צחיחן חום-כיפה

צחיחן חום-כיפה
	צחיחן חום-כיפה, זוג זכרים מהתת-מין הטיפוסי E. s. signatus, אגם טורקאנה, אתיופיה
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	דמויי־דרור
משפחה:	עפרוניים
סוג:	צחיחן
מין:	צחיחן חום-כיפה
שם מדעי
	Eremopterix signatus; ‏אוסטל, 1886
תחום תפוצה
	מפת התפוצה של צחיחן חום-כיפה

צְחִיחָן חוּם-כִּפָּה (שם מדעי: Eremopterix signatus) הוא מין של ציפור שיר בסוג צחיחן שבמשפחת העפרוניים. תפוצתו משתרעת ברחבי צפון-מזרח אפריקה. בתי הגידול הטבעיים שלו הם סובטרופיים או טרופיים, בתות יבשות וערבות בשפלה, ואזורי מדבר חמים.

בישראל נרשמה תצפית אחת בלבד, מהאחד במאי 1983 באילת על-ידי הדורם שיריחי.^[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה

השם המדעי של הסוג, Eremopterix, מגיע מיוונית עתיקה מהמילים eremos - מדבר, ו-pterux - כנפיים. שם המין הספציפי, signatus, מגיע מלטינית, ומשמעותו בולט או מסומן היטב, מהמילים sinare - להבחין או signum - סימן.^[3]

תת-מינים

ישנן שני תת-מינים מוכרים:^[4]

E. s. signatus (אמיל אוסטל, 1886) - תת-המין הטיפוסי, מצוי בדרום ובמזרח אתיופיה, סומליה ומזרח קניה
E. s. harrisoni (ויליאם רוברט אוגולוי-גרנט, 1900) - מצוי בדרום-מזרח דרום סודאן ובצפון-מערב קניה

תיאור

לזכר צווארון וסינר חום-ערמוני כהה, לחיים לבנות, כתמים לבנים עגולים בעורף ובכיפה, המוקפים בגבול חום-ערמוני המשתלב בצווארון. הצבע הכהה נמשך עד בסיס הזנב ובתת-כנף, המופרדת מהבטן בכתמי צד מוארכים ולבנים. מקורו בצבע לבן שנהבי. בדומה לשאר המינים בסוג, הנקבות שונות מאוד בהיותן בעלות גוון חום-חולי מפוספס.

התנהגות ואקולוגיה

צחיחן זה מצוי בדרך כלל בזוגות או להקות קטנות של עד ארבעים פרטים, ונצפה לעיתים קרובות סביב בורות מים. תעופתו נמוכה וקרובה לקרקע, והוא נוהג לשיר בתעופה או בעמידה על קרקע חשופה.^[5]

סטטוס

למין יש תפוצה נרחבת ואוכלוסייה שמוערכת כגדולה (אף כי לא נערך אומדן מדויק), ובשל כך מסווג צחיחן זה במצב שימור של "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).

תצפיות מדרום קניה מרמזות כי אוכלוסיית המין אף נמצאת במגמת עלייה.^[6]