פרננדו מוניוס
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
30 באוקטובר 1967 (בן 57) סביליה שבספרד | |||
| שם מלא | פרננדו מוניוס גארסיה | |||
| גובה | 1.87 מטר | |||
| עמדה | בלם | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
פרננדו מוניוס גארסיה (בספרדית: Fernando Muñoz García, נולד ב-30 באוקטובר 1967 בסביליה שבספרד) הוא כדורגלן עבר ספרדי ששיחק בעמדת הבלם ונודע בכינוי ננדו. מוניוס שיחק החל מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 עד תחילת המאה ה-21 במדי סביליה, ברצלונה, ריאל מדריד ואספניול. במקביל ייצג מוניוס את נבחרת ספרד, במדיה הופיע 8 פעמים. מוניוס היה שותף עם ברצלונה לזכייה בשתי אליפויות ובגביע אירופה, תחת אימונו של יוהאן קרויף ההולנדי.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירת מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוניוס נולד וגדל בסביליה ובנעוריו הצטרף למחלקת הנוער של הקבוצה המקומית סביליה. במהלך עונת 1986/87, כשהיה בן 19, החל לקבל הזדמנויות בקבוצה הבוגרת של המועדון. מוניוס ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הספרדית ב-22 בפברואר 1987, כשפתח בהרכב הקבוצה עת ניצחה 0–1 את אתלטיק בילבאו. עד סוף העונה נכנס מוניוס פעמיים כמחליף ופתח בהרכב בשלושה משחקים נוספים. בעונת 1987/88 המשיך תהליך ההשתלבות של מוניוס, הוא פתח בשלושה משחקים ונכנס כמחליף ב-7 נוספים. בעונה הבאה, על אף שמאמן הקבוצה התחלף פעמיים במהלכה, התבסס מעמדו של מוניוס, ובליגה הוא ערך 15 הופעות בהרכב הקבוצה לצד 2 הופעות כמחליף. בתום עונה הפכפכה סיימה סביליה את הליגה במקום ה-9. בעונת 1989/90 הפך מוניוס לשחקן קבע בהרכב הקבוצה, הוא פתח בהרכב ב-37 מתוך 38 מחזורי הליגה וסייע לקבוצתו לסיים במקום ה-6.
בקיץ 1990 חתם מוניוס בברצלונה, אותה אימן יוהאן קרויף ההולנדי, והוא חבר לחברו מימיו בסביליה, ריקרדו סרנה. מוניוס היה לשחקן הרכב החל מהרגע הראשון בו הצטרף למועדון, והוא היה חלק משמעותי בזכייתה באליפות ראשונה מזה 6 שנים. כמו כן, הגיע מוניוס עם הקבוצה לגמר גביע מחזיקות הגביע, שם פגשו את מנצ'סטר יונייטד. במשחק הגמר הורחק מוניוס בכרטיס אדום בדקה ה-84, וקבוצתו הפסידה 1–2. בעונה הבאה, עונת 1991/92, המשיך מוניוס להופיע בדרך קבע בהרכב ברצלונה. הוא סייע לקבוצה לזכות בסופר קאפ הספרדי הודות לניצחון בתוצאה מצטברת 1–2 על אתלטיקו מדריד. בתום העונה זכתה ברצלונה באליפות שנייה ברציפות. בנוסף, הצליחה ברצלונה לזכות לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה, לאחר שגברה במשחק הגמר 1-0 בהארכה על סמפדוריה משער של רונאלד קומאן. מוניוס, שהופיע 25 פעמים בליגה ו-8 פעמים נוספות בגביע אירופה, שיחק בגמר בכל 120 הדקות. במחזור לפני האחרון בליגה הורחק מוניוס בכרטיס אדום בדרבי מול אספניול.
