קונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של ברהמס
הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של ברהמס בסי במול מז'ור אופוס 83, הוא קונצ'רטו לפסנתר, שנכתב בין השנים 1878 עד 1881, על ידי המלחין הגרמני יוהנס ברהמס. קונצ'רטו זה נכתב בפער של 22 שנים מן הקונצ'רטו הראשון שלו לפסנתר.
קונצ'רטו זה הוקדש על ידי ברהמס למורו אדוורד מרקסן (אנ').
קונצרט הבכורה של יצירה זו נערך בבודפשט ב־9 בנובמבר 1881, עם ברהמס כסולן והתזמורת הפילהרמונית של בודפשט, וזכה להצלחה מיידית.
היצירה בנויה מארבעה פרקים:[1]
- Allegro non troppo
- Allegro appassionato
- Andante
- Allegretto grazioso - Un poco più presto
אינסטרומנטציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה כתובה לתזמורת וסולן.
מבנה התזמורת כולל
מבנה היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]Allegro non troppo
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרק הראשון של הקונצ'רטו בנוי בצורת סונטה. הנושא המרכזי מוצג בסולו של קרן היער, כשזה מופרע על ידי הפסנתר. כלי הנשיפה מעץ ממשיכים ומציגים מוטיב נוסף לפני שהפסנתר חוזר עם קדנצה במיקום שאינו רגיל (פתיחת היצירה במקום סופה). לאחר קדנצה זו חוזרת כל התזמורת, ומנגנת את הנושא המרכזי שוב, לנושא זה מתווספים מוטיבים נוספים. יחד עם התזמורת, מפתח תפקיד הפסנתר את המוטיבים הללו לפני שינוי המפתח לפה מינור. לאחר שינוי המפתח מנגן הפסנתר חלק מסובך, זאת עד להופעת טוטי (tutti) התזמורת. לאחר חלק זה מופיעה החזרה לנושא המרכזי בסולם המקורי (וגם בסולם סי במול מינור). הפרק נגמר בקודה שמסיימת את הפרק.
Allegro appassionato
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסקרצו שבפרק זה הוא בסולם רה מינור. גם הוא בנויה בצורת הסונטה וכולל בתוכו טריו כחלק מהפיתוח. הפסנתר והתזמורת מציגים את הנושא וזה מפותח עד להופעת חלק שקט. מיד לאחר חלק זה מזנקים הפסנתר והתזמורת לחלק סוער ודרמטי של פיתוח הנושא. לאחר חלק זה מבוצע מעבר של סולם (לרה מז'ור), החלק הזה הוא נמרץ, מתחיל בתזמורת המלאה עד לפני שמקטע שקט נוסף מתערב. לאחריו הפסנתר משולב באפקט התזמורתי ומבוצעת חזרה על הנושא שבחלק זה. החלק ההתחלתי חוזר בצורה מגוונת מאוד. הנושא של הסקרצו דומה מאוד לזה של הסקרצו בסרנדה של ברהמס ב-רה שנים רבות קודם כתיבת יצירה זו.
Andante
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק איטי זה מתחיל בסולם הטוניקה (סי במול מז'ור) ומתחיל בסולו צ'לו.
בתוך הקונצ'רטו הצ'לו מנגן את הנושא בשלוש הדקות הראשונות, לפני כניסת הפסנתר. עם זאת, המלודיה העדינה יותר אותה מנגן הפסנתר מפנה את מקומה לנושא סוער ב- סי במול מינור. כשהסערה שוככת, עדיין במפתח המינורי, הפסנתר מנגן מוטיב מעבר שמוביל לסולם פה דיאז מז'ור. הצ'לו נכנס שוב, במפתח הלא נכון, בידיעה שהוא צריך לחזור ל- סי במול מז'ור. הפסנתר והתזמורת עושים מעבר לסיום הנושא במפתח המקורי סי במול מז'ור. לאחר שהפסנתר מנגן את מוטיבי המעבר, הפסנתר חוזר במהירות על החלק האמצעי במפתח מז'ורי לפני הקודה שמסיימת את הפרק.
Allegretto grazioso - Un poco più presto
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק זה בנוי מחמישה חלקים עיקריים שונים.
- החלק הראשון (תיבות 1 עד 64) מציגים את הנושאים 1 ו -2. הנושא הראשון ( "הנושא העיקרי") (1-8) מנוגן לראשונה על ידי הפסנתר ואז חוזר על ידי התזמורת. הנושא השני (16–20) מוצג באופן דומה על ידי הפסנתר וחוזר על עצמו - ומורחב - על ידי התזמורת. לבסוף, סוג של פיתוח של הנושא הראשון מוביל לסעיף הבא.
- החלק השני ( תיבות 65–164) מכיל את שלושת הנושאים הבאים. נושא 3 (65–73) שונה מאוד מהקודמים, בעיקר בגלל התפאורה המינורית והקצב ההונגרי הייחודי. נושא 4 (81–88) גם הוא עדיין במינור, ונושא 5 (97–104) נמצא חוזר למז'ור. שלושת הנושאים הללו חוזרים על עצמם מספר פעמים, מה שנותן לקטע אופי של התפתחות.
- ניתן לראות את החלק השלישי (תיבות 165–308) כהיפוך של הראשון; הוא בנוי על שני הנושאים הראשונים, אך אלמנט חדש ומדהים ניתן מופיע בתיבות 201–205 וחוזר על עצמו ב־238–241. דבר במבדיל אותו מהחלק הראשון.
- החלק הרביעי (תיבות 309–376) חוזר על הנושאים 3, 5 ו -4, בסדר הזה.
- החלק האחרון, הקודה, בנוי על הנושא המרכזי, אך גם כאן (תיבה 398) ברהמס מציג אלמנט חדש, המחזיר את הנושא המרכזי לקצב משולש (דרך שבה השתמש קודם לכן כדי לסיים את קונצ'רטו לכינור).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
http://webarchive.loc.gov/all/20100520234849/http://w3.rz-berlin.mpg.de/cmp/brahms_piano_con2.html
