פרנצ'סקו צוקרלי
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1702 פיטיליאנו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
30 בדצמבר 1788 (בגיל 86) פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה |
| תחום יצירה |
ציור, ציור נוף, אמנות חזותית, גרפיקה |
| זרם באמנות |
רוקוקו |
| הושפע על ידי |
Giovanni Maria Morandi |
| יצירות ידועות |
Idyllic River Landscape with Figures |
  | |
ג'אקומו פרנצ'סקו צוקרלי (באיטלקית: Giacomo Francesco Zuccarelli, ידוע בשם פרנצ'סקו צוקרלי; 15 באוגוסט 1702 – 30 בדצמבר 1788) היה צייר איטלקי מתקופת הבארוק המאוחרת או תקופת הרוקוקו. נחשב לצייר הנוף החשוב ביותר שצמח מן העיר ונציה באמצע המאה ה-18, ונופיו הארקדיים זכו לפופולריות ברחבי אירופה, ובמיוחד באנגליה, שם שהה במשך שתי תקופות ממושכות. יצירותיו זכו לפטרונות מצד האצולה, והוא שיתף פעולה לעיתים קרובות עם אמנים כגון אנטוניו ויסנטיני וברנרדו בלוטו. בשנת 1768 נמנה עם המייסדים של האקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון, ולאחר שובו הסופי לאיטליה, נבחר לנשיא האקדמיה הוונציאנית. בנוסף לציורי נוף כפריים ששילבו לעיתים קרובות מוטיבים דתיים וקלאסיים, צייר גם יצירות דתיות ואף פורטרטים. מעבר לציוריו, עסק גם בחיתוך תחריטים, רישום, עיצוב שטיחי קיר, ויצירת סדרת קלפי משחק עם נושאים מהתנ"ך.
למרות תהילתו בתקופתו, מעמדו של צוקרלי דעך בראשית המאה ה-19, כאשר סגנון הנטורליזם החל לתפוס מקום מרכזי בציור הנוף. ג'וזף מאלורד ויליאם טרנר מתח ביקורת מתונה על עבודותיו, אם כי הודה כי דמויותיו עשויות להיות יפות. ביקורת זו סללה את הדרך להערכות מחמירות יותר בעידן הוויקטוריאני. בשנת 1959 הציע ההיסטוריון מייקל ליווי הסברים לפופולריות הרבה שלה זכה צוקרלי בקרב הבריטים, וקבע כי מיטב יצירותיו הן בעלות ערך דקורטיבי גבוה. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 חלה התעניינות מחודשת בצוקרלי בקרב חוקרים איטלקים, אשר הקדישו לו מספר ספרים ומאמרים. ציוריו ורישומיו מוצגים כיום בתערוכות באופן קבוע.
ילדותו והתפתחותו האמנותית: רומא וטוסקנה (1702–1732)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'אקומו פרנצ'סקו צוקרלי נולד בעיירה פיטיליאנו שבדרום טוסקנה ב-15 באוגוסט 1702, השלישי מבין ארבעה בנים. אביו, ברתולומאו, היה בעל כרמים מצליחים ומחזיק חנות לכלי מטבח ותבלינים בסמוך לפיזה. בגיל 11 או 12 החל את חניכותו ברומא אצל ציירי הפורטרטים ג'ובאני מריה מורנדי (1622–1717) ופייטרו נלי (1672–1740), שדרכם למד את יסודות הציור והושפע מן הקלאסיציזם הרומאי.
בשנים 1725–1727 השלים את הזמנתו הראשונה בעיירת הולדתו – שתי יצירות מזבח עבור קפלה מקומית. בעידודו של האספן ניקולו גבורי (1676–1742) התרכז בין 1728 ל-1731 בעיקר בתחריטים, ויצר לפחות 43 הדפסים. במהלך שהותו בפירנצה במשך כחמש שנים, החל לגלות עניין ברישומי נוף, חלקם שמורים כיום באוסף הרישומים של גלריית אופיצי. לדברי ההיסטוריון לואיג'י לנצי, הצייר והחצרן הרומי פאולו אנזי (1697–1773) היה המורה של צוקרלי בתחום ציורי הנוף, שהתפרסם בהם מאוחר יותר.
