צ'ארלס קווארד
 | |
| לידה |
1905 אדמונטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
1976 (בגיל 71 בערך) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקצוע |
איש צבא |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (16 בפברואר 1965) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | צ'ארלס קווארד |
  | |
צ'ארלס ג'וזף קווארד (באנגלית: Charles Joseph Coward; 1905 – 1976), המכונה "הרוזן מאושוויץ", היה חייל בריטי שנפל בשבי הגרמנים במלחמת העולם השנייה אשר הציל יהודים מאושוויץ.
בשבי ובבריחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ארלס קווארד נולד באנגליה בשנת 1905. התגייס לצבא הבריטי ב-16 ביוני 1937. בשנת 1940 כשהיה רב-סמל פלוגתי ביחידת תותחנים השתתף קווארד עם יחידתו במערכה על צרפת. ב-25 במאי 1940 נפל בשבי הגרמנים ליד קאלה. קווארד עבר מספר מחנות שבויים וניסה לברוח מספר פעמים, אך נתפס בכל פעם. לבסוף הוכנס על ידי הגרמנים לכלא בגרמניה. בכלא התוודע אל יצחק פרסקי, שבוי יהודי מארץ ישראל ממתנדבי היישוב בחיל החפרים. פרסקי, אביו של שמעון פרס מי שיהיה לימים נשיא מדינת ישראל, נשבה על ידי הגרמנים ביוון באפריל 1941. גם ליצחק פרסקי היה עבר של בריחות מן השבי. לאחר שנשבה והיה בדרך למחנה השבויים, קפץ מהרכבת והסתתר במשך תקופה ארוכה בהרים, נזירים יוונים שחיו במנזרים הררים נתנו לו מדי פעם מעט מזון, אך לבסוף, בעקבות הלשנה, נתפס על ידי הגרמנים. לאחר שנתפס, ברח יצחק שוב מן השבי ונתפס בשנית.
ההיכרות ביניהם הביאה לבריחה משותפת מן הכלא. שניהם חפרו מנהרה ונמלטו מן הכלא, גנבו בגדים אזרחיים והתחזו לכפריים גרמנים. יצחק פרסקי ששלט בשפה הגרמנית אמר לחברו להעמיד פני אילם כדי שמבטאו האנגלי לא יסגיר אותו. הם עלו לרכבת במטרה להגיע לגבול שווייץ, אך שוטרים גרמנים עצרו אותם. קווארד ניסה לדבר והשוטרים גילו כי הם שבויים נמלטים. שניהם נחבשו בצינוק ולאחר מכן נשלחו למחנה שבויים בפולין E715 ליד העיירה אושוויינצ'ים, שהיה חלק ממחנה מוֹנוֹבִיץ. מחנה מונוביץ היה אחד המחנות בקומפלקס המחנות של אושוויץ ופעל כמחנה עבודת כפייה עבור מפעל "בונה" (Buna) של חברת אי גה פארבן. בעבודת הכפייה הועסקו כ-10,000 אסירים יהודים ובמחנה השבויים הוחזקו בין 1,200 ל-1,400 שבויים בריטים.
הודות לשליטתו בשפה הגרמנית נתמנה קווארד לנציג השבויים מטעם הצלב האדום. בתוקף תפקידו הוא הורשה לנוע בחופשיות יחסית במחנה ובעיירות הסמוכות לו. עד מהרה נודע לצ'ארלס קווארד דבר קיומו של מחנה ההשמדה אושוויץ - בירקנאו הסמוך, ונתברר לו כי מתנהלת בו השמדה המונית של יהודים. הוא צפה בהגעתן של רכבות עמוסות ביהודים למחנה ההשמדה, ובסלקציה שבוצעה לשם הפרדתם של היהודים לעבודת פרך או להובלה לתאי הגז בבירקנאו.
הצלת יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזוועות שנגלו לעיניו הניעו את צ'ארלס קווארד לנקוט יוזמה ולפעול להצלת יהודים. קווארד, שנעזר במספר שבויים וביניהם יצחק פרסקי, יצר שיטה של קניית גוויות של אסירים יהודים שנספו בבירקנאו, בתמורה למצרכים של הצלב האדום שסיפק לשומרים הנאצים. את הגוויות הניח בצד הדרך למשרפות וחילץ מתוך הצועדים מספר שווה של אסירים יהודים, וכך הבטיח כי יישמר מניין האסירים ולא ייוודע חסרונם של האסירים שחולצו.
קווארד הבריח למחנה המוות מזון ומצרכים עבור האסירים ואף סיפק להם דינמיט כדי לפוצץ את המשרפות ותאי הגז. קווארד הצליח גם לשלוח לבריטניה מסרים מוצפנים במכתביו מן השבי, בהם העביר פרטים על מצבם של שבויי המלחמה הבריטים. באחת הפעמים שיחד קווארד קאפו שעזר לו לחדור למחנה המוות בבגדי אסיר על מנת לחפש בו רופא צבאי בריטי בשם ד"ר קרל שפרבר שנשבה מצוללת שטובעה, אשר בשל היותו יהודי הופרד מיתר השבויים. בחדירתו למחנה נוכח קווארד בתנאים האיומים בהם הוחזקו האסירים. תנאים אשר לימים יעיד עליהם במשפטי נירנברג. לאחר שעבר את הלילה הנורא באחד מצריפי האסירים חזר קווארד למחנה השבויים, מבלי שהצליח למצוא את הרופא בין אלפי האסירים.
