צבי באומינגר
צבי (השיק) באומינגר (1919 קרקוב, פולין - פברואר 1943 קרקוב) חבר תנועת "השומר הצעיר", מפקד מחתרת "איסקרא" (הניצוץ) ומראשי המחתרת היהודית המאוחדת בקרקוב בתקופת מלחמת העולם השנייה. ממנהיגי מרד גטו קרקוב. נהרג במהלך ניסיונם של הגרמנים ללוכדו.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבי באומינגר נולד ב-1919 בקרקוב שבפולין בשם השיק (Heshek) להוריו תהילה ושמעון באומינגר (האב שמעון היה ממנהיגי תנועת המזרחי בקרקוב). אח לאריה ליאון (1913), סטפניה (1918) ומלכה (1921). ביתם היה ברחוב דיטלה 1, פינת סטניסלבה. בילדותו למד ב"חדר עברי" (שאביו היה ממייסדיו) שם ספג חינוך דתי-ציוני. עם סיום בית הספר היסודי המשיך בגימנסיה העברית שבעיר. בילדותו הצטרף לתנועת השומר הדתי אך ב-1933, כשהוא בן 15, הצטרף לתנועת השומר הצעיר וגילה שם סימני מנהיגות ומונה ב-1938 לראש קן התנועה בעיר.
ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס באומינגר לצבא הפולני ובמהלך הקרבות בספטמבר 1939 נפל בשבי הגרמני. לאחר זמן מה שוחרר עם שאר החיילים הפולנים ועבר ללבוב שבשטח הרוסי. בהמשך עבר לעיר סטניסלבוב (ששמה שונה אחרי המלחמה לאיוונו-פרנקיבסק) שם הסכים להצעת השלטונות הרוסים לקבל אזרחות רוסית. כשהחלה פלישת הגרמנים לברית-המועצות, ב-1941, גויס באומינגר לצבא הרוסי ובקרב ליד העיר חרקוב באוקטובר 1941 נפל בשבי הגרמני. כשראה שהגרמנים מחסלים שבויים יהודים התחפש לאיכר אוקראיני, ברח מהשבי ונדד ללבוב. בעיר הצליח לקבל מאנשי "השומר הצעיר" ניירות אריים מזויפים, ערק מהצבא הרוסי, והגיע בעזרתם, בתחילת 1942, בחזרה לקרקוב.
בשובו לעיר הולדתו פגש חבר ילדות, סלק שיין, שעזר לו להתקבל לעבודה במוסך רכב גרמני. במקביל נפגש עם חבריו מהתנועה ועם מנהיגי תנועת עקיבא וחשף בפניהם את הידוע לו על מעשי הרצח שביצעו הגרמנים ביהודי מזרח גליציה ואוקראינה. החליט להקים בקרקוב מחתרת בשם "איסקרא" (הניצוץ) שתהייה מבוססת על חניכי "השומר הצעיר" כשבמקביל הקימה תנועת "עקיבא" מחתרת בשם "החלוץ הלוחם".
מחתרת "איסקרא" שייסד באומינגר הוקמה במאי 1942 והנהגתה כללה את:
- צבי – מפקד הארגון.
- שלמה (סלק) שיין – אחראי על השגת כספים, אפסנאות וזיוף ניירות.
- גולה מירה – אחראית על הקשר עם המחתרת הקומוניסטית הפולנית (הפ.פ.ר) וכן פרסומים.
- ליבק הפנר - קשר המפקדה.
- אדק ליפשיץ
בתחילה מנתה המחתרת כ-25 איש אך בהמשך גדלה עד 40 איש בעקבות הצטרפות חברים.
העקרונות עליהם באומינגר ביסס את המחתרת היו:
- קו אידאולוגי פחות ציוני ויותר קומוניסטי.
- נקמה בגרמנים על מעשיהם (בניגוד למחתרת "החלוץ הלוחם" שניסתה בשלבים הראשונים לשמור על הרעיונות ההומניים חברתיים של תנועת "עקיבא")
- פעילות יזומה מחוץ לגטו באזור ה"ארי" (בניגוד למחתרת "החלוץ הלוחם" שהחלה דרכה בגטו).
