פרנקה בטויה
.JPG) | |
| לידה |
14 במאי 1936 רומא, ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 2024 (בגיל 88) רומא, איטליה |
| מדינה |
איטליה |
| בן או בת זוג |
אוגו טוניאצי (19 באוגוסט 1972–27 באוקטובר 1990) |
  | |
פרנקה בטויה (באיטלקית: Franca Bettoja או Bettoja; 14 במאי 1936 - 13 בספטמבר 2024) הייתה שחקנית איטלקית, שהייתה ידועה בתפקידה בתור רות קולינס בסרט האדם האחרון על כדור הארץ.
חיים וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטויה, שנולדה ברומא למשפחה מהמעמד הגבוה, למדה ריקוד בתיאטרון האופרה של רומא, והופיעה לראשונה בסרט ב- Un palco all'opera (1955, מאת סירו מרסליני(אנ'))[1]. היא פרצה ב-1958, כשכיכבה לצדו של פייטרו גרמי(אנ') בסרט "איש קש"(אנ'), תפקיד שהקנה לה מועמדות לגרולה ד'אורו בקטגוריה השחקנית הטובה ביותר[2].
בשנת 1962, היא זכתה למועמדות של נאסטרו ד'ארגנטו(אנ') לשחקנית המשנה הטובה ביותר על הופעתה בסרטו של אלפרדו ג'יאנטי(אנ') יום אחר יום, נואש(אנ')[2].
למרות השבחים המבקרים על הופעותיה, היא הייתה פעילה יותר בסרטי ז'אנר, בעיקר בסרטי הרפתקאות וסרטי חרב וסנדלים(אנ')[1] . ביניהם, ב-1964, שיחקה בטויה יחד עם וינסנט פרייס בסרט האימה/מדע בדיוני האדם האחרון על כדור הארץ (1964, מאת אובלדו רגונה וסידני סלקוב(אנ')), העיבוד הראשון למסך של הרומן אני האגדה של ריצ'רד מת'סון[2].
בשנת 1963, בטויה התחילה מערכת יחסים ארוכה עם אוגו טוגנאצי(אנ'), לו נישאה ב-1972, ושאתו נולדו לה שני ילדים, במאית הקולנוע מריה סול טוגנאצי(אנ') והשחקן ג'אנמרקו טוגנאצי(אנ')[2] [3].
בשנת 1975, בטויה ואמה מאריס הקימו את גראן לוג'יה פמינילה ד'איטליה, מסדר הבונים החופשיים האיטלקי הראשון שיועד אך ורק לנשים, ושהוכר רשמית על ידי המזרח הגדול של איטליה(אנ')[4] [5] [6] [7].
בטויה מתה ברומא בספטמבר 2024, בגיל 88.
פילמוגרפיה נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Un palco all'opera (אי'), Siro Marcellini (1955)
- Gli amanti del deserto (אי'), Gianni Vernuccio (1956)
- La trovatella di Pompei (אי'), Giacomo Gentilomo (1957)
- L'uomo di paglia (אי'), Pietro Germi (1958)
- Le insaziabili (אי') (Tant d'amour perdu), Léo Joannon (1958)
- Apocalisse sul fiume giallo (אי'), Renzo Merusi (1959)
- Le notti dei teddy boys (אי'), Leopoldo Savona (1959)
- Cavalcata selvaggia (אי'), Piero Pierotti (regista)|Piero Pierotti (1960)
- La mano calda (אי') (La Main chaude), Gérard Oury (1960)
- Giorno per giorno, disperatamente (אי'), Alfredo Giannetti (1961)
- Orazi e Curiazi (אי'), Ferdinando Baldi + Terence Young (1961)
- Ultimatum alla vita (אי'), Renato Polselli (1961)
- I normanni (אי'), Giuseppe Vari (1962)
- Sesto senso (אי'), Stefano Ubezio (1962)
- Il giorno più corto (אי'), Sergio Corbucci (1963)
- האדם האחרון עלי אדמות (1964), Ubaldo Ragona (1963)
- Il Leone di San Marco (אי'), Luigi Capuano (1964)
- Sandokan contro il leopardo di Sarawak (אי'), Luigi Capuano (1964)
- Sandokan alla riscossa (אי'), Luigi Capuano (1964)
- Il fischio al naso (אי'), Ugo Tognazzi (1967)
- Riusciranno i nostri eroi a ritrovare l'amico misteriosamente scomparso in Africa? (אי'), Ettore Scola (1968)
- Non toccare la donna bianca (אי'), Marco Ferreri (1974)
- Teste rasate (אי'), Claudio Fragasso (1993)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבל בעולם התרבות: השחקנית האהובה הלכה לעולמה בגיל 88, באתר אייס, 15 בספטמבר 2024
פרנקה בטויה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Lancia, Enrico; Poppi, Roberto (2003). "Bettoia, Franca". Le attrici: dal 1930 ai giorni nostri. Gremese Editore. p. 33. ISBN 978-88-8440-214-1.
- ^ 1 2 3 4 "E' morta Franca Bettoja, la moglie di Ugo Tognazzi". Sky TG24 (באיטלקית). 14 בספטמבר 2024. נבדק ב-15 בספטמבר 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Franca Bettoja, chi era la moglie di Ugo Tognazzi: recitò con Scola e Ferreri, divenne famosa per Sandokan". Il Messaggero (באיטלקית). 14 בספטמבר 2024. נבדק ב-15 בספטמבר 2024.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Overview of the Italian Masonic obediences
- ^ Masonic Lodge "Giordano Bruno"
- ^ Luca Bagatin. "Donne e Massoneria: intervista esclusiva alla Gran Maestra Gabriella Bagnolesi" (באיטלקית). אורכב מ-המקור ב-10 באוגוסט 2020. נבדק ב-4 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lettera aperta di Luca Bagatin alla giornalista de "Il Fatto Quotidiano" Antonella Beccaria a proposito del suo libro "I segreti della Massoneria in Italia"". אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-4 בספטמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה)