קולטור-ליגע
קולטור-ליגע (ליגת תרבות או ליגה לתרבות יהודית או ליגת תרבות של קייב) היה ארגון ללא מטרות רווח יהודי-חילוני לקידום תרבות וחינוך היידיש שנוסד בקייב. הארגון פעל בין השנים 1918–1924 במזרח אירופה.
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון רשמית נוסד ונרשם ב-28 בינואר 1918 בבית המשפט המחוזי בקייב. מייסדי הארגון הם: משה זילברפרב, דוד ברגלסון, יחזקאל דוברושין, נחמן מייזל ומשה ליטבקוב[1]. קולטור-ליגע פרח רבות אודות ההכרזה על "אוטונומיה לאומית ותרבותית למיעוטים" בשטחי אוקראינה על ידי הראדה המרכזית של אוקראינה.[2] בראשית ימי הקולטור-ליגע נתמך על ידי קואליציית של מפלגות הסוציאליסטיות היהודיות (בונד), פועלי ציון, פאלקס-פארטיי והראדה המרכזית בעזרתו של משה זילבערפֿאַרב - השר לענייני יהודים.
המבנה הארגוני היה מחולק למחלקות נפרדות: מחלקת ספרות, מוזיקה, תיאטרון, ציור, פיסול. בתוספת לכך הארגון הפעיל בתי ספר עממיים, חינוך לגיל הרך ומערכות חינוך למבוגרים. הוועד המרכזי היה מורכב מ-21 חברים, והתכנס פעם בחודש. שבע מחבריו התכנסו אחת לשבוע לעבודה מבצעית שוטפת. 27 סניפים הוקמו ברחבי אוקראינה בקיץ 1918 והגיעו עד סוף השנה לעד 120. במקביל הארגון פעל גם בפולין, סרביה, רוסיה ובאזורים אחרים של האימפריה הרוסית לשעבר.
בדצמבר 1920 השתלטו הקומוניסטים על הקולטור-ליגע ורוב מתקניה הולאמו[3]. כתוצאה מכך היגרו רוב מחבריה לערים אחרות באירופה כמו ורשה, קובנה, פריז, אמסטרדם או ברלין בניסיון לשחזר את ההצלחה באוקראינה. עם זאת, כל הניסיונות החדשים הללו עלו לא צלחו. הפעילים שנותרו באוקראיניה הפסיקו לפעול בהדרגה או השתלבו ככלי תעמולה במנגנון הבולשביקי[4]. לאחר 1924, אין יותר תיעוד לפעילות הארגון בברית המועצות.
מטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיליון השני של העלון של "הקולטור ליגע" (יוני–יולי 1920) נכתב כי מטרת הארגון היא: קולטור-ליגע זו דרך חדשה לפתח את התרבות היהודית. בדרך המתגבשת לאור הנסיבות ההיסטוריות, על האינטליגנציה היהודית אסור להיות עוד מורכבת רק מרואי חשבון ורופאי שיניים, אלא גם מאמנים ואנשי תרבות. אנו רוצים ליצור דור חדש של אינטלקטואלים יהודים, המחוברים בקשר הדוק להמון היהודי, ושואבים השראה ממנו. הם יהיו אנשי רוח המנהלים אורח חיים מודרני ובד בבד משמרים את תרבותם היהודית[5].
הקולטור-ליגע תמכה בפיתוח ובהפצת התרבות הלאומית-יהודית - חילונית. בכינון מועדני חובבי ספרות, אמנות, מוזיקה, תיאטרון. הם תרמו לבניית בית ספר יהודי דמוקרטי חדש ומוסדות חינוך נוספים. פעילות החברה התנהלה בשפת היידיש. היא הייתה חלק מתנועת היידישיזם, שהציבה את היידיש כשפה הלאומית של יהודי אירופה[6].
פעילות חינוכית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות קיומה הקצרים הקימה קולטור-ליגע רשת של מוסדות חינוך יהודיים מסוג חדש, שכמותם לא היו קיימים באימפריה הרוסית. בשנת 1918 עזרו בהקמת האוניברסיטה העממית יהודית, המוסד החינוכי היהודי הגבוה הראשון במזרח אירופה באותה תקופה. מויסי זילברפרב (Мойсей Зільберфарб)[2] היה לרקטור האוניברסיטה.