ונציה: שנות ההצלחה (1732–1752)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1732, לאחר שהות קצרה בבולוניה, עבר צוקרלי לוונציה. מות הצייר מרקו ריצ'י בשנת 1730 הותיר חלל בזירת ציורי הנוף המקומית, והיווה עבורו הזדמנות להתבסס בעיר שהתאפיינה בריבוי ציירים היסטוריים. לצד יצירות דתיות ומיתולוגיות, הקדיש את מרבית זמנו לציורי נוף בהשראת קלוד לורן ובית הספר הרומי. ציוריו המוקדמים משנות ה-30 של המאה ה-18 מציגים השפעה של אלסנדרו מניאסקו, ובמשך תקופה ממושכת גם של ריצ'י. סגנונו של צוקרלי התאפיין בפלטת צבעים רכה ובהירה יותר מן המקובל בוונציה, ותרם להחייאת הדמויות בנופיו האידיליים.
יצירותיו זכו להצלחה מיידית, והוא זכה לפטרונותם של אישים כגון המרשל פון שולנבורג, הקונסול הבריטי ג'וזף סמית (שהפך לפטרון מרכזי), והאספן פרנצ'סקו אלגרוטי, שהמליץ עליו לאוגוסט השלישי, מלך פולין. בשנת 1735 נישא לז'וסטינה אגטה סימונטי בכנסיית סנטה מריה צובניגו בוונציה, ונולדו להם ארבעה ילדים. שיתופי פעולה חשובים התקיימו בינו לבין אמנים כגון ברנרדו בלוטו ואנטוניו ויסנטיני, ובאמצע שנות ה-40 עבדו יחד על סדרת יצירות הממחישות ארכיטקטורה נאו-פלדיאנית.
בין הישגיו הבולטים בתקופה זו ניתן למנות סדרה של שבעה קנבסים עבור הקונסול סמית, ככל הנראה המתארים את רבקה, יעקב ועשיו, אשר מאוחסנים כיום בטירת וינדזור.
_-_River_Landscape_with_the_Finding_of_Moses_-_RCIN_405358_-_Royal_Collection.jpg)
אנגליה: התקופה הראשונה (1752–1762)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1752, בהמלצת ריצ'רד דלטון, נסע צוקרלי לאנגליה, שם זכה להצלחה רבה. סגנונו הארקדי תאם את טעמו של הציבור הבריטי, שהעריך את האידיאליזציה של החיים הכפריים. הוא זכה להזמנות מצד האצולה, והועסק גם בעיצוב שטיחי קיר בשיתוף פעולה עם האמן פול סונדרס בהולקהאם הול.
_-_Wooded_Landscape_with_the_Meeting_of_Isaac_and_Rebecca_-_RCIN_401454_-_Royal_Collection.jpg)
בשנת 1760 יצר את הציור "Et in Arcadia Ego", שתואר על ידי המשורר ג'ורג' קיט כ"יצירה נפלאה". באותה שנה צייר את "מקבת' והמכשפות", מהראשונים שתיארו דמויות תיאטרליות בתוך נוף.
חזרה לאיטליה והתקופה השנייה באנגליה (1762–1771)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1762 שב לוונציה ונבחר לאקדמיה הוונציאנית. לאחר שהותו הקצרה שב לאנגליה, וב-1768 היה לחבר מייסד של האקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון. בין השאר, הוזמן על ידי המלך ג'ורג' השלישי לצייר את היצירה נוף הנהר עם משה בתיבה.
שנותיו האחרונות (1771–1788)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1771 חזר לוונציה ונבחר לנשיא האקדמיה המקומית, אולם גילה עניין מועט בתפקיד. ארבע שנים לאחר מכן עבר לפירנצה, שם המשיך לפעול באקדמיה עד 1784. נפטר ב-30 בדצמבר 1788.
מורשת והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צוקרלי היה מהאמנים הוונציאניים המעטים שזכו להערכה גורפת בתקופתם. למרות ביקורות שליליות מהמאה ה-19, עבודותיו שבו וזכו להערכה מחודשת במחקרים מאוחרים. יצירותיו השפיעו על אמנים כגון ריצ'רד וילסון וג'וזפה זאיס.
