קבר יחזקאל הנביא
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| גובה |
17 מ'  |
| עיר |
Al Kifl |
| קואורדינטות | 32°13′37″N 44°22′02″E / 32.226944444444°N 44.367222222222°E |
 | |
  | |
מקום קברו של יחזקאל הנביא אינו מתואר בתנ"ך, אך על פי מסורת עממית שתועדה לראשונה במאה ה-12, קברו שכן במתחם בנוי (בערבית: قبر حزقيال) שבכפר כפל (או צ'יפל), כ-100 קילומטר דרומית לבגדאד, עיראק, על גדות נהר הפרת. המקום מקודש ליהודים ומוסלמים כאחד.
מבנה הקבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנה בנוי ממערך מבנים הבנויים לבני בוץ, המקיפים חצר פנימית גדולה ומשמשים כאכסניה לעולי רגל וכ-200 חנויות לממכר נרות, בשמים וצרכי מחיה. בצד דרום מצוי מבנה בית התפילה (כיום מסגד, בעבר בית כנסת). מעל בית התפילה מתנשא מגדל ייחודי בתבנית זיגוראת.
רצפת מבנה התפילה מכוסה בשטיחים, בכותל הדרום שלה מצוי מחרב (שהיה קיים גם כאשר המבנה תפקד בבית כנסת) ולצידו מצבת הקבר, המכוסה שטיחים וסביבה פמוטי נרות ומגדלי בשמים.
עוד בשטח הקבר, באר מים גדולה ומקווה טהרה.
בשנת 1862 תואר המקום[1]:
- "כברת ארץ מפה נמצא קבר יחזקאל הנביא. הבניין אשר עליו ישן נושן הוא יפה אף נחמד למראה. חומה בצורה סביב להחצר ובתוכו בתים רבים בנוים בכסף עשירי אחינו בבל. ביהכ"נ גדול ומהודר מאד בנוי בחומה מאבני שיש, ובחצר נמצאת ישיבה ללמוד שמה תמיד."
מנהג העלייה לרגל (זייארה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר בתקופת הגאונים ובמשך קרוב לאלף שנים מוצאים תיאורים של עלייה לרגל (בערבית: זייארה) של יהודי בבל אל הקבר. הזייארה מוזכרת בספרי מסעות של נוסעים, יהודים ונכרים, שפקדו את עיראק ואירועים אלו עשו עליהם רושם רב.
העלייה לרגל התרכזה בשני מועדים עיקריים, חג שבועות, שנקרא בפי יהודי עיראק "עיד אלזיארה" (חג העלייה לרגל) וחודש אלול.
בשנת 1862 תוארה העלייה לרגל[1]:
- "בכל שנה ושנה מתאספים על יו"ט של שבועות כמה וכמה משפחות מב"י ובאים שמה על הלולא דנדביא. ויושבים ושמחים שמה חודש ימים ויותר, כי יקרא דמותא הוא יקרא דחיי ומאספים נדבות יד מכל הנא שמה, ועולה תמיד לסך עשרת אלפים פיאסטער ויותר. הגבאי העוסק בצרכי מקום הנביא הוא הגביר מוה"רר ראובן יחזקאל יהודא נ"י."
תיאור נוסף מובא בשנת 1876[2]:
- "המנהג בין אחינו בבגדאד כי בכל שנה בימות האביב ינהרו למאות אנשים וגם נשים בחורים וגם בתולות (וואלל ־ פאהרטען) אל קבר יחזקאל הנביא אשר על נהר פרת מהלך שני ימים בבגדאד או אל קבר עזרא הסופר על נהר חידקל סמוך לעיר בצרה — ושם יתמהמו עד לאחר חג השבועות כי ע"כ יקראו יהודי בגדאד את החג הזה עד אל זיארה ר"ל מועד הרעיון. על כל קבר מהנ"ל בנויה כיפה גדולה וסביב לה כמה בתים ופונדקאות עבור דירת הבאים שמה וכן שם ישיבה תמידית מעשרה אנשים הקוראים־ בזוהר בכל השנה והספקם על אנשי בגדאד."
