קאראקלפאקסטן
| |||
 | |||
| מדינה |
 אוזבקיסטן | ||
|---|---|---|---|
| מושל | Amanbai Orynbaev | ||
| נפות במחוז | 16 | ||
| ערים במחוז | 1 | ||
| בירת המחוז | נוקוס | ||
| שפה רשמית |
אוזבקית, קראקלפקית  | ||
| שטח | 166,594 קמ"ר | ||
| גובה | 41 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 1,976,222[1] (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 11.86 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2023) | ||
| קואורדינטות | 43°02′N 58°52′E / 43.04°N 58.86°E | ||
| אזור זמן | UTC +7 | ||
| http://sovminrk.gov.uz/lang/en/ | |||
  | |||
קאראקלפאקסטן (באוזבקית: Qoraqalpogʻiston/Қорақалпоғистон; בקאראקלפאקית: Qaraqalpaqstan; ברוסית: Каракалпакстан) היא רפובליקה אוטונומית באוזבקיסטן. הרפובליקה מחולקת ל-16 נפות ועיר אחת שהיא הבירה, נוקוס.
משמעות שמה בשפה הקאראקלפאקית הוא ארץ חובשי הכובעים השחורים.[2] היא בעלת מעמד אוטונומי מיוחד, המאפשר לה להתנתק מאוזבקיסטן באמצעות משאל עם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסביבות שנת 500 לפנה"ס לערך עד שנת 500 לספירה, השטח שכיום מכונה קאראקלפאקסטן היה אזור חקלאי משגשג שנתמך על ידי השקיה נרחבת. הטריטוריה הייתה חשובה מבחינה אסטרטגית, ולכן רבים נאבקו על השליטה בה, כפי שמעידים יותר מ-50 מבצרי ח'ווארזם שנבנו באזור. העם הקאראקלפאקי, שהיו בעיקר רועים נוודים ודייגים,[3] תועדו לראשונה על ידי זרים במאה ה-16.[דרוש מקור] קאראקלפאקסטן נמסרה לאימפריה הרוסית מידי ח'אנות חיווה בהסכם שלום בשנת 1873.[4]
תחת השלטון הסובייטי, היה זה אזור אוטונומי בתוך הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית עד שנת 1936, אז צורף לאוזבקיסטן כרפובליקה אוטונומית בשם הרפובליקה הסובייטית האוטונומית הסוציאליסטית הקאראקלפאקית.[5] קאראקלפאקסטן הייתה ככל הנראה בשיא שגשוגה בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20,[דרוש מקור] כשהורחבה ההשקיה מנהר האמו דריה, אולם כיום, ניקוזה של ימת אראל הפך את האזור לאחד מהעניים ביותר באוזבקיסטן. באזור ישנה בצורת רבת שנים, בין היתר בשל דפוסי מזג האוויר, אך בעיקר היות שנהר אמו דריה מנוצל בחלקה המזרחי של המדינה, כך שספיקת הנהרות בקאראקלפאקסטן נפגעת. גידולים חקלאיים שנכשלו שללו מאלפי אנשים את מקור ההכנסה העיקרי שלהם ומחסור במי שתייה יצר גל של מחלות זיהומיות.[6]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרפובליקה משתרעת על פני 166,594 קמ"ר ומהווה את החלק הצפון-מערבי של אוזבקיסטן. היא גובלת ממזרח במחוזות בוכרה, נבוי וחורזם, בטורקמניסטן מדרום ובקזחסטן מצפון וממערב. האזור ההיסטורי ח'ווארזם ומחציתה הדרומית של ימת אראל נמצאים בשטחה של הרפובליקה. רוב שטחה של הרפובליקה מדברי והיא מוקפת במדבר קיזילקום ממזרח ומדבר קאראקום מדרום. רמה סלעית משתרעת מערבה עד לים הכספי.
