פרנץ ברוואלד
 | |
| לידה |
23 ביולי 1796 סטוקהולם, שוודיה  |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 1868 (בגיל 71) Parish of St Gertrud of Germany, שוודיה |
| מקום קבורה |
נורה בגרבנינגספלאצן |
| מוקד פעילות |
שוודיה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית, אופרה, סימפוניה |
| שפה מועדפת |
שוודית |
| כלי נגינה |
כינור, ויולה |
| צאצאים |
Hjalmar Berwald |
  | |
פרנץ ברוואלד (שוודית: Franz Adolf Berwald; 23 ביולי 1796 - 3 באפריל 1868) היה מלחין שוודי רומנטי, שלא זכה להכרה בחייו והתפרנס למחייתו כמטפל אורתופד ובהמשך כמנהל מנסרה ומפעל זכוכית. כיום רואים בו את המלחין השוודי הטוב ביותר של המאה ה-19, אולי הטוב במלחיני שוודיה בכל הזמנים.
חייו ויצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוואלד, יליד סטוקהולם, בא ממשפחת מוזיקאים במשך ארבעה דורות; אביו, כנר בתזמורת האופרה המלכותית השוודית, לימד את פרנץ נגינה בכינור מגיל צעיר. עד מהרה הופיע הנער בקונצרטים. ב-1811 עלה קרל ה-13 (אחיו של גוסטבוס השלישי) לשלטון והחזיר לקדמותה את הקאפלה המלכותית; כעבור שנה החל ברוואלד לעבוד שם. במקביל ניגן בכינור בתזמורת החצר והאופרה וקיבל שיעורים אצל אדואר דופי. כמו כן החל להלחין. בתקופת הקיץ שבתה התזמורת וברוואלד יצא למסעות בסקנדינביה, פינלנד ורוסיה. מבין יצירותיו בשנים אלה, היו שביעייה וסרנדה, שאותן ראה כראויות לביצוע גם בשנותיו המאוחרות.
ב-1818 החל ברוואלד לפרסם את "מוזיקאלסק ז'ורנאל", שאת שמו שינה לאחר זמן ל"ז'ורנאל דה מוזיק", חוברת תקופתית, שהכילה יצירות קלות לפסנתר ושירים מאת מלחינים שונים לצד משהו מיצירותיו הוא. בשנת 1821 בוצע לראשונה הקונצ'רטו שלו לכינור בדו# מז'ור, בידי אחיו אוגוסט. הקונצ'רטו לא התקבל יפה. בקהל היו אף אנשים, שפרצו בצחוק במהלך הפרק האיטי.
מצבה הכלכלי של המשפחה הורע מאוד לאחר מות אביו של ברוואלד ב-1825. ברוואלד ניסה להשיג מלגות שונות, אבל הצליח לקבל רק מלגה אחת מן המלך, שאפשרה לו ללמוד בברלין, שם עבד קשה על אופרות, אף כי לא היה לו סיכוי להביאן לבימה. לפרנסתו פתח מרפאה לאורתופדיה ופיזיותרפיה בברלין בשנת 1835, והוציא ממנה רווחים נאים. כמה מן המכשירים האורתופדיים שהמציא עוד היו בשימוש עשרות שנים לאחר מותו.
ברוואלד חדל להלחין בשנותיו בברלין ושב לחבר מוזיקה רק בשנת 1841, כשעבר לווינה ונשא לאישה את מתילדה שרר. בשנת 1842 התקיים בארמון הופבורג קונצרט של הפואמות הסימפוניות שלו והתקבל בביקורות נלהבות, ובשלוש השנים הבאות כתב ברוואלד ארבע סימפוניות.
הסימפוניה הראשונה ב-סול מינור, "הרצינית", הייתה היחידה מן הסימפוניות של ברוואלד שבוצעה בחייו. היא הושמעה בביצוע בכורה בסטוקהולם, בשנת 1843, ודודנו יוהאן פרדריק ניצח על תזמורת בית האופרה המלכותית. באותו קונצרט בוצעה גם האופרטה שלו Jag går i kloster אבל הצלחתה מיוחסת לעובדה, שאת אחד התפקידים בה שרה ג'ני לינד.
