קהילת יהודי בצרה

קהילת יהודי בצרה הייתה חלק מיהדות בבל, אשר חיה בעיר בצרה שבדרום עיראק, סמוך לנהר שט אל-ערב. הקהילה הייתה קטנה יחסית בהשוואה למרכזים יהודיים אחרים בעיראק, ומנתה כמה מאות משפחות לפני גל העלייה לישראל במבצע עזרא ונחמיה. יהודי בצרה תרמו משמעותית לחיי המסחר בעיר, וניהלו אורח חיים דתי ותרבותי עשיר. הקהילה שגשגה בעיקר בתקופה העות'מאנית ובראשית המאה ה-20, אך סבלה מהתגברות הלאומנות העיראקית, ומהתערערות הביטחון האישי בשנות ה-40 ושנות ה-50.

היסטוריה

בצרה הייתה מוקד מסחרי חשוב בשל מיקומה האסטרטגי כעיר נמל. לאורך התקופות העות'מאנית והמנדט הבריטי. יהודי בצרה נהנו משגשוג כלכלי, תוך שהם תורמים תרומה ניכרת למסחר המקומי והבינלאומי. הם עסקו בעיקר בסחר תבלינים, טקסטיל וסחורות נוספות שהועברו דרך נמל בצרה.

בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 החלה להתגבר האנטישמיות בעיראק, ובפרט בעקבות עליית הלאומנות הערבית לאחר הצהרת בלפור. אמנם הפרעות הקשות של ה"פרהוד" בשנת 1941 לא פגעו ישירות בקהילת בצרה, אך הן עוררו פחד וחשש בקרב בני הקהילה.^[1]

לאחר קום מדינת ישראל, היחס ליהודים בעיראק הדרדר משמעותית. הוצאות להורג, כמו זו של שפיק עדס – דמות בולטת מיהודי בצרה, והתעמולה האנטי-יהודית הגוברת, הובילו רבים מהקהילה לחשוש לחייהם. מצב זה הוביל לעלייה המונית במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" בין השנים 1950–1951, שבו עזבו כמעט כל יהודי בצרה את עיראק.

חיי הקהילה

קהילת יהודי בצרה התאפיינה בחיים דתיים, תרבותיים וכלכליים עשירים:

דת וחינוך: הקהילה קיימה אורח חיים דתי עשיר, עם בתי כנסת ותלמודי תורה. התלמוד תורה הראשון בבצרה הוקם בשנת 1880, ולאחריו נוסדו מוסדות חינוך נוספים.^[2] בבתי ספר שהקימה הקהילה לימדו עברית, ערבית ולעיתים גם אנגלית. בעיר בצרה לא היו קולג'ים ותלמידים שסיימו את לימודיהם התיכוניים בבצרה המשיכו את לימודיהם הגבוהים בגדאד, רק בשנת 1952, שנת סיום העלייה ההמונית מעיראק, הוקמו קולג'ים בבצרה.^[3]
כלכלה: רבים מבני הקהילה עסקו במסחר, תיווך ושילוח בינלאומי, תוך שהם מחזיקים בקשרים עם קהילות יהודיות בהודו ובאירופה.^[4]
תרבות: יהדות עיראק התאפיינה בתרבות עשירה ומגוונת, שהתבטאה בתחומי העיתונות, המוזיקה, הספרות והתיאטרון. העיתון "אל-מצבאח" (1924–1929), בעריכת אנואר שאול, היה עיתון ספרותי, מדעי וחברתי בשפה הערבית, ששיקף את חיי הקהילה היהודית בעיראק.^[5]במוזיקה, יהודים כמו סאלח ודאוד אל-כוויתי היו מהמובילים בתחום המוזיקה העיראקית במחצית הראשונה של המאה ה-20, ותרמו רבות לעיצוב המוזיקה העיראקית המסורתית.^[6]
ציונות: בשנות ה-20 של המאה ה-20 החלה פעילות ציונית בבצרה, שכללה חוגים ללימוד עברית, גיוס תרומות ועידוד עלייה לארץ ישראל. במהלך שנות ה-30 ושנות ה-40, הפעילות התגברה והברחות עולים לישראל הפכו לחלק משמעותי בפעילות הציונית בעיר.

