קארל סאוור
 | |
| לידה |
24 בדצמבר 1889 וורנטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
18 ביולי 1975 (בגיל 85) ברקלי, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
גאוגרפיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
צ'. ו. תורנתווייט, וילבור זלינסקי, ולדו רודולף ודל |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
ג'ונתן דיינינגר סאוור |
  | |
קארל אורטווין סאוור (באנגלית: Carl Ortwin Sauer; 24 בדצמבר 1889 - 18 ביולי 1975) היה גאוגרף אמריקאי, ופרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי משנת 1923, עד שהפך לפרופסור אמריטוס בשנת 1957. הוא כונה "דיקן הגאוגרפיה ההיסטורית האמריקאית" והוא היה דמות מרכזית בהתפתחות המוקדמת של ״אסכולת ברקלי גאוגרפיה״. אחד מעבודותיו הידועות ביותר הוא "מקורות חקלאיים ופיזורים" (1952). בשנת 1927 כתב קארל סאוור את המאמר "התפתחויות אחרונות בגאוגרפיה תרבותית", אשר ניסה לענות על השאלה כיצד נופים תרבותיים מתפתחים על צורות הנוף הפיזי.
שנים הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קארל אורטווין סאוור נולד בוורנטון, מיזורי. אביו לימד בסנטרל ווסליאן קולג', מכללה גרמנית מתודיסטית שמאז היא סגורה. בצעירותו שלחו אותו הוריו לבית הספר בגרמניה, אך מאוחר יותר הוא חזר לארצות הברית כדי ללמוד במכללת ווסליאן. הוא סיים בשנת 1908, זמן קצר לפני יום הולדתו התשע עשרה.
משם הלך קארל סאוור ללמוד באוניברסיטת נורת'ווסטרן באוונסטון, אילינוי. בנורת'ווסטרן למד סאוור גאולוגיה לאחר מכן עבר להתעניין בנושא הרחב של הגאוגרפיה. בתוך תחום זה הוא התעניין בעיקר בנוף הפיזי, בפעילויות התרבות האנושית בעבר. הוא עבר לאוניברסיטת שיקגו, שם למד אצל רולין סולסברי, וקיבל את הדוקטורט שלו בגאוגרפיה בשנת 1915. עבודת הדוקטורט שלו התמקדה בהרי אוזרק במיזורי וכללה מידע רגיונלי מלא - בתחומים הפיזיים והאנושיים.[1]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוניברסיטת מישיגן
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום לימודיו באוניברסיטת שיקגו, החל קארל סאוור ללמד גאוגרפיה באוניברסיטת מישיגן, שם נשאר עד 1923. בתקופה הראשונה באוניברסיטה לימד וחקר בכיוון דטרמיניזם סביבתי, היבט של הגאוגרפיה שטוען שהסביבה הפיזית היא האחראית הבלעדית על התפתחות תרבויות וחברות שונות. זו הייתה נקודת המבט הרווחת בגאוגרפיה באותה תקופה, וסאוור חקר על כך בהרחבה באוניברסיטת שיקגו.
לאחר שחקר את הרס יערות האורנים בחצי האי של מישיגן, דעותיו של סאוור על הדטרמיניזם הסביבתי השתנו, והוא השתכנע שבני האדם שולטים בטבע ומפתחים את התרבויות שלהם מתוך שליטה זו, ולא להפך. לאחר מכן הוא הפך למבקר חריף של דטרמיניזם סביבתי ונשא את הרעיונות האלה לאורך הקריירה שלו.
במהלך לימודיו בגאולוגיה ובגאוגרפיה למד סאוור גם את חשיבות תצפית השדה. לאחר מכן הוא הפך את התצפיות להיבט חשוב של ההוראה שלו באוניברסיטת מישיגן. במהלך השנים המאוחרות שלו שם, הוא יצר מיפוי השטח של הנוף הפיזי ושימושי קרקע במישיגן והסביבה. הוא גם פרסם בהרחבה על קרקעות האזור, הצמחייה, השימוש בקרקע ואיכות הקרקע.
