פתילייה

פתילייה היא כירה ניידת, הבנויה ממכל דלק נוזלי, בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת. קרוסין הוא הדלק הנפוץ לפתיליות; בישראל הוא מכונה "נפט" אף כי אינו נפט אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט. את הקצה העליון של הפתילה מדליקים על ידי גפרור וחומר הדלק עולה בפתילה בשל עקרון הנימיות, מתאדה ובוער. על מסגרת המתכת שמעל מניחים את כלי הבישול. ברוב הפתיליות היה מנגנון שאפשר את הגבהת פתיל הלבד או הנמכתו באמצעות כפתור בורגי וכך לשלוט בגובה הלהבה.

החום שהפתילייה משחררת נמוך ולכן היא משמשת לבישול אטי.

בישראל של תקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה נמצאו פתיליות בכל בית, בחלק מהבתים יותר מפתילייה אחת, והן שימשו לכל צורכי הבישול. בניגוד לפרימוס שנפוץ אף הוא באותה תקופה - הפתילייה איננה רועשת כלל. סימן ההיכר שלה הוא ריח ה"נפט" שהיא מפיצה.

הפתיליות שנפוצו בישראל הכילו פתילת לבד רחבה. כיוון ששוליה העליונים נשרפו בעת פעולת הפתילייה, לפני כל שימוש גזמו ויישרו אותם. בחלק מהפתיליות הייתה חלונית שקופה, דרכה הדליקו את הפתילה, והיא איפשרה להבחין שהלהבה עדיין דולקת מבלי להסיר את כלי הבישול מעל הפתילייה.

החל מאמצע שנות החמישים ועד היום, ככל שהתרבו כירות הגז הלכו הפתיליות ונעלמו מנוף הארץ. כיום הן מצויות כמעט רק במסעדות מסוימות המתמחות בתבשילי קדירה ומאכלים אחרים (כמו חמין) הדורשים בישול אטי וממושך.