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באופן רשמי לרפובליקה של קאראקלפאקסטן יש ריבונות בשטחה, והיא חולקת זכות וטו עם ממשלת אוזבקיסטן לגבי החלטות הנוגעות לה. על פי חוקת אוזבקיסטן, היחסים בין קאראקלפאקסטן לאוזבקיסטן "מוסדרים על ידי אמנות והסכמים" וכל סכסוך "מיושב בדרך של פיוס". זכותה להתנתק מאוזבקיסטן ולהכריז על עצמאות מוגבלת על ידי סמכות הווטו של בית המחוקקים של אוזבקיסטן על כל החלטה שכזו. סעיף 74, פרק 17, בחוקת אוזבקיסטן, קובע כי: "לרפובליקה של קאראקלפאקסטן תהיה הזכות להתנתק מהרפובליקה של אוזבקיסטן על בסיס משאל עם כלל ארצי שנערך על ידי תושבי קאראקלפאקסטן."[7]
ביולי 2022 פרצו הפגנות מחאה גדולות באזור בגלל הצעה לתיקון חוקתי שיבטל את האוטונומיה של קאראקלפאקסטן. כתוצאה מהמחאה, הודיעה הממשלה שהיא מוותרת על שינוי זה.[2]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2023 מתגוררים ברפובליקה כמעט 2 מיליון בני אדם, מהם כ־51% מתגוררים באזורים כפריים. בשנת 2007 הוערך כי כ־400,000 מתושבי הרפובליקה הם קאראקלפאקים, כ־400,000 מהם אוזבקים וכ־300,000 קזחים.
בשנת 2017, שיעור הילודה היה 2.19%: כ־39,400 ילדים נולדו בשנה זו. שיעור התמותה היה 0.47%: כ־8,400 בני אדם מתו באותה התקופה. קצב הצמיחה הטבעי היה 31,000 איש בשנה, או 1.72%.
הגיל החציוני היה 27.7 שנים בשנת 2017, מעט צעיר יותר מאשר בשאר אוזבקיסטן (בה הגיל החציוני היה 28.5 שנים). הגיל החציוני לגברים היה 27.1 שנים, ואילו לנשים 28.2 שנים.
פרט לבירה נוקוס, ישנן מספר ערים נוספות ברפובליקה, בהן חוז'לי, טחיאטוש, צ'ימבוי, קונגירוט ומוינאק.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת האזור הייתה בעבר תלויה במידה רבה בדיג בימת אראל. כיום, לאחר שהימה יובשה, הוא מבוסס על גידולים של כותנה, אורז וחיטה. בקאראקלפאקסטן ישנם אף גידולי פירות רבים, כגון שזיפים, אגסים, ענבים ומשמשים, וכן סוגי מלונים רבים.[8] תחנת כוח הידרואלקטרית גדולה מהתקופה הסובייטית, על נהר האמו דריה, חשובה לכלכלה אף היא.(אנ')
הדלתה של האמו דריה הייתה בעבר מאוכלסת בצפיפות, ויכלה לספק מים לחקלאות נרחבת מבוססת השקיה במשך אלפי שנים. האזור היה בסיס האימפריה הח'ווארזמית, נהנה משגשוג ניכר, וצבר כוח רב. עם זאת, שינוי האקלים ההדרגתי לאורך מאות השנים האחרונות, שהואץ על ידי אידוי מעשה ידי אדם של ימת אראל בסוף המאה ה-20, גרם לשטח להפוך לשממה מדברית. נהרות, אגמים וביצות התייבשו, וממשיכים להתייבש בתהליך מתמשך; בנוסף, האדמה מורעלת על ידי מלח הנישא ברוח ועל ידי שאריות דשן וחומרי הדברה מהמצע היבש של ימת אראל. ייבוש הימה אף גרם להחרפת שינויי האקלים באזור: הקיץ התקצר, מידות החום בו עלו, והוא הפך להיות חסר גשם לחלוטין; לעומת זאת החורף התארך, מידות החום בו ירדו, והשלג התמעט.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קאראקלפאקסטן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Uzbekistan: Administrative Division (Regions and Districts) - Population Statistics, Charts and Map, citypopulation.de
- ^ 1 2 שמואל דין אלמס, אוזבקיסטן: תושבי מחוז "חובשי הכובעים השחורים" קיפלו את הנשיא, באתר גלובס, 4 ביולי 2022
- ^ מורשת קאראקלפאקסטן: היסטוריה, תרבות, טבע, מוזיאונים באתר אונסק"ו
- ^ הסכם השלום בין האימפריה הרוסית לחיווה באתר הספרייה הנשיאותית של בוריס ילצין
- ^ פרנסיסקו אולמוס, המקרה המוזר של רפובליקת קאראקלפאקסטן באתר The Foreign Policy Centre
- ^ וינסנט מ. ארטמן, Water Politics and the Human Geographies of the Aral Sea Crisis, באתר כתב העת ג׳ורג׳טאון ליחסים בינלאומיים
- ^ חוקת אוזבקיסטן באנגלית
- ^ The Study on Regional Development in Karakalpakstan in the Republic of Uzbekistan, Final Report דוח של Japan International Cooperation Agency, פברואר 2011
- ^ אוזבקיסטן: התמקדות בהשפעות הבריאותיות של משבר ימת אראל באתר Relief Web, 21 בינואר 2002