יחסי יהודים ושכניהם

בתקופות מוקדמות יותר התקיימו יחסים של שיתוף פעולה בין יהודי בצרה לשכניהם המוסלמים והנוצרים. עם זאת, היחסים החלו להתערער עם התחזקות הלאומנות הערבית בעיראק. לאחר הקמת מדינת ישראל, רבים מהיהודים הפכו ליעד לרדיפות, מעצרים ונישול רכושם.^[7] בשנת 1947, ממשלת עיראק הפכה את העלייה לישראל לבלתי חוקית, ובעקבות עצמאותה של ישראל הכריזה רשמית על תמיכה בציונות כעבירה שדינה מוות. מאות יהודים נעצרו ונידונו למאסר על ניסיון לעזוב את הארץ.^[8]

אירועים משמעותיים

עלילת בצרה הייתה אירוע יוצא דופן שהתרחש בעיר בצרה בעשור האחרון של המאה ה-18, שבו יהודים האשימו נוצרים ברצח יהודי למטרות פולחניות. המידע על הפרשה מבוסס בעיקר על מקורות אירופיים, ולא נמצאו עדויות יהודיות ישירות המתארות את האירוע.
ה"פרהוד": פוגרום שהתרחש בבגדאד ובאזורים נוספים בעיראק, שבו נרצחו ונפצעו יהודים רבים, ורכושם נבזז. למרות שהפרהוד התרחש בעיקר בבגדאד ויהודי בצרה לא נפגעו, הייתה לו השפעה מרחיקת לכת על תחושת הביטחון של יהודי עיראק, כולל יהודי בצרה.
חוק ויתור האזרחות: בשנת 1950, ממשלת עיראק חוקקה חוק שאפשר ליהודים לעזוב את המדינה בתמורה לוויתור על רכושם. חוק זה הוביל לעלייה מסיבית של יהודי בצרה לישראל, כחלק ממבצע "עזרא ונחמיה". על פי החוק העיראקי, יהודים נאלצו למכור את רכושם ולחסל את עסקיהם לפני שיוכלו לעזוב. בנוסף, כל אדם הורשה לקחת לא יותר מ-140 דולר מהארץ, נאסר להוציא תכשיטים מעיראק וניתן היה לשאת רק 30 קילו של מזוודות.

עלייה לישראל והשפעותיה

העיר בצרה שימשה כמרכז לעלייה בלתי-לגאלית של יהודים מאיראן. מרבית יהודי העיר עלו לישראל. כ-50,000 יהודים נרשמו בחודש אחד, וכעבור חודשיים היו 90,000 ברשימה.^[8]במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" בשנים 1950–1951, יהודי בצרה, כמו שאר יהודי עיראק, עלו לישראל. רבים מהם הובאו בטיסות ישירות, אך חלקם עשו את הדרך דרך איראן או נתיבים אחרים. הגירה המונית זו הפתיעה את ממשלת עיראק, שלא ציפתה שמספר המהגרים יעלה על 8,000. היה חשש אמיתי שמוסדות מנהליים המנוהלים על ידי יהודים עלולים לקרוס. מבצע עזרא ונחמיה הסתיים בתחילת 1952, והותיר בעיראק רק כ-6,000 יהודים. רוב הקהילה היהודית בת 2,500 שנה עלתה לישראל. עם הגעתם לישראל, העולים מעיראק נתקלו באתגרים של תהליך הקליטה, שכללו מגורים במעברות, קשיי תעסוקה ופערים תרבותיים בין החברה הישראלית לבין יהודי עיראק.

מורשת

קהילת יהודי בצרה הותירה מורשת עשירה הכוללת מסורת דתית, תרבות וחינוך. בישראל, צאצאי הקהילה שימרו את זיכרון הקהילה באמצעות תיעוד סיפורי העלייה, כתיבת ספרים והקמת תערוכות שונות. בספרות, סופרים כמו אלי עמיר תיארו בעוצמה את סיפורם של עולי בגדד, והצליחו להעביר את חוויותיהם לקהל הרחב.^[9] בתיאטרון, יהודי עיראק השתתפו בהפקות מקומיות ויצרו תכנים תרבותיים, והמשיכו לתרום לתרבות התיאטרון בישראל לאחר עלייתם לארץ.^[10]

