קהילת יהודי כרמאנשאה

קהילת יהודי כרמאנשאה היא הקהילה היהודית בעיר כרמאנשאה שבאיראן. היסטוריית ההתיישבות של קהילה זו אינה רציפה, אך על פי המסמכים, הנוכחות הראשונה של יהודים בעיר כרמאנשאה מתחילה במאה ה-10 לספירה.

היסטוריה

ההיסטוריה של ההתיישבות היהודית בעיר כרמאנשאה הייתה לסירוגין ולא רציפה, אך האזכור הראשון של נוכחותם במקורות היסטוריים מתחיל לפחות במאה ה-10 לספירה. ההיסטוריון היהודי של המאה ה-10, נתן הבאולי, הזכיר פעמים רבות כי מר עוקבא הוגלה לכרמאנשאה כראש הגולים בסביבות שנת 912 לספירה, עקב הסכסוך בבגדד. בכרוניקות הפרסיות-יהודיות של באבאי בן לוטף מוזכרת אוכלוסיית יהודים שהמשיכה להתגורר בעיר זו במהלך המאות שלאחר מכן.

במחצית הראשונה של המאה ה-18 הייתה כרמאנשאה מקום של קרבות וסכסוכים בין הכוחות הטוענים לריבונות. במחצית השנייה של אותה מאה, כוחותיו של כארים חאן זנד תקפו את טירת כרמאנשאה פעמיים, ובפעם השנייה הטירה נחרבה עד היסוד.

למרות שההרכב הדמוגרפי של העיר כרמאנשאה לפני סכסוכים אלו אינו ידוע, טוענים כי כתוצאה ממלחמות וביזה אלו, נדדו יהודים רבים מן העיר.

תקופת קאג'אר

בראשית המאה ה-19 דיווח רבי דוד בית הלל על קיומן של 300 משפחות יהודיות ושלושה בתי כנסת בכרמאנשאה. אולם אברהם קון דחה טענה זו. לפי נתונים סטטיסטיים אחרים, מספר המשפחות היהודיות בכרמאנשאה בתחילת המאה ה-19 עמד על 136 בתי אב, ושכונתם כללה ארבע סמטאות צרות מפותלות שהיו ממוקמות בשני רחובות.

אחריו תיארו מטיילים יהודים כמו בנימין השני, קאסלמן ואפרים נוימרק את מצבם הכלכלי של היהודים בכרמאנשאה. כמו כן מסופר שיהודי כרמאנשאה במאה ה-19, כמו קהילות אחרות, הושפעו מהבהאים ומפעילותם של מיסיונרים נוצרים.

שני תיירים נוספים בשם וולף ודוסי ביקרו גם הם בכרמאנשאה במאה ה-19 וסיפקו מידע על יהודי העיר. וולף נסע לאיראן פעמיים ב-1824 וב-1830. דוסי ביקר גם בכרמאנשאה באוקטובר 1807. בספרו הוא העריך את אוכלוסיית כרמאנשאה בין 16,000 ל-18,000 איש, שנהנו מביטחון יחסי תחת שלטונו של הנסיך מוחמד עלי מירזה. אך במקביל דיווח גם על רדיפת יהודים בעיר.

תייר אנגלי בשם בקינגהאם, שביקר בכרמאנשאה לפני נובמבר 1821, העריך את מספר היהודים בעיר בסביבות מאה. בשנים שלאחר מכן גדל מעט מספר היהודים בעיר ובשנת 1838 הגיע לכ-300 איש בכ-60 משפחות. בשנת 1873 הגיע מספר זה לשש מאות איש.

במאה ה-19, כאשר תנאי הבריאות בעיר לא היו טובים, והיעדר גישה למי שתייה ולמתקנים סניטריים גרם להתפשטותן של מחלות רבות, תרם משה מונטיפיורי 275 לירות שטרלינג ליהודי כרמאנשאה בעשור ה-7 של המאה ה-19.

בשנת 1932 העריך זילברשטיין את מספר היהודים בכרמאנשאה בסביבות 2,000. אברהם קון העריך את מספר היהודים באותה תקופה בסביבות 2,300. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה נאמד מספר היהודים בכרמאנשאה בסביבות 2,500. ב-1948, זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה, גדל מספר היהודים בכרמאנשאה ל-2,864.

הרובע היהודי של כרמאנשאה היה פאיזאבאד, שהיה גם מקום השוק, ונותרו בו בתים ישנים של יהודי העיר, כמו ביתו של קאקה ברוך. שכונה זו הייתה ליד אחד משערי העיר, המכונה 'שער היהודים'. קבוצה של יהודי כרמאנשאה במאה ה-19 היו מהגרים שעברו לעיר מעיראק של היום והעדיפו לגור באזורים הכורדיים של איראן במקום לגור בעיראק.

יהודי כרמאנשאה נרדפו לפחות פעמיים במאה ה-19, פעם אחת ב-1893 ושוב ב-1905. בשנת 1907, מוחמד מהדי פאיז מהדאווי, שהיה מועמד לבחירות לפרלמנט מטעם כרמאנשאה, תקף את יהודי העיר, פרסם הצהרה נגדם והציב נגדם הגבלות. כמו כן, ב-1909 היו התקפות על בתים וחנויות של יהודים בעיר.

תקופת פהלווי

בתקופת שושלת פהלווי ולפני המהפכה האסלאמית באיראן פעלו בעיר 4 בתי כנסת. בסביבות שנת 1913 הוקמה קבוצה ציונית בהנהגתו של שמואל חיים, הנציג הראשון של יהודי איראן בפרלמנט בטהרן והזכיין של כתב העת "חיים", שהיה כתב העת היהודי הראשון בכרמאנשאה. הוא הואשם בהתנגדות לשאה והוצא להורג ב-1933.

אחרי המהפכה האסלאמית

לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, רוב האוכלוסייה היהודית של העיר היגרה בעיקר למדינת ישראל וחלקם לטהרן.

נכון להיום, בכרמאנשאה פועל בית כנסת בשם אתיחאד. ביצוע טקסים דתיים וטקסים נוספים מתקיימים תחת אחריותו של הרב מיקאל קודוסי. כמו כן, ליהודי כרמאנשאה יש בית קברות ישן מאוד והוא ממוקם בעיר ג'פאראבאד. בית קברות נוסף, פחות ישן, נמצא על הכביש מכרמאנשאה לקמייראן ונקרא בהשתייה.

מוצאם של רוב יהודי העיר הוא מהעיר סנגרוקליאי, והם היגרו לכרמאנשאה עקב הירידה באוכלוסייה היהודית באזור זה. בין ענפי התעסוקה של יהודי העיר נמנות אריגת שטיחים, צביעה ומכירת שטיחים.