באוניברסיטת קליפורניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך ראשית המאה העשרים, הגאוגרפיה בארצות הברית נחקרה בעיקר בחוף המזרחי ובמערב התיכון. בשנת 1923, קארל סאוור עזב את אוניברסיטת מישיגן כאשר הוא קיבל משרה באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. שם הוא כיהן כראש המחלקה וקידם את רעיונותיו לגבי הגאוגרפיה. כאן הוא פיתח את אסכולת ברקלי במחשבה הגאוגרפית אשר התמקדה בגאוגרפיה אזורית מאורגנת סביב תרבות, נופים, היסטוריה.
תחום זה של המחקר היה חשוב עבור סאוור כי כל הזמן הביע את התנגדותו לדטרמיניזם סביבתי, על ידי הדגשת הדרך בה בני אדם מתקשרים עם מקומם ומשנים את הסביבה הפיזית שלהם. כמו כן, הוא העלה את החשיבות של ההיסטוריה כאשר הוא חיבר את המחלקה לגאוגרפיה של ברקלי עם מחלקות להיסטוריה ואנתרופולוגיה.
כבר בשנות העשרים, החל סאוור ליישם את רעיונותיו המחקריים גם לגבי מקסיקו וכך החל העניין שלו באמריקה הלטינית. במשך רוב שנות חייו הוא חקר את האזור ואת תרבותו ופרסם עבודות רבות על האינדיאנים באמריקה הלטינית, תרבותם והגאוגרפיה ההיסטורית שלהם.
בשנות השלושים עבד סאוור בוועדה הלאומית לשימוש בקרקע והחל לחקור את היחסים בין האקלים, הקרקע והמדרון עם אחד מתלמידי המחקר שלו, צ'ארלס וורן ת'ורנטווייט, כדי לאתר סחיפת קרקעות. אולם לאחר זמן קצר הפך סאוור למבקר של הממשל ועל כישלונו ליצור חקלאות בר-קיימא ורפורמות כלכליות ובשנת 1938 כתב שורה של מאמרים שהתמקדו בסוגיות סביבתיות וכלכליות.
נוסף על כך, סאוור התעניין גם בביוגאוגרפיה בשנות השלושים וכתב מאמרים המתמקדים בביות של צמחים ובעלי חיים.
לבסוף, סאוור ארגן את הכנס הבינלאומי, "תפקידו של האדם בשינוי פני כדור הארץ", בפרינסטון, ניו ג'רזי ב -1955 ותרם מאמר לספר באותו שם. בו הוא הסביר את הדרכים שבהן בני האדם השפיעו על נופי כדור הארץ, על האורגניזמים, על המים ועל האוויר.[1]
תפיסת עולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאמר של קארל סאוור "המורפולוגיה של הנוף",[2] היה ככל הנראה המאמר המשפיע ביותר בשפה האנגלית על הצגת רעיונות בנופי תרבות והוא מצוטט שנים רבות.[3][4][5][6] למעשה המאמר של סאוור היה על חזונו עבור מקצוע הגאוגרפיה, שרצה לבנות אותו על בסיס פנומנולוגי, ולא התמקד רק בנושא נופי תרבות. "כל תחום ידע מאופיין בעיסוק המוצהר שלו עם קבוצה מסוימת של תופעות", אמר סאוור.[7] הגאוגרפיה התייחדה בחקר הידע והנופים או הכורולוגיה - זאת בעקבות רעיונותיו של אלפרד הטנר.[8] "בתוך כל נוף יש תופעות שאינן פשוט נמצאות שם, אלא קשורות או עצמאיות זו מזו". סאוור חשב כי המשימה של הגאוגרף היא לגלות את הקשר המרחבי בין תופעות.[9] לפיכך, "משימת הגאוגרפיה נתפסת כקביעת מערכת רעיונות המאמצת את הפנומנולוגיה של הנוף, כדי לתפוס אותו בכל משמעותו וצבעיו המגוונים".[10]
