קולקטיב המטופלים הסוציאליסטי

קולקטיב החולים הסוציאליסטים (בגרמנית: Sozialistisches Patientenkollektiv; ידוע גם כ-SPK) היה קולקטיב של חולים שנוסד בהיידלברג שבגרמניה, בפברואר 1970, על ידי וולפגנג הובר. גרעין התוכנית האידאולוגית של ה-SPK ניתן לסיכום בסלוגן: "aus der Krankheit eine Waffe" (להפוך את המחלה לכלי נשק), אשר מייצג אתוס אשר בא לידי ביטוי פעיל ומתמשך תחת כנפיו של ארגון שנקרא כיום Patientenfront/Sozialistisches Patientenkollektiv(H) – PF/SPK)H)) (חזית החולים/קולקטיב החולים הסוציאליסטים). הקבוצה המקורית, ה-SPK, הכריזה מיוזמתה על פירוקה ביולי 1971, כנסיגה אסטרטגית.

הנחת ה-SPK היא כי החולי קיים כעובדה בלתי ניתנת להכחשה וכי הוא נגרם על ידי המערכת הקפיטליסטית. ה-SPK מקדם חולי כמחאה נגד הקפיטליזם, ומחשיב את המחלה כבסיס ליצירת המין האנושי. ה-SPK מתנגד לרופאים, בהתחשב בכך שהם המעמד השליט של הקפיטליזם ואחראים להרעלת המין האנושי. הטקסט המוכר ביותר של ה-PF/SPK(H) הוא הקומוניקט "aus der Krankheit eine Waffe", טקסט לו נכתבו הקדמות הן על ידי מייסד ה-SPK, וולפגנג הובר, הן על ידי הפילוסוף ז'אן-פול סארטר.

כשהם דוחים את התפקידים ואת האידאולוגיות המקושרים לרעיון המהפכני כהסבר מדעי, טענו פעילי ה-SPK ב-"aus der Krankheit eine Waffe", כי מי שטוען שהם רוצים "להתבונן בעובדות הפשוטות בקור רוח" הוא או "אידיוט" או "פושע מסוכן".

היסטוריה

הקבוצה נוסדה על ידי וולפגנג הובר וזכתה להכרה ציבורית בבית החולים הפסיכיאטרי של אוניברסיטת היידלברג.

ה-SPK מיסד אזור חופשי לטיפול פוליטי, כשהוא ממסגר מחדש את מושג המחלה, כסתירה הנוצרת על ידי הקפיטליזם, אשר ניתן היה לחבק אותה על מנת להביא קץ למערכת שנתנה לה חיים. הם האמינו שהחולים יצרו מעמד מהפכני של אנשים מנושלים, שניתן היה להביא אותם להתנהלות קיצונית, לצורך מאבק בדיכוי. התארגנות על פי מחלה, במקום על פי מעמד חברתי-כלכלי, איפשרה לסטודנטים בני מעמד הביניים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, להביע את רגשות הדיכוי הפסיכולוגי והפוליטי שלהם ולהיאבק נגד הסטטוס קוו בזכות עצמם, מתוך סולידריות עם קבוצות מדוכאות אחרות. בנוסף, על פי ה-SPK, המחלה נהנית מהיתרון שגלום בכך שהיא מוכרת לכולם, ולכן כלל בני האדם הם מהפכנים פוטנציאליים, כל עוד הם מתכחשים לממסד הרפואי. כמו התנסויות אנטי-פסיכיאטריות אחרות, דוגמת קינגסלי הול ווילה 21, ה-SPK הטיל ספק בפרדיגמת החולה/רופא, ובסופו של דבר קרא למיגור "מעמד הרופאים".

ה-SPK הפיק עלונים, קיים מפגשי למידה, מעין סמינרים מורחבים, והביא לכך שאוניברסיטת היידלברג הכירה בו כחלק מהאוניברסיטה, על אף שניטש סכסוך ציבורי ומשפטי על מעמדה של הקבוצה באוניברסיטת היידלברג ועל הלגיטימיות שלה, והניסוי במסגרתו נוסד ופעל ה-SPK ספג ביקורת נוקבת במרפאה הפסיכיאטרית ובאוניברסיטה, והצד הפיננסי של ה-SPK, בכלל זה המשכורות והמימון, כמו גם היכולת להמשיך להתכנס לפגישות, הועמדו תחת איום. בסתיו 1970 ארגנה האוניברסיטה פאנל מייעץ של שלושה מומחים שהמליצו על מיסוד ה-SPK באוניברסיטה של היידלברג. כדי להתמודד עם הצעה זו, הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת היידלברג תמכה בהקמת פאנל נגדי שהורכב משלושה ממבקרי ה-SPK, אשר ניתן להם מנדט לקיים קמפיין כנגד הקבוצה. נגיד האוניברסיטה פיקח על פעילות שני הפאנלים, ובסופו של דבר החליט לצדד במבקרי ה-SPK ומתנגדיו, והכריע נגד יישום המלצה כלשהי מהמלצות הפאנל שצידד ב-SPK. המימון של ה-SPK נחתך לאחר מכן והקבוצה גורשה מקמפוס האוניברסיטה. ההחלטה עוררה עימות בין ה-SPK לבין האוניברסיטה, הביאה לשביתה, ומשכה תשומת לב של קהל רחב יותר, כולל המשטרה, על רקע אווירה של דריכות והידרדרות, שלוותה בפעילות קיצונית של השמאל הרדיקלי. בסופו של דבר, עזב הקולקטיב את האוניברסיטה ועבר להתנהל בבתיהם של חברי הקולקטיב.