הערות שוליים

^ אברהם בן־יעקב, קיצור תולדות יהודי בבל: מראשיתם ועד היום, באתר פרויקט בן־יהודה
^ תמונה קבוצתית של תלמידי תלמוד תורה עם מוריהם בחצר בית הספר, בצרה, עיראק, באתר הספרייה הלאומית, ‏1810-1970
^ דוד שגיב, יהדות במפגש הנהריים – קהילת יהודי בצרה 1952-1914, הוצאת כרמל, 2004. (בעברית)
^ משה בן עטר, תגיד למליחה. ביום האשה הבינלאומי ראוי לזכור את הנשים היהודיות מעיראק ומאבקן לשחרור מעול הפטריארכליות., באתר הארץ, ‏05 במרץ 2024
^ מרכז מורשת יהדות בבל, ״הדובר״ העיתון הראשון של יהודי עיראק כנס ותערוכה במרכז מורשת יהדות בבל, באתר יוטיוב, ‏12 בספט׳ 2024
^ הפיוט והתפילה במסורת בבל (עירק), באתר הספריה הלאומית
^ עבד אלסתאר עדנאן, "תהליך עזרא ונחמיה – תהליך הגירת יהודי עיראק", מגזין לארק לפילוסופיה גיליון 34, מהדורה 17, University of Baghdad - collage of languages Hebrew department, 2019 (בערבית)
^ ¹ ² ספנסר טאקר, ניסים משאל, [https://www.jewishvirtuallibrary.org/operation-ezra-and-nehemia-the-airlift-of-iraqi-jews Immigration to Israel: Operation Ezra & Nehemia - The Airlift of Iraqi Jews (1951 - 1952)], The Airlift of Iraqi Jews (באנגלית)
^ בית אריאלה וספריות תל אביב - יפו, אף אחד לא כתב על יהודי עיראק - אז אלי עמיר כתב עליהם בעצמו., באתר פייסבוק, ‏26 בספטמבר 2024
^ טריילר ההצגה "הבנות של אבא", באתר תיאטרון השחר רב תרבותי, ‏17.9.24

[1] אברהם בן־יעקב, קיצור תולדות יהודי בבל: מראשיתם ועד היום, באתר פרויקט בן־יהודה

[2] תמונה קבוצתית של תלמידי תלמוד תורה עם מוריהם בחצר בית הספר, בצרה, עיראק, באתר הספרייה הלאומית, ‏1810-1970

[3] דוד שגיב, יהדות במפגש הנהריים – קהילת יהודי בצרה 1952-1914, הוצאת כרמל, 2004. (בעברית)

[4] משה בן עטר, תגיד למליחה. ביום האשה הבינלאומי ראוי לזכור את הנשים היהודיות מעיראק ומאבקן לשחרור מעול הפטריארכליות., באתר הארץ, ‏05 במרץ 2024

[5] מרכז מורשת יהדות בבל, ״הדובר״ העיתון הראשון של יהודי עיראק כנס ותערוכה במרכז מורשת יהדות בבל, באתר יוטיוב, ‏12 בספט׳ 2024

[6] הפיוט והתפילה במסורת בבל (עירק), באתר הספריה הלאומית

[7] עבד אלסתאר עדנאן, "תהליך עזרא ונחמיה – תהליך הגירת יהודי עיראק", מגזין לארק לפילוסופיה גיליון 34, מהדורה 17, University of Baghdad - collage of languages Hebrew department, 2019 (בערבית)

[:0-8] ¹ ² ספנסר טאקר, ניסים משאל, [https://www.jewishvirtuallibrary.org/operation-ezra-and-nehemia-the-airlift-of-iraqi-jews Immigration to Israel: Operation Ezra & Nehemia - The Airlift of Iraqi Jews (1951 - 1952)], The Airlift of Iraqi Jews (באנגלית)

[9] בית אריאלה וספריות תל אביב - יפו, אף אחד לא כתב על יהודי עיראק - אז אלי עמיר כתב עליהם בעצמו., באתר פייסבוק, ‏26 בספטמבר 2024

[10] טריילר ההצגה "הבנות של אבא", באתר תיאטרון השחר רב תרבותי, ‏17.9.24

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]