כאמור, סאוור היה מבקר חריף של הדטרמיניזם הסביבתי, שהייתה התאוריה הרווחת בגאוגרפיה כשהחל את הקריירה שלו. הוא הציע במקום זאת גישה בשם "מורפולוגיה נוף" או "היסטוריה תרבותית". גישה זו קשורה באיסוף של עובדות בנושא ההשפעה האנושית על הנוף לאורך זמן. סאוור דחה את הפוזיטיביזם, והעדיף את הפרטני ואת ההבנות ההיסטוריות של העולם. הוא צייר על עבודתו של האנתרופולוג אלפרד קרובר והושפע מגאוגרף גרמני אוסקר שמידר - תלמידו של הטנר. מאוחר יותר מבקריו טענו נגדו כי הכניס תפיסה תרבותית "סופר- אורגנית" לגאוגרפיה.[11] מבחינה פוליטית, סאוור היה שמרן, אך הביע דאגה מהדרך בה הקפיטליזם המודרני והממשל המרכזי הורסים את המגוון התרבותי ואת בריאות הסביבה של העולם. הוא האמין שלחקלאות ולביות של צמחים ובעלי חיים יש השפעה על הסביבה הפיזית.
קרל סאואר פרש זמן קצר לאחר מכן בשנת 1957. לאחר פרישתו, התפתחה האסכולה של אקולוגיה תרבותית, אקולוגיה פוליטית ואקולוגיה היסטורית. האקולוגיה ההיסטורית שומרת על תפיסת העולם של סאוור בשינוי אנושי בנוף ובתרבויות הפרה-מודרניות.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאוור זכה במדליית ויקטוריה על ידי החברה הגאוגרפית המלכותית של בריטניה ב-1975
במדליית אלכסנדר פון הומבולדט מטעם החברה הגאוגרפית בברלין וועדת הומבולדט של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בשנת 1959.
במדליית וגה מהחברה השוודית לאנתרופולוגיה ולגאוגרפיה ב -1957.
הוענק לו דוקטור כבוד של אוניברסיטאות היידלברג, גלאזגו, סירקיוז, קליפורניה.
הוענקו לו אותות כבוד של האגודה הגאוגרפית האמריקאית בשנת 1935, ובשנת 1940.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קארל סאוור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קארל סאוור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Amanda Briney, פרטים על הביוגרפיה של קארל סאוור
- ^ Sauer, C. O. 1925. "The Morphology of Landscape". University of California Publications in Geography 2 (2):19-53.
- ^ James, P. E. and Martin, G. 1981, All Possible Worlds: A history of geographical ideas, John Wiley & Sons, New York, 1981: 321-324
- ^ Leighly, J. 1963. Land and Life: A selection from the writings of Carl Ortwin Sauer. Berkeley: University of California Press, p. 6
- ^ Price, M., and M. Lewis. 1993. "The Reinvention of Cultural Geography". Annals of the Association of American Geographers 83 (1):1-17.
- ^ Williams, M. 1983. "The apple of my eye: Carl Sauer and historical geography". Journal of Historical Geography 9 (1):1-28
- ^ Sauer, C. O. 1925. "The Morphology of Landscape". University of California Publications in Geography 2, p. 20
- ^ Sauer, C. O. 1925. "The Morphology of Landscape". University of California Publications in Geography 2, p. 21
- ^ Sauer, C. O. 1925. "The Morphology of Landscape". University of California Publications in Geography 2, p. 22
- ^ Sauer, C. O. 1925. "The Morphology of Landscape". University of California Publications in Geography 2, p. 25
- ^ Duncan, J. 1980. "The superorganic in American cultural geography". Annals of the Association of American Geographers 70:181-198. But see also Solot, M. 1986. "Carl Sauer and cultural evolution". Annals of the Association of American Geographers 76(4):508-520.