פרס שאו
| תיאור | פרס עבור הישגים משמעותיים במחקר אקדמי, מדעי או ישומי |
|---|---|
| מדינה |
הונג קונג  |
| תקופת הפרס |
נובמבר 2002 – הווה (כ־22 שנים) |
| נקרא על שם |
ראן ראן שאו |
|
www | |
  | |
פרס שאו (באנגלית: Shaw Prize) הוא פרס שנוסד בשנת 2002 על ידי ראן ראן שאו, טייקון תקשורת מהונג קונג, ומוענק בשלוש קטגוריות שונות: אסטרונומיה, מתמטיקה ומדעי החיים ורפואה.
הפרס מוענק ל"אינדיבידואלים, ללא התייחסות לגזע, לאום או אמונה דתית, שהגיעו להישגים משמעותיים ופורצי דרך במחקר אקדמי, מדעי או יישומי, ושעבודתם השפיעה באופן חיובי ועמוק על האנושות". הפרס הראשון הוענק בשנת 2004 ונכון לשנת 2024, מחולק לכל קטגוריה סכום של 1.2 מיליון דולר אמריקאי.
בשנת 2020 היה דוד קשדן לישראלי הראשון שזכה בפרס, בקטגוריית המתמטיקה. בשנת 2022 זכו בפרס נגה אלון ואהוד הרושובסקי באותה קטגוריה.
זוכי הפרס
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן רשימת מקבלי הפרס (נכון ל-2024). המדינות בסוגריים מתייחסות למקום העבודה של מקבלי הפרס בעת קבלתו.
אסטרונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2004: ג'ים פיבלס (ארצות הברית) – על תרומתו הרבה לקוסמולוגיה.[1]
- 2005: ג'פרי מרסי (ארצות הברית) ומישל מאיור (שווייץ) – על מציאת כוכבי הלכת הראשונים מחוץ למערכת השמש.[2]
- 2006: סול פרלמוטר (ארצות הברית), אדם ריס (ארצות הברית) ובריאן שמידט (אוסטרליה) – על מציאת ראיות המצביעות על האצה בהתפשטות היקום.[3]
- 2007: פיטר גולדרייך (ארצות הברית) – כהכרה על הישגיו בתחום אסטרופיזיקה תאורטית ומדעים פלנטריים.[4]
- 2008: ריינהרד גנצל (גרמניה) – על התרומה להוכחת קיומו של חור שחור על-מסיבי במרכז גלקסיית שביל החלב.[5]
- 2009: פרנק שו (ארצות הברית) – כהוקרה על תרומתו לאסטרונומיה תאורטית.[6]
- 2010: צ'ארלס ל. בנט, ליימן פייג' ודייוויד ספרגל (ארצות הברית) – על הובלת לוויין המחקר WMAP אשר אפשר מדידות מדויקות של פרמטרים קוסמולוגיים יסודיים, כולל גאומטריה, גיל והרכב היקום.[7]
- 2011: אנריקו קוסטה (איטליה) וג'רלד פישמן (ארצות הברית) – על הובלת משימות חלל אשר אפשרו את גילוי האופי הקוסמולוגי של מתפרצי קרינת גמא, מקורות הקרינה הידועים הבהירים ביותר ביקום.[8]
- 2012: דייוויד ג'ואיט וג'יין לו (ארצות הברית) – על גילוי ואפיון גופים טרנס-נפטוניים כמקור לשביטים קצרי מחזור.[9]
- 2013: סטיבן בלבוס (הממלכה המאוחדת) וג'ון פ. האולי (ארצות הברית) – על גילוי וחקר האי-יציבות המגנטורוטציונלית (אנ') ועל שהראו שהאי-יציבות הזו מובילה לטורבלנציה והיא מנגנון אפשרי למעבר תנע זוויתי בדיסקות ספיחה.[10]
- 2014: דניאל אייזנסטין (ארצות הברית), שון קול (הממלכה המאוחדת) וג'ון א. פיקוק (הממלכה המאוחדת) – על תרומותיהם למדידת התכונות מקנה מידה גדול של מבנה הגלקסיות, שמשמשות להגבלת המודל הקוסמולוגי [במובן של מציאת חסמים יותר הדוקים על פרמטרים במודל שערכם לא ידוע במדויק וידוע רק שהם נמצאים בטווח מסוים] כולל תנודות אקוסטיות של באריונים ועיוותים בהסחה לאדום של המרחב.[11]
- 2015: ויליאם בורוקי (ארצות הברית) – על הגיית והובלת משימת קפלר של נאס"א.[12]
- 2016: רונלד דריוור (הממלכה המאוחדת), קיפ תורן (ארצות הברית) וריינר וייס (ארצות הברית) – על הגיית והנהגת פרויקט LIGO שבו התגלו לראשונה גלי כבידה.[13]