ספריית העירייה והארכיון ההיסטורי בפיטיליאנו נושאים את שמו, וכמה מציוריו מוצגים במוזיאון ארמון אורסיני בעיר.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
נוף עם מריה מגדלנה החוזרת בתשובה, המוזיאון הבריטי, 1728 -
דמות אישה עומדת נושאת מנורה. תַחרִיט, פירנצה 1728. -
Il Malmantile racquistato. פירנצה, תחריט, 1731. -
לורנצו ליפי, פירנצה, 1731. -
"נוף עם נהר ורועים במנוחה", 1736. אקדמיית קררה, ברגמו. -
"דיוקן עצמי", האקדמיה המלכותית בלונדון -
קפריצ'יו רומי עם שער הניצחון, פירמידת קסטיוס, בזיליקת פטרוס הקדוש וטירת המלאך הקדוש. ברנרדו בלוטו ופרנצ'סקו צוקרלי. אמצע שנות ה-40. גלריה נאציונאלה, פארמה -
בית ברלינגטון. אנטוניו ויסנטיני ופרנצ'סקו צוקרלי. 1746. טירת וינדזור, וינדזור. -
קיקרו מוצא את קברו של ארכימדס. 1747. Sanssouci, פוטסדאם. -
Transfiguration of Jesus. 1747. -
קלפי משחק של תנ"ך. פרנצ'סקו צוקרלי ואנטוניו ויסנטיני. ונציה, 1748. המוזיאון הבריטי. -
מרגריטינה טאסי. 1751. אקדמיה קאררה, ברגמו. -
פסטורלה,. 1755., ונציה. -
חורבות פלמירה. שטיח צמר ומשי מאת פול סונדרס, בעיצוב פרנצ'סקו צוקרלי. 1758. מוזיאון V&A, לונדון -
נוף של ויצ'נזה עם אנדרטאות עתיקות. ג. 1760. ארמון ליאוונה מונטאנארי i, ויצ'נזה. אוסף סאופאולו -
מסיבת גן. לאחר 1762. קרן במברג, טולוז. -
נוף עם הסיפור של קדמוס הורג את הדרקון. הוצג בשנת 1765, גלריית טייט, לונדון -
נוף הררי עם כביסה ודייג.. 1768-1765. הגלריה הלאומית לאמנות, וושינגטון -
נוף הנהר עם משה בתיבה, 1768, האוסף המלכותי -
עירום אישה יושבת. לפני 1769. V&A מוזיאון, לונדון -
חדרו של צוקרלי בטירת וינדזור
._Etching_by_Francesco_Zuccarelli._Published_by_Michele_Nestenus_and_Francesco_Mo%C3%BCcke._Florence,_1731..jpg)
.jpg)
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Angelo, Henry (1828). Reminiscences of Henry Angelo, with memoirs of his late father and friends, including numerous original anecdotes and curious traits of the most celebrated characters that have flourished during the last eighty years. Vol. I. London: H. Colburn.
- Anon. (1771). Georgian Papers in the Royal Archives at Windsor (historical papers). Windsor Castle, Windsor.
- Biondi, Jean-Pierre, ed. (1991) [10 January 1789]. "Gazzetta Toscana". Francesco Zuccarelli. 1702-1788. Atti dell Onoranze, Pitigliano (באיטלקית). Florence.
- Cust, Lionel (1913). "Notes on Pictures in the Royal Collections–XXV" [The Italian List]. Burlington Magazine. XXIII.
- Dal Forno, Federico (1994). Francesco Zuccarelli pittore paesaggista del Settecento (באיטלקית). Verona: Centro per la formazione professionale grafica "San Zeno".
- Ditchfield, P. H.; Page, William, eds. (1923). "A History of the County of Berkshire". British History Online. London: Victoria County History. נבדק ב-22 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - Edwards, Edward; Walpole, Horace (1808). Anecdotes of painters, who have resided or been born in England, with critical remarks on their productions. London: Leigh and Sotheby.
- Gabburri, Franceso Maria Niccolò (1719–1741). Vite de' pittori (unpublished manuscript) (באיטלקית). Vol. II. Florence: Biblioteca Nazionale Centrale.
- Hargrave, Catherine Perry (1966). Playing Cards and a Bibliography of Cards and Gaming: Compiled and Illustrated from the Old Cards and Books in the Collection of the United States Playing Card Company in Cincinnati. New York: Dover Publications.
- Haskell, Francis (1986). Patrons and Painters: A Study in the Relations between Italian Art and Society in the Age of the Baroque (2nd ed.). New Haven and London: Yale University Press. ISBN 0-300-02540-8.
- Huber, Michel (1803). Catalogue raisonné du cabinet d'estampes de feu Monsieur Winckler banquier et membre du sénat à Leipzig, contenant une collection des pieces anciennes et modernes de l'ecole italienne, dans une suite d'artistes depuis l'origine de l'art de graver jusqu'à nos jours (בצרפתית). Leipzig: Breitkopf et Härtel.
- Knox, George (ביוני 1996). "Consul Smith's villa at Mogliano: Antonio Visentini and Francesco Zuccarelli". Apollo. CXLIII.
