פרל ביילי
 | |
| לידה |
29 במרץ 1918 ניופורט ניוז, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
17 באוגוסט 1990 (בגיל 72) פילדלפיה, ארצות הברית |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1930 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
לואי בלסון (1952–1990) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
פרל מיי ביילי (באנגלית: Pearl Mae Bailey; 29 במרץ 1918 – 17 באוגוסט 1990) הייתה שחקנית וזמרת אפריקאית-אמריקאית. לאחר הופעות בוודוויל, היא הופיעה לראשונה בברודוויי במחזמר St. Louis Woman בשנת 1946.[1] היא זכתה בפרס הטוני על תפקיד הכותרת בהפקה הכולה-שחורה של Hello, Dolly! ב-1968. ב-1986, היא זכתה בפרס אמי על תפקידה בתור הפיה הסנדקית, בספיישל ABC Cindy Eller: A Modern Fairy Tale.
הביצוע שלה לשיר "Takes Two to Tango" היה להיט בעשירייה הפותחת במצעדים בשנת 1952. היא קיבלה את פרס מפעל החיים של גילדת שחקני המסך ב-1976, ואת מדליית החירות הנשיאותית ב-17 באוקטובר 1988.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביילי נולדה בניופורט ניוז שבווירג'יניה, לאיש הדת ג'וזף ג'יימס ואלה מיי ריקס ביילי. היא סיימה את לימודי התיכון בבית הספר על שם בוקר טי וושינגטון בנורפוק, וירג'יניה, העיר הראשונה באזור להציע חינוך גבוה עבור תלמידים שחורים.
היא שרה לראשונה על במה כשהייתה בת 15. אחיה ביל ביילי היה בתחילת הקריירה שלו בתור רקדן סטפס, והציע לה להשתתף בתחרות חובבנית בתיאטרון פרל בפילדלפיה. ביילי זכתה בתחרות, ונחתמה להופיע בתיאטרון בשכר של 35$ לשבוע, למשך שבועיים. עם זאת, התיאטרון נסגר במהלך השבועיים, ולא שילמו לה את שכרה.[2] מאוחר יותר היא זכתה בתחרות דומה בתיאטרון אפולו שבהארלם, והחליטה להמשיך לפתח קריירה בתחום הבידור.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביילי התחילה את הקריירה שלה בשירה וריקודים במועדונים השחורים של פילדלפיה בשנות ה-1930, ועד מהרה החלה להופיע גם באזורים אחרים של החוף המזרחי. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, ביילי תיירה ברחבי ארצות הברית עם מופע של האגודה למען החייל. לאחר סיבוב ההופעות, היא התיישבה בניו יורק. ההצלחות שלה כמופע סולו במועדונים הובילו לשיתופי פעולה עם גדולי הבדרנים של התקופה, כגון קאב קלוואיי ודיוק אלינגטון. בשנת 1946, ביילי הופיעה בבכורתה בברודוויי במחזמר St. Louis Woman. עבור הופעתה זו, היא זכתה בפרס דונלדסון לכוכבת ברודוויי החדשה. בין הופעותיה על הבמה והמסך הגדול, ביילי המשיכה להקליט תקליטים ולצאת לסיבובי הופעות. בימים המוקדמים של הטלוויזיה, ביילי התארחה בתוכנית של רשת CBS, Faye Emerson's Wonderful Town. מאוחר יותר, היא ארחה מופע בידור משלה ברשת ABC, The Pearl Bailey Show (ינואר–מאי 1971).[3]
ב-1967, ביילי וקאב קאלוויי כיכבו בהפקה הכולה-שחורה של "הלו, דולי!". סיבוב ההופעות של ההפקה היה כל כך מוצלח, שהמפיק דייוויד מריק העלה את המופע בברודוויי, שם הוא היה ללהיט ענק. ביילי זכתה בפרס טוני מיוחד על תפקידה ו-RCA ויקטור הוציאה אלבום פסקול של המופע.
בעקבות סדרת הבידור שלה בטלוויזיה בשנת 1971, היא סיפקה קולות עבור אנימציות כגון Tubby the Tuba (1976) ו"השועל והכלבלב" של דיסני (1981). היא חזרה על תפקידה בתור "דולי" בברודוויי בשנת 1975. הלו, דולי! בשנת 1985, בגיל 67, היא השלימה את התואר שלה בתאולוגיה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה.