- 2017: סיימון וייט (גרמניה) – על תרומותיו להבנת יצירת מבנים ביקום.[14]
- 2018: ז'אן לופ פוגט (צרפת) – על תרומותיו לאסטרונומיה בטווח הספקטרלי האינפרא אדום לתת-מילימטרים.[15]
- 2019: אדוארד סטון (ארצות הברית) – למנהיגותו בפרויקט וויאג'ר.[16]
- 2020: רוג'ר דייוויד בלנדפורד (ארצות הברית) – על תרומותיו היסודיות לאסטרופיזיקה תאורטית.[17]
- 2021: ויקטוריה כספי (קנדה) וחריסה קובליוטו (ארצות הברית) – על תרומותיהן להבנת המגנטרים.[18]
- 2022: לנארט לינדגרן (שוודיה) ומייקל פרימן (אירלנד) – על תרומתם לאסטרומטריית החלל, ובמיוחד על תפקידם בתפיסה ובעיצוב של משימות היפרכוס וגאיה של סוכנות החלל האירופית.
- 2023: מתיו ביילס (אוסטרליה), דאנקן לורימר (ארצות הברית) ומורה מקלוקלין - לגילוי פרצי קרינת רדיו מהירים (FRB).
- 2024: סריניבס קולקרני (ארצות הברית).
מדעי החיים ורפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2004 I:[19] סטנלי נורמן כהן והרברט בויאר (ארצות הברית) – על תגליותיהם בתחום הDNA בשיבוט והנדסה גנטית; יואט ואי קאן (ארצות הברית) – על תגליותיו על פולימורפיזם בביולוגיה.[1]
- 2004 II:[19] ריצ'רד דול (הממלכה המאוחדת) – על תרומותיו לאפידמיולוגיה של מחלת הסרטן.[1]
- 2005: מייקל ברידג' (הממלכה המאוחדת) – על עבודתו בתחום תקשורת סידנית (אנ') המווסתת את הפעילות התאית.[2]
- 2006: שיאודונג ואנג (ארצות הברית) – על עבודותיו בתחום מוות תאי מתוכנת.[3]
- 2007: רוברט לפקוביץ' (ארצות הברית) – על עבודתו בנושא קולטן המצומד לחלבון G.[4]
- 2008: קית' קמפבל (הממלכה המאוחדת), איאן וילמוט (הממלכה המאוחדת) ושיניה יאמאנקה (יפן) – על עבודתם בחקר התמיינות תאים בקרב יונקים.[5]
- 2009: דגלאס קולמן וג'פרי מ. פרידמן (ארצות הברית) – על גילוי ההורמון לפטין.[6]
- 2010: דייוויד ג'וליוס (ארצות הברית) – על גילוי מנגנונים מולקולריים שעל ידם העור חש בגירויי כאב ובטמפרטורה.[7]
- 2011: ז'ול הופמן (צרפת), רוסלן מדז'יטוב (ארצות הברית) וברוס בויטלר (ארצות הברית) – על גילוים של מנגנונים מולקולריים בתחום מערכת החיסון המולדת.[8]
- 2012: פרנץ-אולריך הרטל (גרמניה) וארתור הורוויץ' (ארצות הברית) – על תרומתם להבנת המנגנון המולקולרי של קיפול חלבונים.[9]
- 2013: ג'פרי סי. הול, מייקל רוסבאש ומייקל יאנג (ארצות הברית) – על גילוי מנגנונים מולקולריים העומדים בבסיסו של המקצב הצירקדי.[10]
- 2014: קזוטושי מורי (יפן) ופטר וולטר (ארצות הברית) – על גילוי התגובה לחלבונים לא מקופלים (UPR) ברשתית התוך-פלזמית.[11]
- 2015: בוני בסלר ואוורט פיטר גרינברג (ארצות הברית) – על מחקר המנגנון המולקולרי של חישת צפיפות.[12]
- 2016: אדריאן בירד (הממלכה המאוחדת) והודא זוע'בי (ארצות הברית) – על גילוי גנים האחראים לתסמונת רט.[13]
- 2017: איאן גיבונס ורונלד וייל (ארצות הברית) – על גילוי חלבוני MAPs (אנ') מוטוריים, האחראים להנעת התנועה התאית והבין-תאית.[14]
- 2018: מרי-קלייר קינג (ארצות הברית) – עבור מיפוי הגן הראשון לסרטן השד.[20]
- 2019: מריה ג'סין (ארצות הברית) – על עבודתה מראה כי שבירות גדולות כפולות מקומיות ב-DNA מעוררות קומבינציה בתאי יונקים.[21]
- 2020: ג'רו מיסנבק (הממלכה המאוחדת), פיטר הגמן (גרמניה) וג'ורג' נגל (גרמניה) – על פיתוח אופטוגנטיקה, טכנולוגיה שחוללה מהפכה במדעי המוח.