במקביל הקולטור-ליג פתחה והפעילה באופן קבוע חמישה בתי ספר יהודיים בקייב: שלושה למבוגרים (300 איש) ושניים לבני נוער בגילאי 13 עד 17 (150 ילדים). בבתי הספר למדו ברוסית, יידיש ולימדו על ההיסטוריה יהודית. סופרים יהודים כתבים חיברו ספרי ילדים ולימוד במיוחד לבתי הספר האלה. אתם ספרים יצאו לאור בהוצאה של הליגה[7].
פעילות פרסום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1918 נוסדה הוצאת הספרים של הליגה במסגרתה יצאו לאור ספרים רבים בשפה היידיש, ומשנת 1921 נהית לארגון עצמאי. ההוצאה לא שינתה את השם "קולטור-ליגע"[8]. במסגרת יצאו לאור ספרים בכל תחומי הדעת. ספרות בנושאי היסטוריה, דת, פילוסופיה, תרבות, אמנות, חינוך, בלשנות, ספרות, אמנות מדע פופולרי וביבליוגרפיות. לאחר שהאיגודים המקצועיים החלו ליצור ספריות יהודיות, החלה ההוצאה השיתופית להדפיס ספרות טכנית, אמנותית וילדים עבור ספריות אלו בשטח ברית המועצות[7]. סניפיה מוקמו בברדיצ'ב, בילה צרקווה, קמיאנץ-פודילסקי ומוהילב-פודילסקי. בתערוכת הספרים "ספר חי" (קייב) משנת 1924 הוצגו 115 ספרים וחוברות של "ליגת תרבות".
ההוצאה לאור נסגרה רשמית בשנת 1931.
פעילות באמנות הבמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 באפריל 1919 האגודה ייסדה את הסטודיו הראשון שלה לתיאטרון יהודי, שבראשו עמד אפרים בוריסוביץ' לויטר. בשנת 1924 הסטודיו עבר לבעלות המדינה, ובשנה שלאחר מכן על בסיסו נוסד התיאטרון הממלכתי היהודי-אוקראיני הראשון בחרקיב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Культур-Ліга: художній авангард 1910-1920-х років : альбом-каталог / Нац. худож. музей України, Центр дослідж. історії та культури східноєвроп. єврейства Нац. ун-ту "Києво-Могилянська академія", Нац. б-ка України ім. В. І. Вернадського; упоряд. Г. Казовський ; наук. ред. С. Захаркін, І. Сергеєва. — Київ : Дух і Літера, 2007. — 216 с. — ISBN 978-966-378-067-2.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Култур-лиге, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Україна: хроніка ХХ століття. Рік 1918 : довід. вид / О. В. Андрощук, О. Г. Бажан, Г. Б. Басара та ін. ; редкол.: В. А. Смолій (голова) та ін. — Київ : НАН України, Ін-т історії України, 2005. — С. 43. — ISBN 966-02-3732-4.
- ^ 1 2 "Серце Культур-Ліги". Україна молода. Випуск №008 15.01.2018. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2019. נבדק ב-21 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hillel Kazovsky: Kultur-lige. In: The Yivo Encyclopedia of Jews in Eastern Europe. YIVO, 2010, abgerufen am 19. Januar 2023
- ^ Gennady Estraikh:. In: Irena Makaryk, Virlana Tkacz (Hrsg.):. University of Toronto Press, Toronto 2010, ISBN 978-1-4426-8637-3, S. 197–218, doi:10.3138/9781442686373-012
- ^ "Що таке Культур-Ліга". Еврейский Обозреватель. אורכב מ-המקור ב-12 במאי 2019. נבדק ב-12 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Alison Hilton, The Struggle for Utopia: Rodchenko, Lissitzky, Mohofy-Nagy, 1917-1946. By Victor Margolin. Chicago: University of Chicago Press, 1997. xviii, 261 pp. Notes. Index. Illustrations. Figures. Plates. $39.95, hard bound., Slavic Review 57, 1998, עמ' 696–696 doi: 10.2307/2500770
- ^ 1 2 "Феномен Культур–Ліги (קולטור-ליגע). Незалежна організація єврейської культури та освіти. Документи, дослідження, історія видавничої діяльності". Національна бібліотека України імені В. І. Вернадського. 2019-05-14. אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2019. נבדק ב-14 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Культур–Ліга". Енциклопедія Сучасної України. נבדק ב-14 במאי 2019.
{{cite web}}: (עזרה)
בקרת זהויות  |
|
|---|