ביילי כתבה מספר ספרים: The Raw Pearl (1968), Talking to Myself (1971), Pearl's Kitchen (1973), ו-Hurry Up America and Spit (1976). בשנת 1975 היא מונתה כשגרירה מיוחדת לאו"ם על ידי הנשיא ג'רלד פורד. הספר האחרון שלה, Between You and Me (1989), מספר על חוויותיה במסגרת ההשכלה הגבוהה. ב-19 בינואר 1985, היא הופיעה בשידור טלוויזיוני בינלאומי של חגיגות הגאלה ה-50 להשבעת נשיא ארצות הברית, לכבוד מינויו השני של רונלד רייגן. ב-1988 העניק רייגן לביילי את מדליית החירות הנשיאותית.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 בנובמבר 1952, נישאה ביילי למתופף הג'אז לואי בלסון בלונדון.
מאוחר יותר, באמצע שנות ה-1950, הם אימצו בן, טוני. באפריל 1960 נולדה בתם, די די ג'יי בלסון. טוני בלסון נפטר בשנת 2004. דידי בלסון נפטרה ב-4 ביולי 2009, בגיל 49, חמישה חודשים לאחר שנפטר אביה.
ביילי, שהייתה רפובליקנית, מונתה על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון כ"שגרירת האהבה" של ארצות הברית ב-1970. מאוחר יותר, היא הופיעה בקמפיין הבחירות של הנשיא ג'רלד פורד ב-1976 הבחירות.[4]
היא קיבלה את מדליית הארד ב-1968, אות הכבוד הגבוה ביותר המוענק לאזרחים על ידי העיר ניו יורק.
ביילי הייתה חברה טוב של השחקנית ג'ואן קרופורד.[5] ב-1969, קרופורד וביילי הצטרפו לעמיתתן ג'יפסי רוז לי בקבלת פרס מטעם USO (ארגון התמיכה בחיילים). באותה השנה, ביילי הוכרה בתור "אשת השנה" של ה-USO.[6][7] כשנפטרה קרופורד במאי 1977, ביילי הספידה אותה ושרה בלוויה שלה.[8]
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרל ביילי נפטרה בבית החולים האוניברסיטאי על שם תומאס ג'פרסון בפילדלפיה ב-17 באוגוסט 1990, בעקבות סתימת עורקים. ביילי נקברה בפארק הזיכרון רולינג גרין בווסט צ'סטר, פנסילבניה.
הופעות בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | מופע | הערות |
|---|---|---|
| 1946 | St. Louis Woman | ברודוויי |
| 1950 | Arms and the Girl | ברודוויי |
| 1950 | Bless You All | ברודוויי |
| 1954 | House of Flowers | ברודוויי |
| 1962 | Les Poupées de Paris | אוף-ברודוויי, קול בלבד |
| 1966 | Call Me Madam | Melodyland Christian Center |
| 1967 | הלו, דולי! | ברודוויי וסיבוב הופעות ארצי |
| 1975 | הלו, דולי! | ברודוויי |
פילמוגרפיה נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קולנוע
| שנה | סרט | תפקיד |
|---|---|---|
| 1947 | Variety Girl | זמרת |
| 1948 | Isn't It Romantic? | Addie |
| 1954 | Carmen Jones | Frankie |
| 1956 | That Certain Feeling | Augusta aka Gussie |
| 1958 | St. Louis Blues | Aunt Hagar |
| 1959 | Porgy and Bess | Maria |
| 1960 | All the Fine Young Cannibals | Ruby |
| 1970 | The Landlord | Marge |
| 1975 | Tubby the Tuba | Mrs. Elephant (דיבוב) |
| 1976 | Norman... Is That You? | Beatrice Chambers |
| 1970 | השועל והכלבלב | Big Mama – Owl (דיבוב) |
- טלוויזיה
| שנה | תוכנית | תפקיד |
|---|---|---|
| ? | Faye Emerson's Wonderful Town | |
| 1949 | The Ed Sullivan Show | עצמה |
| ?-195 | The Pat Boone Chevy Showroom | עצמה |
| 1961 | The Ed Sullivan Show | עצמה |
| 1966 | ABC Stage 67 | |
| 1968 | Mike and Pearl | עצמה |
| 1969 | Carol Channing and Pearl Bailey: On Broadway | עצמה |
| 1971 | The Pearl Bailey Show | עצמה (מארחת) |
| 1972 | The Carol Burnett Show | עצמה (כוכבת אורחת) |
| 1973 | Love, American Style | |
| 1974 | One More Time | עצמה (ספיישל קומדיה מוזיקלית) |
| 1977 | The Love Boat | Millie Washington |
| 1979 | All-Star Salute to Pearl Bailey | עצמה |
| 1979 | החבובות | עצמה |
| 1982 | The Member of the Wedding | Bernice Sadie Brown |
| 1982 | As the World Turns | עצמה, כחברת הקאסט |
| 1984-1985 | Silver Spoons | Lulu Baker |
| 1985 | Cindy Eller: A Modern Fairy Tale | Martha Dermody |
| 1988 | In Performance at the White House: A Salute to Broadway | עצמה |
| 1989 | Peter Gunn | Mother |
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Pearl Bailey Entertains (1950)
- Birth of the Blues (1952)
- Cultured Pearl (1952)
- I'm with You (1953)
- Say Si Si (1953)
- Around the World with Me (1954)
- Carmelina (1955)
- The Intoxicating Pearl Bailey (1956)
- The One and Only Pearl Bailey Sings (1956)
- Gems by Pearl Bailey (1958)
- Porgy & Bess, original motion picture soundtrack (1959) (Grammy Award winner)
- Pearl Bailey A-Broad (1959)
- Pearl Bailey Sings for Adults Only (1959)
- Pearl Bailey Plus Margie Anderson Singing the Blues (1960?)