- 2021: סקוט אמר (ארצות הברית) – על גילוי מנגנון ESCRT (אנ') שנחוץ להבנת תהליכים ביולוגיים רבים.[18]
- 2022: פול נגולסקו (ארצות הברית) ומייקל ולש (ארצות הברית) – לגילויים בולטים של פגמים מולקולריים, ביוכימיים ותפקודיים שבבסיס סיסטיק פיברוזיס וזיהוי ופיתוח של תרופות המבטלות את הפגמים הללו ויכולות לטפל ברוב האנשים שנפגעו מהפרעה זו. יחד, התגליות והתרופות הללו מקלות את הסבל האנושי ומצילות חיים.
- 2023: פטריק קראמר (גרמניה) ואווה נוגאלס (ארצות הברית) - עבור ביולוגיה מבנית חלוצית שאפשרה הדמיה, ברמה של אטומים בודדים, של מכונות החלבון האחראיות על שעתוק גנים, אחד התהליכים הבסיסיים של החיים. הם חשפו את המנגנון העומד בבסיס כל שלב בתעתוק גנים, כיצד שעתוק גנים נכון מקדם בריאות וכיצד חוסר ויסות גורם למחלה.
- 2024: סטיוארט אורקין (ארצות הברית), סווי ליי טאין (ארצות הברית).
מתמטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2004: שינג-שן צ'רן (הרפובליקה העממית של סין) (ארצות הברית) – על תרומתו החלוצית לגאומטריה הדיפרנציאלית הגלובלית.[1]
- 2005: אנדרו ויילס (הממלכה המאוחדת) – על הוכחת המשפט האחרון של פרמה.[2]
- 2006: דייוויד ממפורד (ארצות הברית) – על תרומותיו לחקר תורת התבניות (אנ') והראייה; ו-וו ונג'ון (הרפובליקה העממית של סין) – על תרומותיו בתחום מיכון המתמטיקה.[3]
- 2007: רוברט לנגלנדס (ארצות הברית) וריצ'רד טיילור (הממלכה המאוחדת) – על פיתוח תוכנית לנגלנדס.[4]
- 2008: ולדימיר ארנולד (רוסיה) ולודוויג פאדייב (רוסיה) – על תרומותיהם בתחום הפיזיקה המתמטית.[5]
- 2009: סיימון דונלדסון (הממלכה המאוחדת) וקליפורד טאובס (ארצות הברית) – על תרומותיהם לגאומטריה התלת-ממדית והארבע-ממדית.[6]
- 2010: ז'אן בורגן (ארצות הברית) – על עבודתו בתחום האנליזה המתמטית והיישומים שלה במגוון תחומים, החל ממשוואה דיפרנציאלית חלקית וכלה במדעי המחשב התאורטיים.[7]
- 2011: דמטריוס כריסטודולו (שווייץ) וריצ'רד המילטון (ארצות הברית) – על עבודתם החדשנים במשוואות דיפרנציאליות חלקיות לא ליניאריות בגאומטריה רימנית ולורנצית, ויישומיהן ביחסות הכללית ובטופולוגיה.[8]
- 2012: מקסים קונטסביץ' (צרפת) – על עבודתו פורצת הדרך באלגברה, גאומטריה ופיזיקה מתמטית, ובמיוחד בדפורמציה קוונטית, אינטגרציה מוטיבית וסימטריית מראה.[9]
- 2013: דייוויד דונוהו (ארצות הברית) – על תרומותיו הגדולות לסטטיסטיקה המתמטית המודרנית, ובפרט על פיתוח אלגוריתמים אופטימליים לאמידה סטטיסטית בנוכחות רעש ועל טכניקות יעילות לייצוג דליל ושחזור של נתוני עתק.[10]
- 2014: ג'ורג' לוסטיג (ארצות הברית, הונגריה) – על תרומותיו היסודיות לאלגברה, לגאומטריה האלגברית ולתורת ההצגות, ועל שזירת התחומים האלו יחדיו לצרכים שונים.[11]
- 2015: גרד פאלטינגס (גרמניה) והנריק איוואנייץ (ארצות הברית) – על פיתוח והצגת כלים יסודיים בתורת המספרים.[12]
