פשטי נפלו (עיתון)
 | |
| הגיליון שמבשר על פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 | |
| עורך ראשי |
Gusztáv Gratz  |
|---|---|
| תאריכי הופעה |
1850 – 31 באוקטובר 1939 (כ־89 שנים) |
| שפה |
הונגרית |
| מערכת |
בודפשט |
| מדינה |
הונגריה |
  | |
פשטי נפלו (בהונגרית: Pesti Napló, שפירושו "יומן של פשט") היה יומון פוליטי הונגרי, שפורסם בין מרץ 1850 לבין אוקטובר 1939.[1] ייסוד היומון נחשב כאירוע העיתונות החשוב ביותר בתולדות שני העשורים שלאחר מהפכת 1848 בהונגריה.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מייסד ועורכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היומון פשטי נפלו נוסד בשנת 1850 על ידי פרנץ צ'אסאר, עורך דין, משורר, נזיר בנדיקטיני, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים. צ'אסאר היה גם הבעלים של העיתון רק לתקופה קצרה עד 30 ביוני באותה השנה. עורכי העיתון התחלפו בזה אחר זה, ובהם הסופר ז'יגמונד קמני, עד שנת 1853 כשמונה הפובליציסט יאנוש טרק להיות העורך. שמו פורסם לראשונה כעורך העיתון ב-13 בפברואר 1853. למעשה במשך כשלושים שנים התחלפו העורכים בזה אחר זה, אך לא השאירו חותם רב על העיתון ואופיו. במשך השנים, ובמיוחד לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, שהיווה נקודת מפנה ביהדות הונגריה שזכתה בשוויון זכויות מלא, גדל דור יהודי משכיל שפנה במיוחד למקצועות חופשיים: עורכי דין, רופאים, סופרים, אמנים, ובמיוחד אנשי תקשורת. דור זה בגר והבשיל לקראת סוף המאה ה-19 ותפס את מקומו בעמדות בכירות באקדמיה, בפוליטיקה, באומנות ובכלל באינטליגנציה בהונגריה. ביניהם הייתה סדרה גדולה של משוררים, סופרים, עיתונאים, בעלי ועורכי עיתונים כגון איזידור ברנה (בראון), עיתונאי, משורר, הונגרי-יהודי, חלוץ העיתונות הצהובה בהונגריה שהפך לעורך האחראי של פשטי נפלו מ-18 בדצמבר 1892 עד סוף מאי 1896; החל מ-1 בנובמבר 1894 העורך הראשי היה הסופר, עיתונאי וחבר פרלמנט ההונגרי-יהודי יוז'ף וסי, ומסוף מאי 1896 העורך המשותף היה יוז'ף הבשי, העורך האחראי שאנדור בראון ויוז'ף הבשי היה העורך מ-31 ביולי באותה השנה.[3]
הוצאה לאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גם המול"ים התחלפו בתדירות גבוהה (כמו העורכים) במשך 45 שנים. בשנת 1895 מו"ל בשם קוסמוס בע"מ החל להוציא את העיתון. החברה מסרה את ניהול ההוצאה לאורמ לקצין צבא לשעבר שביקש לשמור על סדר צבאי בהוצאה לאור בקרב אנשי צוות ההפקה שלא הורגלו לכך. בסוף יולי 1896 התפטר יוזיף וסי, עם 16 או 18 אנשי צוות[4] - כל מערכת העיתון[5] - ועברו כולם כאחד לעיתון חדש שהוקם, בודפשטי נפלו (Budapesti Napló), כלומר "היומן של בודפשט", שהושק בניהולו של יוז'ף וסי כעורך הראשי גם בעיתון החדש.
הופעה ומראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפשטי נפלו הופיע שש פעמים בשבוע בערב, באוקטובר 1852, הייתה מהדורת בוקר מצומצמת של עמוד כפול אחד, לפעמים אחת וחצי. משנת 1892 העיתון לבש צורה קבועה של ארבעה עמודים כפולים.
השקפת עולם והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמר הפסחא המפורסם של פרנץ דיאק, (מדינאי הונגרי, היה ידוע בהונגריה אז כ"איש החכם באומה") שיזם פולמוס מכריע בחברה ההונגרית שהוביל בסופו של דבר לפשרה, התפרסם גם הוא בפשטי נפלו ב-16 באפריל 1865.[6]
במאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1892 עזב העיתונאי ההונגרי-יהודי איזידור ברנה (בראון) את מערכת היומון בודפשטי הירלפ ומונה לעורך הראשי של העיתון פשטי נפלו עד 1896. בשנת 1901 קנה יוז'ף שוראני, יזם הונגרי-יהודי עשיר, את העיתון (למעשה את רוב מניות החברה). קורנל אבראני - שוב הפך לתקופה קצרה העורך הראשי. בתקופתו הגיע לעיתון אנדור מיקלוש, שעזב את פשטי נפלו (פוטר) בשנת 1910, עם כמה מאנשי מערכת והקים את "האשט".[7] בפשטי נפלו פרצה השביתה העיתונאית הראשונה בהונגריה עד שהעורך הראשי ובעל העיתון שוראני נתן את העלאת השכר המבוקשת.
בשנת 1917 נרכש העיתון מיוז'ף שוראני על ידי החברה של משפחת הטווני-דויטש ההונגרית-יהודית. לאיוש הטווני הפך אותו ליומון בצד השמאלי של המפה הפוליטית ובעל אופי ספרותי. העיתון נאסר להופעה יחד עם "עיתונים בורגניים" אחרים בשנת 1919 במהלך הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. הוא הופיע שוב ב-28 בספטמבר 1919, כשהוא ריק בעמוד הראשון, מכיוון שהמאמרים בו צונזרו. הטווני, שהיגר לווינה ועמד בפני פירוקו של הפשטי נפלו, העביר אותו למעשה ללא תשלום לשאנדור משטר העורך האחראי ולאלמר סגה, בעל טור בעיתון. הם הפכו למעשה רק למתווכים כי בסופו של דבר הועבר העיתון על ידם לבעלות של אנדור מיקלוש בעבור קצבה לכל חייהם של שני הנ"ל (1920). הפשטי נפלו שרד, הופיע בבוקר, האשט הופיע בצהריים.[8]
בדצמבר 1933 נפטר אנדור מיקלוש והוריש את החברה ואת האחוזה שלו לאשתו השחקנית. בשנת 1939 המדינה הפסיקה את הופעת הפשטי נפלו הוותיק בעל העבר המפואר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ A Pallas nagy lexikona: Pesti Napló
- ^ Buzinkay Géza: Magyar hírlaptörténet (1848-1918) Corvina Könyvkiadó Budapest, 2008
- ^ A Pallas nagy lexikona: Pesti Napló
- ^ A Pallas nagy lexikona: Pesti Napló
- ^ Lengyel Géza (1963). Magyar újságmágnások. Budapest: Akadémiai Könyvkiadó. p. 127. Irodalomtörténeti füzetek 41. szám.
- ^ HangÁr Hangművészeti és Beszédoktató Műhely : Médiatörténeti vázlat a kezdetektől 1957-ig.
- ^ Lengyel Géza i. m. 40. oldal.
- ^ Lengyel Géza i. m. 91. oldal.