בתום העונה שב מוניוס לסביליה, אך תוך זמן קצר שילמה ריאל מדריד את סעיף השחרור שלו, התירה את חוזהו בסביליה והחתימה אותו במדיה ל-4 שנים. בעונתו הראשונה במדריד, עונת 1992/93, היה מוניוס שחקן הרכב והוא הופיע במדיה 32 פעמים בליגה, אך נאלץ לראות את קבוצתו הקודמת זוכה באליפות שלישית ברציפות. אף על פי כן, זכתה ריאל מדריד בגביע המלך, כשניצחה את ריאל סרגוסה 2-0 במשחק הגמר, עם מוניוס בהרכבה. בעונה הבאה הידרדר מעמדו והוא מיעט לשחק כבעונה הקודמת. הוא הופיע 14 פעמים בליגה, 8 פעמים מתוכן כמחליף. הוא נכנס כמחליף בשני משחקי הסופר קאפ הספרדי מול ברצלונה, אז זכתה מדריד בתואר בתוצאה המצטברת 2–4. ריאל מדריד סיימה את הליגה במקום ה-4 בלבד, בעוד ברצלונה זוכה באליפות פעם נוספת.
בשתי העונות הבאות נדחק מוניוס לקצה הספסל של מדריד והוא הופיע ב-6 משחקים בלבד בכל המסגרות. הקבוצה אמנם זכתה באליפות בעונת 1994/95 אך חלקו של מוניוס היה מזערי. בחלון ההעברות באמצע עונת 1995/96, בינואר 1996, עזב מוניוס את ריאל מדריד והצטרף לאספניול שבברצלונה, אותה אימן חוסה אנטוניו קמאצ'ו. שם הפך מוניוס לשחקן הרכב באופן מידי ועד תום העונה השתתף ב-15 משחקי ליגה, תוך שהוא מסייע לקבוצתו לסיים במקום ה-4 בליגה. בעונה הבאה היה מוניוס ברוטציה בהרכב הקבוצה, והוא ערך 24 הופעות, 17 מתוכן בהרכב, עת סיימה הקבוצה במקום ה-13 בליגה. בעונת 1997/98 היה מוניוס הבלם העיקרי בהרכב הקבוצה לצדו של מאוריסיו פוצ'טינו והוא ערך 25 הופעות. בעונת 1998/99 שותף מוניוס ב-34 מתוך 38 מחזורי הליגה והוא עזר לקבוצתו לסיים במקום ה-7. בעונה זו הבקיע מוניוס לראשונה בקריירה שלו, בניצחון 0–3 על ריאל סרגוסה ב-15 בנובמבר 1998. בעונת 1999/2000, בה הבקיע את שערו השני בקריירה בניצחון 0–3 על ריאל בטיס ב-16 באפריל 2000, זכה מוניוס עם אספניול בגביע המלך. אספניול ניצחה בגמר את אתלטיקו מדריד בתוצאה 1–2, אף על פי שמוניוס הורחק בכרטיס אדום בדקה ה-76. בתום העונה הבאה, בה צומצם חלקו של מוניוס ל-12 הופעות בליגה, פרש מוניוס ממשחק.
קריירת נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוניוס סייע לנבחרת ספרד הצעירה להעפיל לאליפות אירופה לנוער 1990 לאחר שסיימה במקום הראשון בביתה בשלב המוקדמות. בטורניר עצמו השתתף מוניוס בגומלין רבע הגמר מול איטליה, בו ניצחה ספרד 0–1 אך הודחה מכיוון שהפסידה במשחק הראשון 1–3.
ב-12 בספטמבר 1990 ערך מוניוס את הופעת הבכורה בנבחרת ספרד הבוגרת, במשחק ידידות מול ברזיל בו ניצחה ספרד 0–3. מוניוס השתתף עם הנבחרת במוקדמות יורו 1992, אליו לא הצליחו להעפיל, שכן סיימו במקום השלישי בלבד בביתם. בהמשך שותף מוניוס במשחק אחד במהלך מוקדמות מונדיאל 1994, בניצחון 0–3 על אלבניה ב-22 באפריל 1992. אולם, הייתה זו הופעתו השמינית והאחרונה במדי הנבחרת הספרדית.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברצלונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות ספרד (2): 1990/91, 1991/92
- גביע אירופה (1): 1991/92
- הסופר קאפ הספרדי (1): 1992
ריאל מדריד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות ספרד (1): 1994/95
- גביע המלך הספרדי (1): 1992/93
- הסופר קאפ הספרדי (1): 1993
אספניול
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גביע המלך הספרדי (1): 1999/2000
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרננדו מוניוס, באתר Transfermarkt
- פרננדו מוניוס, באתר BDFutbol
- פרננדו מוניוס, באתר National Football Teams
- פרננדו מוניוס, באתר FootballDatabase.eu