בשנת 1886 תוארה העלייה לרגל[3]:
- "זמן הכניסה יחל מיום כ"ו אייר וימשך יותר משבוע עד תום הקהל לבוא. בשנה הזאת היה מספר הבאים מחמשה עשר ועד-עשרים אלף, אכן נזהרים הם מלפקוד את העם לגלגלותם, ובכל זאת ידעו לשער מספרם על ידי הנרות אשר הדליקו, כי רוב הבאים הס שנים שנים, איש ואשתו, ויחדו לא ידליקו יותר מנר אחד, ומספר הנרות היו במשך הזמן הנ"ל בס"ה 9200. ביום ב' כ"ה אייר באה האורחה הראשונה אשר עברה דרך העיר הילא, ששם לנו כלם בלילה הקודם וכעלות השחר קמו ויבואו יחדו להתפלל תפלת שחרית על קבר החוזה הזה אשר ראה מראות אלהים. ... מנהג קבוע להם לתת להיתומים והיתומות הקטנים לבוא לפניהם ראשונה. ... ואחריהן עברו כל הילדים האחרים, הנערים לבד והנערות לבד, שנים שתים עברו הלכו עם נרותיהם הדולקים אל מקום התפילה להציגם במשמר למראשותי הקבר על הספסל העשוי לדבר, וה"חכם" ... התפלל תפילת "אל מלא רחמים" ויזכור את נשמת כל אחד מהנפטרים. והילדים עמדו בשתי שורות לשני עברי הקבר ובכלות החזן את התפלה אמרו "קדיש". לקול בכי הילדים לא יכלו כל העומדים להתאפק והיללה הלכה וגדלה. אחרי כן השתטחו היתומים והיתומות זא"ז על קבר הנביא וישקו את עפרו מנשקות פיהם וירווהו בדמעותיהם ואחר כך הניחו עליו עשבי בשמים אשר הביאו אתם כמנהג."
הביקור בחג השבועות קשור להפטרה מיחזקאל הנקראת ביום הראשון של שבועות[4].
אני ומשפחתי בקרנו מס' פעמים בקבר הנביא יחזקאל עליו השלום בחג השבועות "עיד אלזיארה" אמנם המקום הוא דרומית לבגדד קרוב לעיר חילה. המקום נקרא "צ'פל"... נהגנו לצאת מהבית לפנות בוקר, לבלות שם כל היום ולחזור אחר הצהרים לבגדד. בזמנו הוחזק המקום ע'י אדם מוסלמי בצורה נאותה מממון הקהילה היהודית "אלג'מעיה" שנותרה אחרי העלייה של שנות ה-50.
— אשרת ברקו[5]
הביקור בחודשי אלול ותשרי קשור במעמד מיוחד בחג הסוכות:
היהודים, כמו שאמרתי, נהגו לנהור בהמוניהם ולבקר בקבר הנביא יחזקאל עוד בחודש הרחמים הוא חודש אלול כדי להשאר ולחגוג את ראש השנה וחג הסוכות שחלים בחודש תשרי... יהודי המקום (הצ'יפלאווים) היו מקימים סוכה גדולה על גג בארות המים של הטבילה. שטח נרחב היה בסוכה, ושם היו כל המבקרים מתפללים בחג הסוכות. לאחר התפילה היו שומעים דרשה מפי איש מכובד, חכם בתורה.
— זכרונות דוד (כסלצ'י) חלוץ[דרוש מקור]
עבור הביקור בקבר נכתבו פיוטים[6] מיוחדים החביבים על יוצאי עיראק.
תולדות הקבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך מאות שנים היה הקבר בחזקת היהודים והם הקימו במקום מבנים[7]. הקבר מוזכר לראשונה על ידי בנימין מטודלה שסייר בעיראק במאה ה-12. הקבר מוזכר גם על ידי יהודה אלחריזי[8], שביקר בעיראק בתחילת המאה ה-13, וכתב[9]:
- "ואלה שלחתי לקבר אדוננו יחזקאל מכובד חטאתי להקל
- לבקר קברך עיני אגמים ודמעתי מגוללה בדמים
- נביא האל יחזקאל המכובד בפי צבאות מרומים והדומים
- קרבי נכספו ללחוך עפרך וללקוט מעפר קברך לשמים
- ולשאוף מרקחות בשר בשיחך מקוטרים בכל מיני בשמים
- ואז אשיר לאל חיי ואומר חבלים נפלו לי בנעימים."
