פתיחה לקדיש
"פתיחה לקדיש - אחר מיטתם של הרוגי ארץ ישראל" הוא חיבור קצר מאת ש"י עגנון, שפורסם לראשונה בגיליון ערב יום הכיפורים ה'תש"ח של העיתון "הארץ"[1] ובהמשך נדפס אחרון בקובץ סיפוריו "סמוך ונראה", שיצא לאור בשנת 1950 (ה'תשי"א). החיבור הוא מעין תפילת צידוק הדין על מותם של הרוגי ארץ ישראל, בעקבות תפילת "קדיש" הנאמרת לזכרם של המתים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1947, עוד לפני תחילתה של מלחמת העצמאות, נהרגו יהודים רבים בתקריות בין יהודים לערבים ובין יהודים לכוחות ממשלת המנדט, שבעה מעולי הגרדום הוצאו להורג ועוד שניים פוצצו עצמם טרם תלייתם. באו"ם החל הדיון בחלוקתה של ארץ ישראל, שהוביל, כחודשיים לאחר פרסום חיבורו של עגנון, להחלטת החלוקה. בעקבות מאורעות אלה כתב עגנון את חיבורו זה.
בדומה לשירו של נתן אלתרמן "מגש הכסף", שפורסם כשלושה חודשים לאחר פרסום "פתיחה לקדיש", גם "פתיחה לקדיש" נכתבה על סמך האירועים שקדמו לה, אך עוצמתה גדלה עם האירועים שבאו לאחר פרסומה, מלחמת העצמאות שבה נהרגו למעלה מששת אלפים מבני היישוב העברי, שהיו כאחוז אחד ממנו.
יוחנן גלוקר העריך שהשראה ל"פתיחה לקדיש" קיבל עגנון מרעיון המיוחס לרבי שמחה בונים מפשיסחה בספר "השמן הטוב" שיצא לאור בשנת ה'תרס"ה, בספר "שמחת ישראל" שיצא לאור בשנת ה'תר"ע, ובספרו של מרטין בובר, "אור הגנוז", שיצא לאור בשנת ה'תש"ו.[2]
"פתיחה לקדיש" נכלל בספר "סמוך ונראה", מיד לאחר ארבע הסאטירות שבקובץ "פרקים של ספר המדינה", שיש בהן ביקורת על תופעות אחדות במפעל הציוני. חוקר עגנון ג'פרי סאקס רואה במיקום זה עדות לנאמנותו של עגנון ליהדות ולציונות.[3]
תוכן "הפתיחה לקדיש"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיבור "הפתיחה לקדיש" כולל חמש פסקאות. בפסקה הראשונה עומד עגנון על יחסו של מלך היוצא לקרב לחלליו: "מלך בשר ודם שיוצא למלחמה על אויביו מוציא חיילותיו להרוג וליהרג. ... נהרג אחד מהם יש לו למלך הרבה כנגדו."
הפסקה השנייה מציגה את הניגוד בין יחס זה ליחסו של הקב"ה למות אדם מישראל: "נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך."
בפסקה השלישית מנמק עגנון את אמירת "קדיש" על מי שמת: "לפיכך מתפללין אנו ואומרים על כל מת מישראל יתגדל ויתקדש שמיה רבא. יגדל כח השם ולא יביא תשות כח לפניו יתברך".
בפסקה הרביעית עובר עגנון מהתייחסות כללית לאדם מישראל שמת להתייחסות להרוגי ארץ ישראל: "אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אדם שמת, קל וחומר על אחינו ואחיותינו הנאהבים והנעימים בני ציון היקרים הרוגי ארץ ישראל שנשפך דמם על כבוד שמו יתברך ועל עמו ועל ארצו ועל נחלתו."
הפסקה החמישית והאחרונה מביעה תקווה לעתיד, תוך ציטוט משפט הסיום של הקדיש: "ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן."
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דן לאור, חיי עגנון, ביוגרפיה, הוצאת שוקן, 1998, עמודים 394–395.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוחנן גלוקר, פתיחה לפתיחה, עמדה 35, קיץ 2016
- מידע על פתיחה לקדיש בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמואל יוסף עגנון, פתיחה לקדיש, הארץ, 23 בספטמבר 1947
- ^ יוחנן גלוקר, פתיחה לפתיחה, עמדה 35, קיץ 2016
- ^ Jeffrey Saks, The Metaphysics of Agnon’s Political Satire, The Toby Press, 2015