- 2016: נייג'ל היצ'ין (הממלכה המאוחדת) – על תרומותיו מרחיקות הלכת לגאומטריה, לתורת ההצגות ולפיזיקה התאורטית.[13]
- 2017: יאנוש קולאר (ארצות הברית, הונגריה) וקלייר וואזן (צרפת) – על תוצאותיהם יוצאות הדופן במחקר של מספר תחומים מרכזיים בגאומטריה האלגברית.[14]
- 2018: לואיס קפרלי (ארצות הברית) – על עבודתו פורצת הדרך על משוואות דיפרנציאליות חלקיות.[20]
- 2019: מישל טלגרן (צרפת) – על עבודתו על אי שוויון ריכוז, על סופרמה של תהליכים סטוכסטיים ועל תוצאות ריגורוזיות למודל של זכוכית ספין.[22]
- 2020: אלכסנדר בילינסון (ארצות הברית) ודוד קשדן (ישראל) – בגלל השפעתם העצומה על תרומותיהם המעמיקות לתורת ההצגות, כמו גם תחומים רבים אחרים במתמטיקה.
- 2021: ז'אן-מישל ביסמוט (צרפת) וג'ף צ'יג'ר (ארצות הברית) – על התובנות שלהם ששינו וממשיכות לשנות את הגאומטריה המודרנית.[18]
- 2022: נגה אלון (ישראל, ארצות הברית) ואהוד הרושובסקי (ישראל) – על תרומה משמעותית למתמטיקה דיסקרטית ותורת המודלים אשר השפיעה גם על גאומטריה אלגברית, טופולוגיה ומדעי המחשב.[23]
- 2023: ולדימיר דרינפלד (ארצות הברית) ושינג-טונג יאו (הרפובליקה העממית של סין) – על תרומותיהם הקשורות לפיזיקה מתמטית, לגאומטריה אריתמטית, לגאומטריה דיפרנציאלית ולגאומטריה של קאהלר.
- 2024: פיטר סרנק (ארצות הברית).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרס שאו (באנגלית)- פרס שאו, באתר MathWorld (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 זוכי הפרס ב-2004, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2005, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2006, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2007, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2008, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2009, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2010, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2011, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2012, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2013, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2014, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2015, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2016, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 זוכי הפרס ב-2017, באתר הפרס
- ^ זוכי הפרס ב-2018 (אורכב 02.09.2018 בארכיון Wayback Machine), באתר הפרס
- ^ זוכי הפרס ב-2019, באתר הפרס
- ^ זוכי הפרס ב-2020, באתר הפרס
- ^ 1 2 3 הודעה על זוכי הפרס ב-2021, באתר הפרס
- ^ 1 2 בשנה זו הוענקו שני פרסים נפרדים
- ^ 1 2 זוכי הפרס ב-2018 (אורכב 02.09.2018 בארכיון Wayback Machine), באתר הפרס
- ^ זוכי הפרס ב-2019, באתר הפרס
- ^ זוכי הפרס ב-2019, באתר הפרס
- ^ זוכי הפרס ב-2022, באתר הפרס