{{cite journal}}: (עזרה) - Lanzi, Luigi (1792). La storia pittorica della Italia inferiore, o sia delle scuole fiorentina, senese, romana, napolitana (באיטלקית). Florence: A.G. Pagani.
- Lanzi, Luigi (1795). Storia pittorica della Italia dal Risorgimento delle Belle Arti fin presso la fine del XVIII secolo (באיטלקית). Bassano: Remondini.
- Levey, Michael (1959a). "Francesco Zuccarelli in England". Italian Studies. XVI.
- Levey, Michael (באפריל 1959). "Wilson and Zuccarelli at Venice". Burlington Magazine. CI: 139–143.
{{cite journal}}: (עזרה) - Levey, Michael (1964). The Later Italian Pictures in the Collection of Her Majesty the Queen. London: Phaidon Press.
- Lippi, Lorenzo (pseud. Perione Zipoli) (1731). Il Malmantile Racquistato (באיטלקית). Florence: Michele Nestenus and Francesco Moucke.
- Massar, Phyllis Dearborn (בספטמבר 1998). "The Prints of Francesco Zuccarelli". Print Quarterly. XV.
{{cite journal}}: (עזרה) - Olivier, Michel (1996). "Recherches Biographiques sur Paolo Anesi". Vivre et Peindre à Rome au XVIIIe Siècle (בצרפתית). Rome: Palais Farnèse.
- Perini, Giovanni (1998). "Gabburi Francesco Maria Niccolò". Dizionario Biografico (באיטלקית). Trecanni, La Cultura Italiana. ארכיון מ-11 באוקטובר 2016. נבדק ב-29 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - Prestage and Hobbs (1762). Pictures, of Mr. Zuccarelli, painted by himself, consisting of variety in landscapes, history. London.
- Pitt, William (1967) [27 December 1804]. "William Pitt to the King". In Aspinall, Arthur (ed.). The Later Correspondence of George III. Vol. Four, 1802–1807. Cambridge University Press.
- Pyne, William Henry (1819). The history of the royal residences of Windsor castle, St. James' palace, Carlton house, and Frogmore. Vol. I. London: A. Dry.
- Sillars, Stuart (2006). Painting Shakespeare: The Artist as Critic, 1720-1820. Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-85308-8.
- Smith (?), Joseph (c. 1770). Catalogue of paintings of the Italian school, all in fine preservation, and in carved gilt frames in modern and elegant taste. Bought by His Majesty in Italy, and now chiefly at Kew (manuscript catalogue). Windsor Castle, Windsor.
- Spadotto, Federica (2007). Francesco Zuccarelli (באיטלקית). Milan: Bruno Alfieri. ISBN 978-88-902804-1-2.
- Spadotto, Federica (2009). "Zuccarelli tra emuli, imitatori e copisti". In Pedrocco, Filippo; Craievich, Alberto (eds.). L'impegno e la conoscenza: studi di storia dell'arte in onore di Egido Martina (באיטלקית). Verona: Scripta edizioni. ISBN 978-88-96162-13-2.
- Spadotto, Federica (2014). "Francesco Zuccarelli". Paesaggio veneti del '700 (באיטלקית). Minelliana. ISBN 978-88-6566-050-8.
- Spadotto, Federica (2016). Francesco Zuccarelli in Inghilterra: genesi di un capolavoro (באיטלקית). Verona: Cierre Grafica. ISBN 978-88-98768-52-3.
- Stowe, Harriet Beecher (1854). Sunny Memories of Foreign Lands. Vol. II. London: Sampson, Lowe, Son & Co.
- Succi, Dario (1986). "Antonio Visentini: l'opera incisa". Canaletto & Visentini: Venezia & Londra, catalogo della mostra a cura di Dario Succi (באיטלקית). Padua: Citadella.
- Tassi, Francesco Maria (1793). Vite de' pittori, scultori e architetti bergamaschi (באיטלקית). Vol. II. Bergamo: Locatelli..
- Theodoli, Olimpia (1995). "Francesco Zuccarelli". In Martineau, Jane; Robison, Andrew (eds.). The Glory of Venice: Art in the Eighteenth Century. New Haven: Yale University Press. ISBN 978-0-300-06186-4.
- "The Royal Collection". Royal Collection Trust. נבדק ב-27 בספטמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - Zampetti, Pietro (1971). "Zuccarelli Francesco". A Dictionary of Venetian Painters. Vol. 4. Leigh-On-Sea: F. Lewis. ISBN 978-0-85317-181-2.