בספר סדר הדורות, משנת 1769, בערך על ברוך בן נריה, מובא מספר "גלילות ארץ ישראל" של גרשון הלוי סגל מהמחצית הראשונה של המאה ה-17, אגדה על מלך שביקש לפתוח את קבר יחזקאל, ותיאור קצר של הקבר[10][11]:
- "ועל קבר יחזקאל נותנין צדקה להדליק מהם נרות על קברו ומי שרוצה מניח שם מעות ואין שום אדם יכול לטלו משם רק מי שהניחו שם ומי שהניח שם מעות ומת אזי כשבאין יורשיו לוקחין המעות בשלמות כמו שהניח. והקבר הוא אצל נהר כבר בעיר מלוח"
הקבר מוזכר גם אצל אלכטיב ואצל סיוטי, המכנים אותו "אלכפל"[2].
בשנת 1860 ביקש השליט החדש, מוסטפא פאשא למנוע מהיהודים לבקר במקום ולהעבירו לידי המוסלמים, אך השולטן מנע זאת. כך מסופר על האירוע[12]:
- "זה כמה שנות מאות הורגלו בני ישראל הנדחים בארץ אשור פעם בכל שנה ושנה לבא לבקר את קבר יחזקאל הנביא הנמצא במרחק ששים פרסאות מעיר בגדר. והנה כבוא הפחה החדש לבגדד, זה לפני איזה שבועות, הייתה ראשית מלאכתו למנוע את היהודים מבוא לבקר את קבר יחזקאל הנביא, ויודיע במכתב־גלוי, כי בדעתו לבנות על הקבר הזה בית תפלה לישמעאלים, ובימים הבאים רק הישמעאלים לבדם יוכלו להתפלל על קבר הנביא הזה, ואין ליהודים עוד חלק בו. לשווא התחננו היהודים, לשווא שחתו דבריהם, שומע לא היה להם מאת הפחה החדש. וישלחו היהודים מלאכים לקרית־המלוכה להביא הדבר לפני ממשלת הסולטאן. לשמחת לבבנו נוכל להודיע כי הטה הסולטאן אזן קשבת לדבריהם, ויצא כתב הדת אל פחת בגדד, לבלי ירהב נפשו עוז למנוע את היהודים לבקר את קבר יחזקאל הנביא, רק יעשו כאשר הסכינו לעשות עד כה מימי עולם ושנים קדמוניות באין שטן ופורע."
בעקבות מקרה זה פעלו בקהילת בגדד להשיג אישור רשמי לבעלותם על הקבר והמבנים שסביבו[13].
הקבר במאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקיבא אטינגר סיפר על ביקורו במקום לפני מלחמת העולם הראשונה[14]:
- "בקרתי על קברו של יחזקאל הנביא, על יד הכפר קפיל. ליד מאתיים משפחות ערביות גרות בו כחמישים משפחות יהודיות. כל היישוב — גם אלה וגם אלה — מתפרנס מהיהודים עולי-הרגל. לחג השבועות באים הנה מעשרים עד שלושים אלף איש. הצפיפות רבה מאוד בימים אלה. כאן, מספרים, שוכן "מלך הפרעושים"... על כל פנים, קפיל, העיירה של עולי הרגל היהודים, אינה מצטיינת בנקיונה והיא דומה במובן זה לערים של עולי הרגל המוסלמים — נאג'אף וקרבאלה. על יד קבר יחזקאל בנין בית כנסת גדול. המתפללים חולצים את נעליהם בהכנסם אליו. יהודי קפיל אומרים שהם במקום הזה מימות יחזקאל. כשאמרתי להיכנס לבית הכנסת, התקהל המון ילדים סקרנים, יהודים וערבים. החיילים — הם כאן לעזרת השמירה על הקבר — התאמצו להראות את מרצם והכו את הילדים על שמאל ועל ימין".
עד 1948 היה במקום בית כנסת פעיל והמתחם הוחזק על ידי משפחות יהודיות. חלק ניכר מ-200 החנויות שבמקום הוחזקו על ידי יהודים. עם הקמת מדינת ישראל סולקו היהודים מהמקום ובית הכנסת הפך למסגד. עם זאת, משטרו של סדאם חוסיין איפשר ליהודים להמשיך ולהחזיק בחנויות שבמקום ודמי השכירות שלהן הועברו באמצעות ממשל עיראק למשפחות יהודיות בישראל או במקומות אחרים בעולם.
בשנת 1990 הורה סדאם חוסיין על שיקום אתר הקבר[15].
החל משנת 2007, לאחר מלחמת עיראק, החלו קבוצות של יהודים יוצאי עיראק מישראל וממקומות אחרים לערוך ביקורים בקבר[16]. במתחם הקבר הוקם מחדש בית הכנסת באישור הממשלה העיראקית ולאחר לחץ של מפקדת הכוחות האמריקניים. הביקורים מתואמים מול אנשי מפתח מקומיים ומאובטחים על ידי חברות אבטחה פרטיות ומדיווחי עיתונאים בעיראק עולה כי היהודים מתקבלים בעין יפה על ידי התושבים המקומיים.