בדצמבר 1944, כאשר כוחות הצבא האדום התקרבו לאושוויץ, הועבר קווארד עם יתר השבויים למחנה השבויים סטלאג B-IIV בלאמסדורף בדרום מערב פולין, ובינואר 1945 הוצעדו השבויים לבוואריה שם שוחררו על ידי כוחות בעלות הברית.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחרורו שב צ'ארלס קווארד ללונדון והחל לעבוד במפעל לייצור רהיטים. שמו של קווארד נתפרסם אז כמי שהצליח להציל כ-400 אסירים יהודים מבירקנאו. קווארד הופיע כעד מטעם התביעה במשפטי נירנברג. בעדותו תיאר את התנאים ששררו במחנה מונוביץ, את היחס לשבויי המלחמה ואת מצבם האיום של האסירים היהודים ועל מיקומם של תאי הגז.
בשנת 1947 הגיע קווארד לביקור בארץ ישראל. יצחק פרסקי, חברו לשבי ביקש באותה עת משלטונות המנדט הבריטי לקבל רישיון לייבא עצים לארץ, אך נענה בסירוב. מששמע קווארד על כך הוא פנה לגורמים ממשלתיים בבריטניה וכעבור ימים אחדים זומן יצחק פרסקי למשרדי הממשל בירושלים שם נמסר לו כי ניתנה הוראה להעניק לו רישיון של יבואן.
בשנת 1953 הופיע קווארד כעד בתביעתו של נורברט וולהיים Norbert Wollheim בה תבע וולהיים, אסיר יהודי משוחרר ממחנה מונוביץ שהועסק בעבודת כפייה בחברת אי גה פארבן, פיצויים מן החברה על העסקתו בתנאי עבדות. בית המשפט בפרנקפורט קיבל את תביעתו וחייב את החברה בתשלום פיצויים לוולהיים, דבר שהיווה תקדים לתביעות של אלפי עובדי כפייה אחרים שזכו אף הם בפיצויים.
בשנת 1960 שידר ה-בי בי סי פרק בתוכנית "אלה הם חייך" אודות צ'ארלס קווארד ובהשתתפותו.
בשנת 1965 היה צ'ארלס קווארד לאזרח הבריטי הראשון שזכה לתואר חסיד אומות העולם מטעם מוסד יד ושם.
הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1954 ראה אור בלונדון ספר המתאר את עלילותיו של צ'ארלס קווארד בשבי, שנקרא "הסיסמה היא גבורה" (The Password is Courage). מחבר הספר נקרא בשם ג'ון קסטל, שהיה שם עט לשני סופרים רונלד פיין וג'ון גארוד, אשר רשמו את מעשיו של קווארד כפי שתיאר אותם בפניהם בפיו. הספר זכה להצלחה גדולה ובמרוצת השנים הודפס במהדורות רבות. הספר ראה אור בעברית בשנת 1963. מכיוון שהספר מכיל את סיפורו של קווארד כפי שסיפר אותו למחברים, בחרה ההוצאה לציין את שמו של קווארד בעטיפת הספר כמחברו.
הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1962 יצא להקרנה סרט הקולנוע הבריטי המתבסס על הספר. הסרט נקרא גם הוא בשם "הסיסמה היא גבורה" את תפקידו של צ'ארלס קווארד מילא בסרט השחקן הבריטי דירק בוגארד (Dirk Bogarde), מי שהיה אז אחד מכוכבי הקולנוע הבריטים הפופולריים ביותר. בסרט הופיע בהופעת קמע קצרה צ'ארלס קווארד עצמו, והוא גם שימש כיועץ טכני בזמן הפקת הסרט. הסרט הוקרן בבתי הקולנוע בארץ בשנת 1963.
ביקורו במדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1962, במהלכה יצא להקרנה סרט הקולנוע "הסיסמה היא גבורה". כתבה אישה בריטית בשם אן רוס מכתב לנשיא מדינת ישראל יצחק בן-צבי בו הציעה להזמין את קווארד לביקור בישראל. המכתב הועבר למשרד ראש הממשלה ובהשפעתו החליטה הפדרציה הציונית בבריטניה לארגן את הביקור. שגרירות ישראל בלונדון דאגה למימון הנסיעה. ב-3 בנובמבר 1962 הגיע צ'ארלס קווארד לישראל. בנמל התעופה בלוד קיבל את פניו חברו לשבי יצחק פרסקי.
