד מולו. סקוף מעיד על תחושה מתמדת של התקרבנות, שנחוצה לשם הצדקה עצמית, לתדלוק תחושות של פחד שנאה והצדקת יחס אגרסיבי ואלימות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

רהב גבאי, ‏גם לסבל יש עיניים, באתר "אלכסון"
רועי צור, חשים קורבן של הנסיבות? זאת הסיבה לכך, באתר ynet, 19 ביוני 2018
גלי וינרב, ‏רק אל תיפגעו מהכתבה הזאת: כך מזהים אנשים עם אישיות קורבנית, באתר גלובס, 30 בינואר 2021
איתי מאירסון, דפקו אותך? הרווחת. קיפחו אותך? ניצחת. גם ישראל הפכה לקורבניסטן, באתר הארץ, 13 במרץ 2024

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ Rahav Gabay, Boaz Hameiri, Tammy Rubel-Lifschitz, Arie Nadler, The tendency for interpersonal victimhood: The personality construct and its consequences, Personality and Individual Differences 165, 2020-10, עמ' 110134 doi: 10.1016/j.paid.2020.110134
^ ¹ ² ³ ⁴ Kets de Vries, Manfred F.r, Are You a Victim of the Victim Syndrome?, 2012-07-24 doi: 10.2139/ssrn.2116238
^ Shirin, Dr. Kim K, The Victim Mentality, web.archive.org, ‏2007-03-27
^ ¹ ² אבי ברמן ויצחק מנדלסון, 'קורבניות כסינדרום אישי, ארגוני וחברתי', מתוך כתב העת: 'אנליזה ארגונית', גיליון מס' 9
^ ¹ ² Are You Ready to Stop Feeling Like a Victim? | Psychology Today Canada, www.psychologytoday.com (ב־Canadian English)
^ ¹ ² Emily M. Zitek, Alexander H. Jordan, Benoît Monin, Frederick R. Leach, Victim entitlement to behave selfishly, Journal of Personality and Social Psychology 98, 2010-02, עמ' 245–255 doi: 10.1037/a0017168
^ ¹ ² ,Rahav Gabay, Boaz Hameiri, Tammy Rubel Lifschitz, Arie Nadler, The Tendency to Feel Victimized in Interpersonal and Intergroup Relationships The Social Psychology of Collective Victimhood (pp.361-378), Oxford University Press doi: 10.1093/oso/9780190875190.001.0017
^ ¹ ² Masi Noor, Nurit Shnabel, Samer Halabi, Arie Nadler, When Suffering Begets Suffering: The Psychology of Competitive Victimhood Between Adversarial Groups in Violent Conflicts, Personality and Social Psychology Review 16, 2012-11, עמ' 351–374 doi: 10.1177/1088868312440048
^ מיטל נשיא, דניאל בר-טל ואוראל הריסון דיאמונד, חִברות פוליטי של ילדים צעירים בסכסוכים בלתי נשלטים: המקרה הישראלי, מגמות נב(1), 2017, עמ' 317–358
^ Helmut Remschmidt, Sexual abuse and sexual maltreatment, Cambridge: Cambridge University Press, 2001, Cambridge Child and Adolescent Psychiatry, עמ' 525–536, ISBN 978-1-139-67649-6
^ Knittle, Beverly J.; Tuana, Susan J. (1 בינואר 1980). "Group therapy as primary treatment for adolescent victims of intrafamilial sexual abuse". Helpless Victim Mentality. Clinical Social Work Journal. Human Sciences Press. 8 (4): 237–238. doi:10.1007/BF00758579. Therapists...have noted the long period of time needed to build a trusting relationship. There is frequently distrust of...authority figures as well as the expectation of being hurt or exploited. {{cite journal}}: (עזרה)
^ ד"ר רהב גבאי, גם לסבל יש עיניים, באתר אלכסון
^ מכתב ההתאבדות של היטלר בוויקיטקסט (באנגלית)
^ צח יוקד, ג'ף סקופ עמד בראש תנועה ניאו־נאצית אלימה בארה"ב. ואז הוא הפך את עורו, באתר הארץ, 31 במאי 2023

[:6-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ Rahav Gabay, Boaz Hameiri, Tammy Rubel-Lifschitz, Arie Nadler, The tendency for interpersonal victimhood: The personality construct and its consequences, Personality and Individual Differences 165, 2020-10, עמ' 110134 doi: 10.1016/j.paid.2020.110134

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ Kets de Vries, Manfred F.r, Are You a Victim of the Victim Syndrome?, 2012-07-24 doi: 10.2139/ssrn.2116238

[3] Shirin, Dr. Kim K, The Victim Mentality, web.archive.org, ‏2007-03-27

[ברמן_ומנדלסון-4] ¹ ² אבי ברמן ויצחק מנדלסון, 'קורבניות כסינדרום אישי, ארגוני וחברתי', מתוך כתב העת: 'אנליזה ארגונית', גיליון מס' 9

[:2-5] ¹ ² Are You Ready to Stop Feeling Like a Victim? | Psychology Today Canada, www.psychologytoday.com (ב־Canadian English)

[:3-6] ¹ ² Emily M. Zitek, Alexander H. Jordan, Benoît Monin, Frederick R. Leach, Victim entitlement to behave selfishly, Journal of Personality and Social Psychology 98, 2010-02, עמ' 245–255 doi: 10.1037/a0017168

[:4-7] ¹ ² ,Rahav Gabay, Boaz Hameiri, Tammy Rubel Lifschitz, Arie Nadler, The Tendency to Feel Victimized in Interpersonal and Intergroup Relationships The Social Psychology of Collective Victimhood (pp.361-378), Oxford University Press doi: 10.1093/oso/9780190875190.001.0017

[:5-8] ¹ ² Masi Noor, Nurit Shnabel, Samer Halabi, Arie Nadler, When Suffering Begets Suffering: The Psychology of Competitive Victimhood Between Adversarial Groups in Violent Conflicts, Personality and Social Psychology Review 16, 2012-11, עמ' 351–374 doi: 10.1177/1088868312440048

[9] מיטל נשיא, דניאל בר-טל ואוראל הריסון דיאמונד, חִברות פוליטי של ילדים צעירים בסכסוכים בלתי נשלטים: המקרה הישראלי, מגמות נב(1), 2017, עמ' 317–358

[10] Helmut Remschmidt, Sexual abuse and sexual maltreatment, Cambridge: Cambridge University Press, 2001, Cambridge Child and Adolescent Psychiatry, עמ' 525–536, ISBN 978-1-139-67649-6

[:02-11] Knittle, Beverly J.; Tuana, Susan J. (1 בינואר 1980). "Group therapy as primary treatment for adolescent victims of intrafamilial sexual abuse". Helpless Victim Mentality. Clinical Social Work Journal. Human Sciences Press. 8 (4): 237–238. doi:10.1007/BF00758579. Therapists...have noted the long period of time needed to build a trusting relationship. There is frequently distrust of...authority figures as well as the expectation of being hurt or exploited. {{cite journal}}: (עזרה)

[12] ד"ר רהב גבאי, גם לסבל יש עיניים, באתר אלכסון

[13] מכתב ההתאבדות של היטלר בוויקיטקסט (באנגלית)

[יוקד-14] צח יוקד, ג'ף סקופ עמד בראש תנועה ניאו־נאצית אלימה בארה"ב. ואז הוא הפך את עורו, באתר הארץ, 31 במאי 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]