אריחים שיוחסו לקבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אריחי יחזקאל
בעבר היו מי שחשבו, כי בתוך מבנה הקבר, שהיה מכוסה באריחים, הוצגו גם אריחים שעליהם כתוב בכתב בולט כל ספר יחזקאל. אריחים מסוימים אלה, הוברחו לישראל מדמשק ביוזמת דוד הכהן, והם הוצגו לראשונה ב-1958 על קיר הכניסה לצריף הקטן של נשיא המדינה השני יצחק בן-צבי, לצד העתק של פסיפס מבית הכנסת העתיק במעון. על גבי התצוגה נכתב: "לוחות האבן הללו, המכילים את ספר יחזקאל, מקורם, כפי שנמסר, מבית הכנסת שעל קברו של הנביא בבבל. נמצאו בדמשק, הוגשו לבית הנשיא (ובכתב קטן:) על ידי דוד הכהן". אריחים אלה הוצגו ב-3 תערוכות קבע שונות ביד בן צבי.
מחקר שנכתב בשנת 2022 על ידי יולי שוורץ לטובת עבודת מוסמך בחוג לאמנות חזותית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בדק את האריחים, הגיע למסקנה כי האריחים לא הגיעו מקבר יחזקאל בעיראק ונראה כי מקורם אחר. המסקנה התבססה גם על דו"ח שכתבו ד"ר נירית שלו-כליפא ועדנה עסיס מיד בן-צבי על מחקר בתמונות הקבר ובכתבים היסטוריים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צ' יהודה, מאבקם של יהודי בבל על השליטה בקבר יחזקאל הנביא בכפל באלף השני לספירה, בתוך מחקרים בתולדות יהודי עיראק ובתרבותם 6 (1991), עמודים 21–75
- אבישור י' (תשנ"ד), קווים ליצירה הספרותית-עממית של שלושה רבנים בבליים במחצית השנייה של המאה הי"ט, פעמים, 59, אביב תשנ"ד עמודים 110–123
- אברהם בן-יעקב, קברי קדושים בבל, הוצאת מוסד הרב קוק, תשל"ד, עמודים לז-צח
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות חדרי מתחם הקבר, תמונות בית הכנסת העתיק ותמונות של חדר הקבורה של חמשת הגאונים, מתוך אתר Babylon Jews.com
- קבר הנביא יחזקאל בסכנת הריסה, באתר ערוץ 7, י"ד באייר תשע"ט, 19 במאי 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 יצחק לוריאן, אזיען, המגיד, 8 באוקטובר 1862
- ^ 1 2 אזיען, המגיד, 29 במרץ 1876
- ^ קבר יחזקאל הנביא, הצפירה, 27 באוגוסט 1886
- ^ מנהגי יהודי בבל
- ^ הודעה בפורום
- ^ פיוטי הזייארה מאתר הזמנה לפיוט (הקישור אינו פעיל, ט"ו באייר ה'תשפ"ד)
- ^ חדשות שונות, איש אחד חכם, המגיד, 22 באוגוסט 1860
- ^ אהרן קמינקא, תשובה לפרופ' ש. קרויס בדבר קבר הרמב"ם, בהערה **), העולם, 27 ביוני 1935
- ^ יהודה אלחריזי, ספר תחכמוני, מהדורת לייפציג תרפ"ד, שער 50, עמוד 186, באתר היברובוקס
- ^ סדר הדורות, מהדורת קארלסרוא, תקכ"ט, דף לו, באתר היברובוקס
- ^ סדר הדורות, מהדורת ווארשא 1878, עמוד 127, באתר היברובוקס
- ^ קבר יחזקאל הנביא, המגיד, 29 באוגוסט 1860
- ^ ענגלאנד, המגיד, 10 באפריל 1862
- ^ בעיראק לפני המלחמה - חלק ח', דבר, 26 בפברואר 1937
- ^ שיקום קבר יחזקאל, מעריב, 15 באוגוסט 1990
- ^ העיתון אל-קודס אל-ערבי מדווח (12 באוגוסט 2008) בהסתמך על מקורות עיתונאיים בעיראק דיווח נוסף, על סמך "אלקודס אלערבי"