בבית סוקולוב בתל אביב נערכה מסיבה לכבודו של צ'ארלס קווארד בנוכחות השר יוסף אלמוגי, שהיה אף הוא שבוי מחיילי היישוב שנפלו בשבי הגרמנים ופגש את קווארד בשבי. אלמוגי ציין בדברי ברכתו לאורח כי אם 1,500 שבויי היישוב הצליחו לשמור בארבע שנות השבי על צלם האדם, הרי שיש לזקוף זאת לא במעט לזכות עמידתם ועזרתם של השבויים הבריטים. הוא ציין את עמידתם של השבויים הבריטים בלחץ הבלתי פוסק של התעמולה האנטישמית הגרמנית. במסיבה השתתף פסח בורשטיין יושב ראש ארגון אסירי הנאצים שציין כי חלק מחומר הנפץ לפיצוץ המשרפות באושוויץ סופק על ידי צ'ארלס קווארד באוגוסט 1944. באותו יום ערך יוסף אלמוגי סעודת צהרים לכבוד קווארד במלון דן בהשתתפות נציגי השגרירות הבריטית ורבים ממשוחררי השבי.
בהמשך התארח צ'ארלס קווארד בקיבוץ לוחמי הגטאות ונתקבל על ידי נשיא המדינה יצחק בן-צבי.
קווארד הופגש עם תלמידי הכיתות הגבוהות באחד מבתי הספר התיכוניים בתל אביב. במהלך הפגישה בחר שלא לתאר את עלילותיו בשבי, אלא דיבר על ענייני חינוך והתנהגות. התלמידים שאלו אותו על האנטישמיות בבריטניה ועל יחסו לגרמניה. אחד התלמידים שאל אותו על יחסו לגרמנים וקווארד השיב: "אני שונא את הגרמנים עד היום בגלל הזוועות שביצעו ביהודים. עבור שום סכום שבעולם ובשום פנים ואופן לא אוכל לסלוח להם".
בשל עבודתו במפעל לרהיטים בלונדון אירחה אותו המזכירות הארצית של פועלי העץ בבניין הוועד הפועל של ההסתדרות בתל אביב.
יושב ראש מוסד יד ושם ד"ר אריה לאון קובובי ערך בביתו ארוחה לכבוד צ'ארלס קווארד בהשתתפותם בין היתר של השר בכור-שלום שטרית, משה שרת יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית והיועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר. ביקורו של צ'ארלס קווארד זכה אף לסיקור באחת מתוכניות הערב של קול ישראל, אמצעי התקשורת היחיד בישראל באותה תקופה.
ב-11 בנובמבר 1962 הגיע ביקורו של צ'ארלס קווארד לשיאו כאשר זכה להיפגש עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
בראשית דצמבר שב צ'ארלס קווארד ללונדון.
הוויכוח לאחר פטירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ארלס קווארד נפטר בשנת 1976. לאחר מותו החלו להישמע ספקות באשר לגודל פועלו בהצלת יהודים. הקושי נבע מכך שלא נותרו ניצולים להעיד על הצלתם בידיו של קווארד, ייתכן שחלקם נתפסו והומתו, ואחרים נתפזרו לארצות שונות. דעת המערערים על פעולות ההצלה שלו היא כי הציל מספר יהודים אך לא מאות. לעומת זאת, נמצאו במדינת ישראל עדי ראייה למעשיו של קווארד והם יצחק פרסקי, יוסף אלמוגי ופסח בורשטיין. בבריטניה נמצא להם עד ראייה והוא נורברט וולהיים שאף השתתף בתוכנית "אלה הם חייך" אודות קווארד ששודרה ב-BBC. גם העובדה כי מוסד יד ושם בודק היטב את הראיות והעדויות בטרם יעניק את התואר חסיד אומות העולם, מאששת את העובדה כי צ'ארלס קווארד היה אכן מצילם של יהודים רבים. ההיסטוריון מרטין גילברט הוא בין אלה המאמינים בפעולות ההצלה של קווארד. במאמר שפרסם בעיתון הגארדיאן בשנת 2006 הוא תיאר את צ'ארלס קווארד כגיבור שהציל לפחות 400 יהודים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונתו כעד במשפטי נירנברג באתר thejc.com.
- תמונת הספר "הסיסמה היא גבורה" באתר חנות הספרים של איתמר.
- הסרט The password is courage במסד הסרטים של ה- Imdb.
- הפוסטר המקורי של הסרט באתר movieposterstudio.
- דף לזכרו באתר wollheim-memorial
- מאמרו של מרטין גילברט באתר guardian.co.uk.
- "הרוזן מאושוויץ" הגיע לארץ(הקישור אינו פעיל) דבר 4.11.1962.
- צ'ארלס קווארד מתארח בשידור ב"קול ישראל"(הקישור אינו פעיל) דבר 9.11.1962.
- "הרוזן מאושוויץ לא ישכח ולא ימחל"(הקישור אינו פעיל) מעריב 14.11.1962.
- הרוזן מאושוויץ אצל הנשיא וראש הממשלה(הקישור אינו פעיל) דבר .12.11.1962
- צ'ארלס קווארד, באתר יד ושם (באנגלית)