ב-24 ביוני 1971, יוחסה ירייה מסתורית בתחנת המשטרה של היידלברג לסיעת הצבא האדום (קבוצת באדר-מיינהוף), ובהסתמך על אותו תירוץ נטול קשר, החלה המשטרה לבצע פשיטות על בתי חברי ה-SPK.‏ 350 שוטרים עסקו בלכידת היורה.

בשיאו מנה ה-SPK כ-500 חברים; שבעה מתוכם, כולל הובר, נעצרו בפשיטות, ב-21 ביולי 1971. בתחילה קושר ה-SPK בטעות לסיעת הצבא האדום, אולם מעולם לא הורשע מי מחברי הקולקטיב שנעצר, באשמת קיום קשר עם סיעת הצבא האדום, ומעולם לא הוכח קשר כלשהו בין ה-SPK לסיעת הצבא האדום. דוחות שפורסמו לימים דיווחו על יחס אכזרי אותו ספגו פעילי ה-SPK מרשויות אכיפת החוק, על אי-סדרים משפטיים, ועל צורות אחרות של הפרות נהלים וחוקים שנקטו הרשויות בפעילותם נגד ה-SPK, כמו גם על היות הפעילות נגד ה-SPK חלק ממסע דיסאינפורמציה שננקט נגד ה-SPK בשל העמדות המהפכניות של הקולקטיב וחבריו. בכך הופלל ה-SPK כחלק מרדיפה פוליטית.

הרטוריקה שהוקיעה את ה-SPK כארגון שנוטל חלק בפעילות טרוריסטית וכמבשרה של סיעת הצבא האדום הגיחה שוב, לאחר מעצרה של קריסטינה ברסטר, אשר חצתה את הגבול בין קנדה לארצות הברית באופן בלתי חוקי, בחפשה אחר מקלט מדיני מפני פעילות שמטרתה מלחמה בטרור, אשר נקטה גרמניה המערבית. ברסטר זוכתה מכל האישומים נגדה בגין קשירת קשר לביצוע פשע, וקמפיין הדיסאינפורמציה נחשף על ידי גרג גומה.

דובר שגרירות גרמניה המערבית הצהיר: "על פי כל הדוחות, קולקטיב המטופלים הסוציאליסטי היה לגמרי לא מזיק". קריסטינה ברסטר הסבירה כי "מטרת קולקטיב המטופלים הסוציאליסטי הייתה למצוא את הסיבות לכך שאנשים מרגישים בודדים, מבודדים ומדוכאים, ואת הנסיבות שגורמות לבעיות אלו".

ההתפרקות ו-IZRU

עוד בטרם נעצר הובר ביוני 1971, התמוסס ה-SPK.‏ IZRU‏ (Information Zentrum Rote Volks-Universität - מרכז המידע של אוניברסיטת העם האדום) נוסד על ידי חברים לשעבר ב-SPK. עם זאת, IZRU לא היה ממשיך דרכו הרשמי, או אף הבלתי רשמי, של ה-SPK. הוא ארגן קונגרסים בין-לאומיים, ייסד עיתון (RVU‏ - Rote Volksuniversität - אוניברסיטת העם האדומה), תמך באסירים, והדפיס מחדש חלק מספרות ה-SPK.

ה-SPK כיום

מאז 1973, המשיך ה-SPK את דרכו כ-Patientenfront/Sozialistisches Patientenkollektiv(H) – PF/SPK)H)) (חזית החולים/קולקטיב החולים הסוציאליסטים). הייסוד מחדש של הקולקטיב כחזית החולים, הוכרז על ידי הובר בעת ששהה בתא בידוד בכלא סטאמהיים, אשר נקרא מאוחר יותר PF/SPK(H). כמייסד ה-SPK ו-PF/SPK(H), הפקיד הובר את כל העניינים המשפטיים הנוגעים לקבוצות בידיה של אינגבורג מילר, חברה פעילה ב-SPK מאז 1970, עורכת דין ובעלת תואר שני במדעי המחשב.

התעניינות והשפעה

הדיון הכתוב ב-SPK התעצם במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 והגיע לשיאו בסביבות 1980, אז צנח העניין בארגון לפני שטיפס שוב בתחילת-אמצע שנות ה-90 של המאה ה-20.

עם הפרויקטים שכללו ציטוטים והתייחסויות לקולטיב נמנים:

להקת האינדסטריאל והנויז, SPK, אשר נוסדה ב-1978 והתפרקה ב-1988, ואשר נקראה על שם הקולקטיב.
Surrealist Eylem Turkiye (פעולה סוריאליסטית טורקיה) - קבוצת סופרים, אמנים ואינטלקטואלים מאיזמיר, איסטנבול ואנקרה, אשר נוסדה ב-2007 והתפרקה ב-2013.
מגזין האינטרנט Cryzine, אשר מתייחס ל-SPK כבעל השפעה חשובה עליו, כמו גם עבודתו המוקדמת של קרל מרקס, הסוריאליסט אנדרה ברטון, וגאי דבורד.