צ'וטה צ'אר דהאם
צ'וטה צ'אר דהאם (בדוונאגרי: छोटा चार धाम), באנגלית: Chota Char Dham, תרגום: ארבעת המקומות או ארבעת המושבים הקטנים) הוא אזור עלייה לרגל בחבל גרוואל(אנ') שבמדינת אוטראקהאנד בהימלאיה ההודית. מעגל עלייה לרגל זה כולל ארבעה אתרים מהחשובים ביותר לעולי הרגל ההינדים והם (לפי סדר העלייה לרגל המסורתי):
- ימונטרי(אנ'), נמצא בגובה 4,500 מטר מעל פני הים, במדינת אוטראקהאנד לכיוון גבול הודו-טיבט, זהו מקור נהר יאמונה ומושב האלה יאמונה(אנ'). הגישה למקדש היא מהיישובים האנומן צ'טי (Hanuman Chatti) וג'ינקי צ'אטי (Janki Chatti)
- גנגוטרי(אנ'), מקור נהר הגנגס ומושב אלת הגנגס(אנ'). הנהר נובע מגומוק(אנ')(פי הפרה)
- קדראנט(אנ'), הוא אחד מ-12 הלינגאם לאל שיווה הידועים גם כ-ג'וטירלינגה(אנ'). נמצא בגובה 3,500 מטר מעל פני הים, הגישה למקדש היא ברגל, במסלול של כ-18 ק"מ (כ-9 שעות הליכה) מהיישוב גורי קונד(אנ')
- בדרינט(אנ'). מקום מושבו של האל וישנו
שלושה מתוך אתרים אלו (גנגוטרי, קדרנאת (נהר המנדקיני(אנ')) ובדריאנט) נחשבים גם כמקורות הגנגס והרביעי כמקור היאמונה. (למען הדיוק מקורו של הגנגס בנהר הבהאגיראת'י(אנ') הנשפך מקרחון גנגוטרי(אנ') בהימלאיה (במדינת אוטראקהאנד), והוא חובר לנהר האלאקנאדה(אנ') ליד דוופראיאג(אנ') ויחד הם יוצרים את הגנגס).
מעגל זה הוא חלק ממעגל העלייה לרגל של ארבעת רוחות השמים(אנ') הכולל את בדרינט בצפון, פורי במזרח (במדינת אודישה), רמסוורם(אנ') בדרום ודוורקא(אנ') במערב.
לכל אחד מאתרי העלייה לרגל שבצפון ייחוד משל עצמו, אולם במהלך השנים קיבלו כולם זהות אחידה ומכנה משותף, כך שמקובל לנוע בין ארבעתם על מנת למלא את מצוות הצליינות.
עונה בשנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת העלייה לרגל היא לרוב בין סוף אפריל לבין חג הדיוואלי, החל באוקטובר/נובמבר. עם הפחתה בכמות הצליינים ממחצית יולי ועד סוף אוגוסט בשל גשמי המונסון והפחתה בחודשים אוקטובר נובמבר בשל הקור החורפי. (מצד שני אחרי גשמי המונסון הצמחייה מתחדשת והנוף ירוק יותר) בעונה ממוצעת עולים לאתרים אלו כ-100,000 איש, רובם מהודו אולם גם תיירים ממדינות נוספות. בעונת הגשמים הדרכים סובלות ממפולות והסתחפויות כך שלעיתים הדרכים אינן עבירות למשך זמן מה. בנוסף, תרבות הנהיגה ההודית גורמת לתאונות רבות (כ-200 הרוגים כל עונת צליינות) ואלו גורמות לשיבושי תנועה.
המסלול
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מחצית המאה ה-20, העלייה לרגל לאתרי הצ'אר דהאם התאפשרה רק בשבילים הרריים בהם נעו סגפנים או עשירים שהיו מלווים בפמליה גדולה, במסע ארוך ומפרך שכלל עליות קשות וירידות תלולות. אחרי מלחמת הודו–סין של 1962, החליט צבא הודו שיש לפרוץ דרכי גישה בהרים וכתוצאה התאפשרה נסיעה עד סמוך לאתרי העלייה לרגל עצמם וכך התאפשר חיסכון בזמן ונוספו בני המעמד הבינוני לקהל העולים לרגל.
בין יוני 2013 למאי 2014 אי אפשר היה לקיים את הצליינות לצ'אר דהאם כתוצאה משיטפון הבזק בהימלאיה ב-2012(אנ') ומההצפות שהיו בצפון הודו ב-2013(אנ'). נכון למועד כתיבת שורות אלו (2017) הדרך לקדרנט עדיין משובשת חלקית.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל כל ארבעת אתרי הצ'וטה יוצאים בעונה אוטובוסים מרישיקש.
ממשלת הודו מקדמת שני מיזמים תחבורתיים להנגשת האתרים:
- ב-27 בדצמבר 2016 הניח ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי את אבן הפינה לפרויקט הכביש המהיר לצ'אר דהאם(אנ') בו יהיו 2 כבישים מרכזיים ו-4 התפצלויות, כביש אחד מרישיקש לדרסו(אנ') באורך 144 קילומטר ממנו יתפצלו הכבישים לימונטרי באורך כ-100 קילומטר וכביש לגנגוטרי באורך כ-125 קילומטר. כביש שני לרודרפראיג(אנ') (מקום בעל חשיבות דתית בפני עצמו) וממנו יתפצלו כביש באורך כ-76 קילומטר לגורי קונד(אנ') שהוא נקודת מוצא לקדרנט וכביש לבדרינט דרך ג'ושימת(אנ') ומנה(אנ') באורך כ-140 קילומטר.
- במאי 2017, הניח שר הרכבות ההודי(אנ'), סורש פרדהו(אנ') את אבן הפינה לפרויקט מסילת הרכבת לצ'וטה צ'אר דהאם(אנ').