- More Songs for Adults Only (1960)
- For Adult Listening (1960)
- Naughty but Nice (1960)
- Songs of the Bad Old Days (1960)
- Pearl Bailey Sings the Songs of Harold Arlen (1961)
- Come On, Let's Play with Pearlie Mae (1962)
- Happy Sounds (1962)
- All About Good Little Girls and Bad Little Boys (1963)
- C'est La Vie (1963)
- Les Poupées de Paris (1964)
- Songs By James Van Heusen (1964)
- The Risque World of Pearl Bailey (1964)
- For Women Only (1965)
- The Jazz Singer (1965)
- Hello, Dolly! (1967 Broadway cast)
- After Hours (1969)
- Pearl's Pearls (1971)
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Raw Pearl (1968) (autobiography)
- Talking to Myself (1971) (autobiography)
- Pearl's Kitchen: An Extraordinary Cookbook (1973)
- Duey's Tale (1975) (Photos and Design by Arnold Skolnick)
- Hurry Up America and Spit (1976)
- Between You and Me: A Heartfelt Memoir on Learning, Loving, and Living (1989)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרל ביילי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרל ביילי, באתר AllMovie (באנגלית)
פרל ביילי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
פרל ביילי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
פרל ביילי, באתר AllMusic (באנגלית)
פרל ביילי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרל ביילי, באתר Yandex.Music (ברוסית)
פרל ביילי, באתר Discogs (באנגלית)- פרל ביילי, באתר Genius
פרל ביילי, באתר בילבורד (באנגלית)- פרל ביילי במסד הנתונים של ברודוויי
- פרל ביילי ב-TVGuide.com
- פרל ביילי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פרל ביילי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Kenrick, John. Musicals 101.com Who's Who in Musicals:Sa-Sm.. Retrieved March 18, 2007.
- ^ Pennsylvania Biographical Dictionary. North American Book Dist LLC. 1 בינואר 1999. p. 56. ISBN 978-0-403-09950-4.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Lynne Carter, Impersonator," New York Times (January 14, 1985), p. A16.
- ^ Ford campaign ad
- ^ "The Evening News – Google News Archive Search". news.google.com.
- ^ "USO Award". Spoke Daily Chronicle. 25 באוקטובר 1969.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "The Afro American - Google News Archive Search". news.google.com.
- ^ Bret, David (2009-04-01). Joan Crawford: Hollywood Martyr (באנגלית). Da Capo Press. ISBN 0786732369.
| בקרת זהויות |
|
|---|
- שחקניות קולנוע וטלוויזיה אפרו-אמריקאיות
- מחברות ספרי בישול אמריקאיות
- מחברי ספרי בישול אמריקאים
- שחקניות תיאטרון אמריקאיות
- מדבבות אמריקאיות
- זוכי פרס אמי לבידור בשעות היום
- זוכי פרס דונלדסון
- בוגרות אוניברסיטת ג'ורג'טאון
- בוגרי אוניברסיטת ג'ורג'טאון
- זוכי פרס טוני
- זמרות אמריקאיות
- זמרים אמריקאים
- מקבלות מדליית החירות הנשיאותית
- מקבלי מדליית החירות הנשיאותית
- אמריקאיות שנולדו ב-1918
- אמריקאים שנולדו ב-1918
- אמריקאיות שנפטרו ב-1990
- אמריקאים שנפטרו ב-1990