קדנצה אנדלוסית

קדנצה אנדלוסית במי מינור פריגי (לה מינור)

קדנצה אנדלוסית במי מינור פריגי (לה מינור)

קדנצה אנדלוסית (אשר נקראת גם נקראת גם כטטראקורד פריגי דיאטוני בכיוון ירידה) היא קדנצה (רצף של אקורדים) המבוססת על הטטראקורד של המודוס הפריגי בירידה, אשר נפוצה במיוחד בסגנון הפלמנקו.

כתיבה של מהלך זה באותיות רומיות יהיה כך: i–VII–VI–V (דרגות ראשונה מז'ורית-שביעית מינורית-שישית מינורית-חמישית מינורית).

לחלופין, במצב מודאלי המהלך יהיה כתוב כך: iv–III–bII–I.

היסטורית, קדנצה זו נהפכה להיות נפוצה החל מתקופת הרנסאנס, ומאז היא אחת מהקדנצות הנפוצות ביותר במוזיקה קלאסית, ובמיוחד במוזיקה ספרדית או בהשפעת מוזיקה ספרדית.

הקדנצה מהווה מודולציה בין המודוס הפריגי בהקשר לסולם מז'ורי, לדומיננטה של המודוס הפריגי בהקשר לסולם מינורי הרמוני.

יש המתייחסים לקדנצה זו כאל אוסטינטו או ריף.

מקורות היסטוריים

ההשערה ההיסטורית היא שהשימוש הראשון הקדנצה האנדלוסית בוצע ביוון העתיקה, שנקראה אז טטראקורד דיאטוני - עם דמיון במהלך קו הבס. יש המשערים גם שאותו מבנה נוגן גם ברחבי ממלכת יהודה. בתקופות מאוחרות יותר נראה כי הקדנצה נוגנה גם אצל המורים בדרום ספרד, ומשם התפשטה ברחבי אירופה, בעיקר לצרפת ולטרובדורים.

הקדנצה האנדלוסית כיום, שמנוגנת ברצף של אקורדים משולשים, ככל הנראה לא נוגנה כך עד לתקופת הרנסאנס. אחד התיעודים המוקדמים ביותר בתווים של הקדנצה, הוא מתוך יצירתו הקולית של קלאודיו מונטוורדי - Lamento della Ninfa. היצירה מתחילה בסולם לה מינור, ומשתמשת בקדנצה כבסיס לקו הבס (באוסטינטו) עם מהלך האקורדים הבא: Amin – Emin – Fmaj – E7 (או: לה מינור, מי מינור, פה מז'ור, מי מז'ור ספטאקורד). השיר יצא כחלק מהאוסף השמיני של מדריגלים מאת מונטורדי, שיצא בשנת 1638.

ניתוח הרמוני

מנגינה:

הבסיס של הקדנצה האנדלוסית הגיע מתוך הטטראקורד, שהתגלה בימי התקופה הקלאסית, והתגלה מחדש בתקופת הרנסאנס. כאשר בטטראקורד ישנו חצי טון בין שני צלילים צמודים, מיקומו ישפיע על המתח בתוך הסולם: אם חצי הטון ימצא בין שני הצלילים העליונים, תהיה תחושה טבעית של עליית המנגינה, או תחושה מז'ורית. אם חצי הטון ימצא בין שני הצלילים התחתונים, תהיה תחושה טבעית של ירידת המנגינה, או תחושה יותר מינורית. על פי מחקרים היסטוריים, נרא כי הטטראקורד הפריגי, זה אשר עליו מבוססת הקנדצה האנדלוסית, היה נפוץ במזרח אירופה ובאנטוליה.

ניתוח טונלי מול מודאלי:

רק בתקופת הבארוק הניתוח של הקנדצה האנדלוסית נעשה מתוך נקודת מבט טונלית, מה שהפך את ניתוח המהלך לפשוט יותר ביחס לחשיבה המודאלית שנותנת יותר פרשנויות למהלכי אקורדים. מספר תאורטיקנים ומוזיקאים (כולל הנגן והמלחין מנולו סאנלוקאר ) החשיבו את המהלך כמבוסס על המודוס הפריגי: כמהלך האקורדים הבא iv – ♭III – ♭II – I (או בפשטות iv – III – II – I). ניתוח טונלי המבוסס על המודוס הפריגי של מהלך זה, יתן את התוצאות הבאות:

• iv - אקורד של סובדומיננטה
• ♭III - אקורד של מדיאנטה
• ♭II - אקורד עם פונקציה של דומיננטה
• I - אקורד של טוניקה

את האקורד של ♭II ניתן גם להחשיב כאקורד נפוליטני במצב יסודי.

הקדנצה האנדלוסית בפלמנקו

הכיוון הבסיסי לגיטרה קלאסית לפלמנקו כולל מספר סולמות קבועים. מתוכם הפופולריים ביותר הם לה מינור ורה מינור (או מקביליהם מי מינור פריגי, ולה מינור פריגי):

• por arriba - שמתייחס לסולם לה מינור. הקדנצה האנדלוסית בסולם זה תהיה עם האקורדים הבאים: Am-G-F-E
• por medio - שמתייחס לסולם רה מינור. הקדנצה האנדלוסית בסולם זה תהיה עם האקורדים הבאים: Dm-C-Bb-A

בעזרת קאפוטסקטו או סקורדאטורה (שינוי כיוון המיתרים) ניתן לנגן את המהלך בנוחוות בסולמות אחרים, פחות נפוצים, ביניהם:

• por granaína - שמתייחס לסולם מי מינור. הקדנצה האנדלוסית בסולם זה תהיה עם האקורדים הבאים: Em-D-C-B
• por Levante - שמתייחס לסולם סי מינור. הקדנצה האנדלוסית בסולם זה תהיה עם האקורדים הבאים: #Bm-A-G-F
• por minera - שמתייחס לסולם דו # מינור. הקדנצה האנדלוסית בסולם זה תהיה עם האקורדים הבאים: #C#m-B-A-G
• por rondeña - שמתייחס לסולם פה # מינור. הקדנצה האנדלוסית בסולם זה תהיה עם האקורדים הבאים: #F#m-E-D-C

דוגמאות במוזיקה קלאסית ופופולרית

בקישור הבא נמצאים שירים אשר כוללים את הקדנצה האנדלוסית במוזיקה קלאסית ופופולרית:

להקת The Mamas & the Papas בשירם הפופולרי California Dreamin' עשו שימוש טיפה שונה בקנדצה, עם מהלך האקורדים הבא:

4-3. i (– i2) – VI – VII – V5, ככה שהמהלך כולל אקורד מתוח שנפתר .

ראו גם

• קדנצה
• מודוס (מוזיקה)
• אוסטינטו
• ריף
• בייסליין
• פלמנקו