בעזרתה של גולה מירה יצרה המחתרת קשר עם המפלגה הקומוניסטית הפולנית (פ.פ.ק) והזרוע הצבאית שלה ה"ארמייה לודובה" (צבא העם) על מנת להשיג נשק ועזרה ארגונית. מהקמתה עד לאוקטובר אותה שנה פעלו המחתרות באופן עצמאי כשבאומינגר מוליך את "איסקרא" לפעולות קטנות נגד הגרמנים שכללו בעיקר פגיעה בחיילים שהלכו בעיר בגפם (ולקיחת נשקם) ופגיעה באתרים ששימשו את המאמץ המלחמתי הגרמני (מפעלים, מחסנים, תחנות דלק, מוסכים ועוד).
ביוני ובאוקטובר חוו היהודים שתי אקציות גדולות שבמהלכן נשלחו אלפי יהודים למחנות בלז'ץ ואושוויץ. אירועים אלו שכנעו את באומינגר שיש לשאוף לפעולות יותר משמעותיות ולשם כך יש לשלב כוחות עם מחתרת "החלוץ הלוחם" וכך באוקטובר 1942 הוקמה מפקדה משותפת לשני הארגונים שכללה את:
- אהרון (דולק) ליבסקינד מ"החלוץ הלוחם".
- אברהם (לאבאן) לייבוביץ מ"החלוץ הלוחם".
- שמשון (שימק) דרנגר מ"החלוץ הלוחם".
- צבי באומינגר מ"איסקרא".
- ברוך (בנק) הלברייך מ"איסקרא".
- גולה מירה מ"איסקרא".
הכוחות המשותפים איפשרו הרחבת הפעולות כששיאן היה ב-22 בדצמבר 1942 כשרוב אנשי המחתרת המאוחדת פעלו נגד הגרמנים במספר רב של מוקדים בקרקוב. הפעולה המשמעותית ביותר באותו ערב הייתה ב"קפה ציגנריה" שם נפגעו מספר רב של גרמנים. פעולה זו הביאה את הגרמנים להחלטה על חיסול המחתרת והחל מיום הפעולה על לחיסול הגטו ב-1943 רדף הגסטאפו אחרי אנשי המחתרת. באומינגר שהצליח לחמוק הסתתר בדירת מסתור באזור הארי וניסה לקיים את המחתרת בעזרת האנשים שנותרו בחיים אולם ב-1 במרץ 1943 התגלה מקום מחבואו והוא נהרג בקרב נגד הגרמנים[1].
בתקופת המלחמה נרצחו הוריו של באומינגר וכן אחותו מלכה כשאחיו אריה באומינגר ואחותו סטפניה ניצלו. אריה, שעלה ארצה, הקדיש את חייו לתיעוד השואה כשבמיוחד התמקד בקרקוב.
ב-18 במאי 1945 העניק צבא פולין את "העיטור הגבוה לגבורה, עוז רוח והעזה" (צלב גרונבלד) לצבי באומינגר, אהרון ליבסקינד ולגולה מירה כהוקרה על פעילותם וגבורתם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אריה באומינגר, לוחמי גטו קרקוב, תל-אביב: המנורה, 1967
- אריה באומינגר, תנועת המרי בגטו קרקוב, תל-אביב: מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', 1995, מסת"ב 9657026008
- ברוך יחיאלי, הקבוצה השומרית הלוחמת מקראקוב, ילקוט מורשת, גיליון ל"ח, דצמבר 1984, הוצאת מורשת וספרית פועלים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי (העשעק) באומינגר באתר יד ושם
- השק-צבי באומינגר באתר "ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות" (אורכב)
- קורותיה של הקבוצה השומרית הלוחמת מקרקוב באתר "מורשת - בית עדות על שם מרדכי אנילביץ
- על העשיק באומינגר הי“ד, מתוך מכתבו של שלמה שיין לאריה באומינגר, אחיו של העשיק, מיום 10 במאי 1959, כפי שפורסם בירחון של "ארגון יוצאי קרקוב בישראל"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נאמר שלאחר שפגע במספר גרמנים התאבד בכדור האחרון