המוזיקה של ברוואלד לא זכתה להכרה של ממש בשוודיה במהלך חייו ואפילו קצרה ביקורות עוינות בעיתונות, אך בגרמניה ובאוסטריה הצליחה קצת יותר. ה"מוצרטיאום" של זלצבורג מינה אותו לחבר כבוד ב-1847.
בשובו לשוודיה ב-1849, קיבל עליו ברוואלד משרת ניהול של מפעל לייצור זכוכית, שהיה שייך ללודוויג פטרה, כנר חובב. בתקופה זו התמקד ברוואלד בכתיבת מוזיקה קאמרית.
אחת האופרות הבודדות שעלו על הבימה בתקופת חייו, "Estrella de Soria", התקבלה בחום בביצוע הבכורה שלה בתיאטרון המלכותי באפריל 1862, ועלתה בעוד ארבע הצגות באותו חודש. לאחר הצלחה זו, כתב את Drottningen av Golconda שתוכננה להופעת בכורה ב-1864 אך לא הגיעה לכך בגלל שינוי בהנהלת האופרה המלכותית.
בשנת 1866 קיבל ברוואלד את "מסדר כוכב הצפון", לאות הכרה בפועלו המוזיקלי. בשנה שלאחריה, מינה הקונסרבטוריון של סטוקהולם, סוף סוף, את ברוואלד לפרופסור לקומפוזיציה, לאחר שדחה את פניותיו למשרה זו פעמים אחדות בעבר. בערך באותו זמן קיבל גם מספר רב של הזמנות חשובות, אבל לא הספיק למלא את כולן לפני שחייו הגיעו לסיומם.
ברוואלד מת בסטוקהולם בשנת 1868 מדלקת ריאות ונקבר שם. הפרק השני של הסימפוניה הראשונה בסול מינור נוגן בהלווייתו.
עשר שנים לאחר מות ברוואלד, ב-1878, בוצעה הסימפוניה הרביעית שלו, במי במול מז'ור, "הנאיבית", בביצוע בכורה, לאחר שהבכורה הפריזאית שתוכננה לה במקור בוטלה בגלל אי-השקט הפוליטי ששרר אותו זמן. אבל פער הזמנים בין חיבור היצירה לביצועה הראשון היה קצר יחסית, בהשוואה לקורות את הסימפוניה השנייה ב-רה מז'ור, "הקפריזית" והסימפוניה השלישית בדו מז'ור, "האישית". שתי הסימפוניות האלה זכו לביצוע בכורה רק ב-1914 האחת ו-1905, השנייה.
הערכה ביקורתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדוארד הנסליק, בספרו משנת 1869, Geschichte des Concertwesens in Wien חיוה את דעתו על ברוואלד במילים אלה, "אדם מעורר עניין, שנון, נתון למוזרויות, (אשר) כמלחין חסר לו כוח יצירה ודמיון". מצד שני, המלחינים לודוויג נורמן, תור אולין ווילהלם סטנהאמר עמלו לקדם את המוזיקה של ברוואלד, אם כי על אף מאמציהם עבר זמן ניכר עד שברוואלד הוכר כ"מלחין המקורי והמודרני ביותר" של שוודיה (כדברי המלחין-המבקר וילהלם פטרסון-ברגר בעיתון דאגנס ניהטר).
בשנת 1911 כתב קרל נילסן על ברוואלד, "אמצעי תקשורת, כסף או עוצמה, דבר מכל אלה איננו יכול להזיק או להועיל לאמנות טובה. תמיד יימצאו אי-אילו אמנים פשוטים ויישרי-דרך, שיפרצו קדימה, ייצרו ויתייצבו ללא חת לימין יצירותיהם. בשוודיה תמצאו את הדוגמה הטובה ביותר לכך: ברוואלד." בשנים מאוחרות יותר כתב המוזיקולוג הבריטי רוברט לייטון (1959) את הביוגרפיה היחידה עד כה של ברוואלד באנגלית. לייטון גם דן במוזיקה של ברוואלד בהרחבה במקומות אחרים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Robert Layton, editor, A Guide To The Symphony, Chapter 13, "The Symphony in Scandinavia", written by Robert Layton.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנץ ברוואלד, באתר ספוטיפיי
פרנץ ברוואלד, באתר AllMusic (באנגלית)
פרנץ ברוואלד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרנץ ברוואלד, באתר Discogs (באנגלית)- פרנץ ברוואלד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פרנץ ברוואלד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
