צ'יצ'ה (משקה)
 | |
| מוצא |
אימפריית האינקה  |
|---|---|
  | |
צ'יצ'ה (בספרדית: Chicha) היא בירה שמקורה בכל אזור האנדים של אמריקה הדרומית שבני האינקה נהגו לשתות והיא מיוצרת בדרך כלל על ידי תסיסה של צמחים שונים עם רוק (העמילאז ברוק מפרק עמילן תירס לסוכר), ומכאן הכינוי "בירת יריקה".
מקור המילה לא לגמרי ברור. על פי האקדמיה המלכותית לשפה הספרדית ומחברים אחרים, מקורה של המילה צ'יצ'ה מהמילה צ'יצ'אב (chichab), בשפת בני הקבוצה האתנית של הגונה (אנ') (מאזור פנמה וקולומביה) שמשמעותה "תירס". לפי מקורות אחרים, צ'יצ'ה מגיעה מהמילה בנאוואטל צ'יצ'יאטל (chichiatl), שפירושה "מים מותססים". המונח צ'יצ'ה שימש את הספרדים עבור כל משקה מותסס שפגשו באמריקה, אף על פי שכל אזור השתמש במרכיבים שונים הזמינים במקום להכנתו.
באימפריית האינקה הכינו את הצ'יצ'ה מתירס, בעיקר מתירס מונבט (חורה (jora) או ויניאפו (wiñapu)), אך היא יוצרה גם, בין היתר, מקינואה, ירבוז, קאניווה (אנ'), אוקה (אנ'), ג'ופריאה מתקלפת (אנ') (צַ'נְיָאר) ופלפלון בכות (מולה). בקצ'ואה, המשקה נקרא אקהה (aqha). הנשים לעסו את העוגות שנאפו מקמח תירס, כלומר השרו אותן בהרבה רוק. העמילן הופך במהירות לסוכר על ידי אנזימים הנמצאים ברוק, שתמיסתו עוברת בקלות תסיסה. תכולת האלכוהול של צ'יצ'ה נעה בין 1% ל-6% תלוי אם המשקה מיועד לצריכה יומית במהלך העבודה או לחגיגות כמו האינטי ריימי. הסופר ממוצא אינקה-ספרדי אינקה גרסילאסו דה לה וגה הסביר ששתייה מופרזת הייתה אחד החטאים העיקריים של האנשים. טקסטים רבים אחרים בני זמנו מעידים על השימוש בצ'יצ'ה כמשקה יומיומי וחגיגי. תפקיד מיוחד בהכנת הצ'יצ'ה היה לקבוצה נבחרת של נשות האינקה המכונות בקצ'ואה אקיה (aclla), הידועות גם בשם "נשים נבחרות" (או גם "בתולות השמש"). נשים אלו נלקחו בגיל צעיר מבתי משפחתן ונלקחו לאקיאוואסי (acllahuasi) או "בית הנשים הנבחרות". הן הוקדשו לדת האינקה, אריגה, בישול והכנת צ'יצ'ה. רוב הצ'יצ'ה שהכינו הם היו משמש בטקסים. הם התחילו את תהליך הכנת הצ'יצ'ה על ידי לעיסת תירס כדי ליצור מרקם עיסה שיתסוס. התוצרת האקיה נחשב לקדושה בגלל הנשים שייצרו אותו. זו הייתה זכות מיוחדת שלא זכו לנשים רבות מלבד "הנשים הכי מושכות".[1]
בני הקבוצה האתנית של השואר (אנ') ועמים ילידים אחרים בשפלת האמזונאס מייצרים באופן מסורתי צורה של צ'יצ'ה מיוקה (קאסווה) או מפרי דקל האפרסק (צ'ונטה (chonta)). שני חומרי הגלם מבושלים עד שהם רכים ואז מועכים אותם לפני שחלקים מהמסה נלעסים (בדרך כלל על ידי נשים) ומחזירים לסיר. לאחר מכן מוסיפים מים תוך כדי סחיטה של מסת הפירות בידיים ומסננים. לבסוף, המשקה נשאר לתסוס לפחות יום. באופן מסורתי, הצ'יצ'ה נשמרת בתוך דלעת חלולה.
גרסה לא אלכוהולית היא צ'יצ'ה מוראדה (chicha morada). לשם כך, תירס סגול מבושל ושותים קר, מזוקק עם סוכר ומיץ ליים, כמו לימונדה.
בוונצואלה נפוצה במיוחד צ'יצ'ה מאורז. גרסה זו מוכנה על ידי בישול אורז עם קליפת אננס מותססת מעט ו"פאפלון" (papelón סוכר קנה שהתגבש לדפים) יחד עד שהוא לא יכול לספוג יותר מים. את הנוזל הנותר מרסקים עם האורז ליצירת משקה סמיך. לאחר מכן משאירים את זה לתסוס עוד כמה ימים, תלוי בטעם.
צ'יצ'ה אורז עם חלב היא גרסה לא אלכוהולית. זהו משקה קל קר שנמכר בהרחבה ברחובות. הוא עשוי עם חלב במקום מים, ללא אננס, וקינמון וחלב מרוכז מתוק. זהו סוג של מילקשייק פודינג אורז.
בצ'ילה, במיוחד במרכז צ'ילה, מכינים את הצ'יצ'ה מתפוחים מותססים. המשקה דומה לסיידר. נוהגים לשתות אותו בסתיו ובחגים לאומיים והוא פופולרי מאוד. באזור קוראקווי (אנ') שבמרכז צ'ילה מכינים את הצ'יצ'ה מענבים. לכן אין לסווג את שני המשקאות הללו כבירות אלא כיין או משקאות דמויי יין.
הצורה הפרואנית של קומביה קרויה על שם המשקה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Michael Andrew Malpass, Daily Life in the Inca Empire, Greenwood Publishing Group, 1996, ISBN 9780313293900