צבי הירש נורוק
הרב צבי הירש נורוק (לעיתים: נוראק; כ"ח בכסלו ה'תרי"א – ו' באדר א' ה'תרע"ג, 1850–1913) היה רבן של אייזפוטה ומיטאווה (ילגבה), בירת מחוז קורלנד.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבי הירש נורוק נולד בשנת תרי"א (1850) לרב אהרון נוראק, שו"ב ומתלמידי החכמים בראסיין שבליטא.[1] נקרא על שם הרב צבי הירש ברוידא מסלאנט. למד אצל אביו ונודע כ"עילוי". בהיותו כבן 13 נישא לצירה-דבורה בתו של הרב אליעזר ליפמן ליכטנשטיין, רבה של טוקום (אנ'), והחל ללמוד בישיבת וולוז'ין. בתקופת המחלוקת בישיבה למד תקופה בסלוצק אצל הרב יוסף דוב סולובייצ'יק, לצד ידידו בן גילו ובנו של רבו הרב חיים סולובייצ'יק, והיה מתלמידיו המובהקים. לאחר מכן למד בטוקום ונסמך כלכלית על חותנו.
בשנת תרמ"ב החל הרב נורוק לשמש כרב באייזפוטה. בשנת תרנ"ט (1899), לאחר כ-17 שנה, החל לשמש כרבה של מיטאווה (ילגבה), בירת מחוז קורלנד.[2] נחשב כאחד מחשובי רבני המדינה. נודע כמסור לבני קהילתו וכבעל לב רגיש. בקיץ תרס"ז (1907), כאשר הוכרח לעמוד לצד יהודים שנידונו למוות על פי חוקי המדינה, בשעת המתתם, חלה באורח קשה במשך כחודשיים. מסופר כי היה בעל זיכרון יוצא דופן, ידע בעל פה ספרי יסוד תורניים רבים עד יומו האחרון, ואף זכר היטב את כל מאורעות חייו.
החל משנת תרס"א (1901), בסיועו של בנו הרב ד"ר מרדכי, היה בעל רישיון רבנות ממשלתי ("רב מטעם").[3] כמו כן היה בעל השפעה על השלטונות, שיכנע את שר החינוך המקומי לבטל הנחיה אשר חייבה תלמידים יהודים לכתוב בשבתות, וכן פעל בהצלחה בקרב חברי מועצת הממלכה בפלך לביטול חובה לשבות בימי ראשון. בשנת תרס"ד (1903), עשה הספדו על הרב יוסף זכריה שטרן, רבה של שאוולי, רושם כה רב, עד שראשי שאוולי ביקשו שהרב נורוק ישמש ברבנותם, אולם בני משפחתו מיאנו לעזוב את חבל מולדתם.
בנו הרב ד"ר מרדכי נורוק התבטא ביחס לדמותו:
אבא מורי, בן ליטא, יליד רייסן, היה רב-כשרון ... הצטיין בתפיסתו המהירה ובזכרונו המצויין. לא פסק פומיה מגירסא. היה לומד ביום והיה לומד בלילה. במסעותיו בעגלות וברכבות הירבה לעיין בספר. רשם חידושים בהלכה ובאגדה. ובו בפרק איש-המידות, דיבורו בנחת, ביישוב הדעת וחן יצוק בשפתותיו. כבש לבבות בענוותנותו, ביושרו ובנקיון-דעתו. כל קשי-יום ומר-נפש שנכנס אליו ברוח נכאה יצא ממנו מעודד.
— שבתי דניאל, 'עליו', בתוך: זכר מרדכי, ירושלים תשכ"ו, עמ' 47
הרב נורוק נפטר בשנת תרע"ג (1913)[4] ונטמן בעירו. עם פטירתו הספידוהו כשמונה עשר רבנים. הותיר אחריו כתבי יד רבים בהלכה, עיון ואגדה.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניו הם הרב ד"ר אהרן דובער נורוק, ששימש כרב בלייפאיה,[5] והרב ד"ר מרדכי נורוק, רב לטבי, מחנך ופעיל ציוני נודע, ששימש כרב במקומו של אביו במיטאווה.[6] לימים שימש כח"כ ושר מטעם המפד"ל.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב לוי אובצינסקי, תולדות ישיבת היהודים בקוראלנד, פיוטרקוב תרס"ח, עמ' 119–120
- הרב לוי אובצינסקי, הדרת צבי, פיוטרקוב תרע"ד, עמ' 11–18 (תולדות הרב נורוק מפי אחיינו)
- שם, עמ' 22–64 – הספדים רבים מפי רבנים ואישי ציבור עם פטירתו[7]
- זאב אריה רבינר, צדקה וחסד, תל אביב תשל"א, עמ' פח
- משה צינוביץ, עץ חיים: תולדות ישיבת וולוז'ין, תל אביב תשל"ב, עמ' 421
- מרדכי גלזמן, לטביה ורבניה, ריגא תש"פ, עמ' 158
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משה מרקוביץ, לקורות עיר ראסיין ורבניה, ורשה תרע"ג, עמ' לא
- ^ זאב וואולף, מיטאוי, המליץ, 8 בנובמבר 1898; איסר גאווראנסקי, גאלדינגען, המליץ, 26 בינואר 1899
- ^ בארצנו, הצפירה, 27 במרץ 1901; מטיטאבה, הצפה (ורשה), 26 בינואר 1905
- ^ הנהגת העדה, טלגרמה מיוחדת ל"הזמן", הזמן, 14 בפברואר 1913
- ^ הוציא לאור את פירוש המשנה של הרמב"ם על מסכת קידושין לראשונה עם תרגום עברי מוגה, ברלין תרס"ד. עוד עליו ראו אצל מרדכי גלזמן, לטביה ורבניה, ריגא תש"פ, עמ' 209
- ^ "אביו, ר' צבי-הירש נורוק, רבה של מיטאו, שימש לו מופת של רב מובהק בקהילתו, נציג של היהדות לפני השלטונות ועוסק בצרכי-ציבור באמונה. בשיחותיו היה מפליג בשבחו ומדגיש תמיד כי הוא הולך בדרכיו" (זכר מרדכי, ירושלים תשכ"ו, עמ' 47)
- ^ בין המספידים הרבנים: יקותיאל זלמן הלוי לויטס, אברהם שמואל דוביצקי, אפרים סמונוב, יעקב פלקסר, יהודה ליב שאול גינזבורג, יעקב דעניזון, חיים וולפרט, מאיר ברלין-שחור ועוד.
בקרת זהויות  |
|
|---|