קהילת יהודי קולוניה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך מתעלם מהתקופה שלאחר המאה ה-11. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. הערך מתעלם מהתקופה שלאחר המאה ה-11. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
ראשיתה של הקהילה היהודית בקלן מעורכת בסוף תקופת האימפריה הרומית, ומתועדת בתקופת שיא ימי הביניים. לאורך ההיסטוריה שלה, הקהילה היהודית בקולוניה סבלה מרדיפות, גירושים חוזרים ונשנים, טבח והרס. ערב הרדיפות בימי גרמניה הנאצית, מנתה הקהילה כ-19,500 איש. הקהילה הוקמה מחדש, והיום מונה כ-4,500 איש. בגלל ההמשכיות ההיסטורית שלה, הקהילה נוהגת לכנות את עצמה "הקהילה היהודית הוותיקה ביותר מצפון לאלפים".[1]
בשנת 2025 צפוי להפתח המוזיאון היהודי.
קלן נוסדה והוקמה במאה ה -1 לספירה, כקולוניה הרומית קלאודיה ארא אגריפיננסיום בשטח אובי.[2] היא הייתה בירת המחוז הרומאי גרמניה תחתית ומטה הצבא באזור. קלן הייתה עיר חשובה בתקופה הרומית. ה' ניסן מניח כי אוכלוסיית קלן הייתה גבוהה בהרבה מאשר בימי הביניים, אז הוא מעריך כי נעה בין 30,000 ל -40,000.[דרוש מקור] סביר להניח כי נוכחות יהודית ליוותה את ההתפשטות של הנצרות בכל מחוז רומי, ואף קדמה לה. נוכחותם של נוצרים בקלן במאה ה-2 היא ראיה, לפיכך, להתיישבות יהודים בעיר כבר אז.
היהדות הוכרה בתור religio ilicita (דת מותרת), ויהודים היו פטורים מפולחן הקיסר והאלים הרומים. למרות זאת, הגישה למשרות ציבוריות נמנעה מהם מכיוון שכדי להתמנות למשרה ציבורית בעיר, אדם נדרש להחזיק במקרקעין ולהיות בעל מוניטין מסוים[דרושה הבהרה].[3] בעת העתיקה המאוחרת, המעמד העליון הרומי סירב יותר ויותר לקחת חלק במשרות הללו, והממשל הרומי נכנס למשבר והקיסר נאלץ לחפש חלופות. המועצה בקלן נאלצה להשתמש בצו של הקיסר קונסטנטין הגדול משנת 321, שהתיר מינוי יהודים לקוריה. זוהי העדות הראשונה לקיומה של קהילה יהודית בעיר קלן. צו הקיסר התקבל בקודקס תאודוסיאנוס (439), המעיד על קיומה של קהילה יהודית מבוססת היטב בקלן בשנים 321 ו-331.[4] בתרגום חלקי של הקודקס נכתב:
"אנו מתירים לכל המועצות העירוניות למנות יהודים לקוריה באמצעות החוק הכללי. כדי לפצות אותם באופן מסוים על החוקים הקודמים, אנו קובעים כי שניים או שלושה מהם יהנו מהזכות לא להקרא לשירות ציבורי כלשהו".
ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על נוכחות אוריינטלית באזור בערך באותה תקופה, וביניהם היו סורים, כפי שמוכיחה כתובת ארמית שנחפרה בשנת 1930. במסמך אחר, משנת 341, נרשם כי לבית הכנסת ניתנה פריבילגיה קיסרית. תקנות אלו של קונסטנטין נותרו במשך מאות שנים התיעוד היחיד של קיומה של קהילה יהודית בקלן.[5]
ימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחת שלטון המלכים הפרנקים, הסקסונים והסאלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור נכבש על ידי הפרנקים הריפוארים בשנת 462, שהתנצרו עד סוף המאה. במהלך ימי הביניים, קלן שגשגה כאחד מנתיבי הסחר החשובים ביותר בין מזרח ומערב אירופה. קלן הייתה אחת החברות המובילות בברית ערי הנזה ואחת הערים הגדולות מצפון להרי האלפים בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס. ההתייחסות המתועדת הראשונה ליהודי קלן מופיעה בדיווחם של ווינהיים וגלניוס על הפיכת בית הכנסת לכנסייה בשנת 1426, כשהם מתבססים על דברי הימים השנתיים של קלן במהלך המאות ה-14 וה-15. לאחר מכן, הם מעירים כי בית הכנסת הזה קיים 414 שנים. מכאן, שנוסד בתקופתו של הארכיבישוף הריברט מקלן (999–1021), ידידו החכם של הקיסר הרומאי הקדוש אוטו השלישי.[6] הרובע היהודי, הסמוך לרחוב הראשי בעיר, מוזכר לראשונה בתקופת האפיסקופ של אנו השני, הארכיבישוף של קלן (1056–1075), בדיווח על הצטרפות יהודי העיר לאבל על מותו של הארכיבישוף.
מספר היהודים בקהילה ברבע האחרון של המאה ה-11 היה לא פחות מ-600. השווקים של קלן משכו מבקרים יהודים רבים, כשחלקם נשארו. יהודים איטלקים מוזכרים בסיפורים על הצלבנים בקלן. תיעוד נוסף המוכיח את חשיבותה של קהילת יהודי קלן נמצא באותם תיעודים קהילתיים, המציינים כי "אחינו נפוצו בכל ארבע רוחות ולהם תמיכה באורח חייהם ודברי פסיקה כהלכה."[דרושה הבהרה] מכאן שהקהילה הוותה מרכז לחיים יהודיים לכל קהילות האזור.[7]
בזמן מאורעות תתנ"ו, שנערכו ביהודי גרמניה במהלך מסע הצלב הראשון, נעשה מאמץ רציני להגנה על יהודי העיר על ידי הארכיהגמון. הוא פינה את היהודים מן העיר אל מספר מצודות מרוחקות. למרות זאת, ב-30 במאי 1096, תקפו הצלבנים את הרובע היהודי, וזמן קצר לאחר מכן הוצאו להורג היהודים ששוכנו במצודות[8]. פוגרום נוסף ביהודי העיר אירע בימי המוות השחור בשנת 1349 (גזירות ק"ט). יהודי הקהילה התכוננו מראש לפוגרום הצפוי והתגוננו, אך נהרגו כולם במאבק.[9] בחפירות ארכאולוגיות נמצאו שרידי בית הכנסת של קלן שנחרב באותו פוגרום. מן המחצית הראשונה של המאה ה-14 נמצאו עוד בחפירות, כ-400 רשימות עברית ויידיש (או גרמנית באותיות עברית) מחיי הקהילה, למשל רשימת חייבי כספים למאפייה. ממצא חשוב אחר שנחשף הוא קטע מרומן אבירי שנכתב ביידיש[10]. בשנת 1424 גורשו יהודי העיר ובכך נסתם הגולל על הקהילה היהודית הימי־ביניימית בקלן. החיים היהודיים התחדשו שם רק אחרי המהפכה הצרפתית כאשר בשנת 1798 הם הורשו לשוב אליה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ SYNAGOGEN-GEMEINDE KÖLN, SYNAGOGEN-GEMEINDE KÖLN
- ^ "From Ubii village to metropolis". City of Cologne. נבדק ב-16 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tacitus, Historiae V,5,4.
- ^ Adolf Kober, Cologne, p. 5.
- ^ Carl Dietmar, Die Chronik Kölns, p. 34
- ^ Adolf Kober, Cologne, p. 12
- ^ Adolf Kober, Cologne, p. 12–14
- ^ מרווין לוונתאל, תולדות היהודים בגרמניה, הוצאת מסדה
- ^ שמעון ברנפלד, ספר הדמעות, ברלין תרפ"ד–תרפ"ו, חלק ב' עמ' צה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^
עופר אדרת, גניזת קלן מימי הביניים: רשימה בעברית של בעלי חוב למאפיה ורומן נועז, באתר הארץ, 3 בינואר 2020
