פריץ גבאואר
פריץ גבאואר (14 ביולי 1906 – 9 באוגוסט 1979) היה פושע נאצי, מפקד ינובסקה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבאואר נולד וגדל בברסלאו. משנת 1920 הוא עבד כשוליה של מכונאי עד שנת 1924. בהמשך שנות ה-20 הוא עבד בחברת סימנס ומשנת 1928 בחברת הטלפוניה של שלזיה. בשנת 1930 הוא פוטר בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ונותר מובטל עד 1933, אז החל לעבוד שוב אצל סימנס בגלוגוב.
בשנת 1930 הצטרף גבאואר לאס אה ובשנת 1931 הצטרף למפלגה הנאצית ולאס אס. בשנת 1936 הוא עבר לעבוד באס אס מספר חודשים ולאחר מכן הוא עבד בחברת מטוסים ושוב בסימנס בברלין.
בעקבות מבצע ברברוסה הוא הוצב בלבוב החל מאוגוסט 1941 ונהיה מפקד ינובסקה. על אכזריותו העידה ינינה אלטמן[1]:
- "מפקדו הראשי של הקונצרן היה אובר־שטורמפירר פריץ גבאור ובתוקף תפקידו הגיע להמצאות גרמניות הראויות לציון. בקור של 20 מעלות היה ממית אנשים על־ידי קפיאה בחביות מים."
ובמקום אחר[2]:
- "גבאור נתן פקודה להוציא להורג כל הילדים הנמצאים בשטח הקסרקטינים בבתי המלאכה והוא במו ידיו הלך לתפוס את הילדים. הוא נתן פקודה לד"ר קורצרוק מנהל בית חולים במחנה ריכוז להמית תיניקות. הוא במו ידי חנק נשים וגברים בעזרת הצעיף שלו. הוא במו ידיו תלה אנשים. הוא במו ידיו זרק אסיר לתוך מרק רותח וגרם למותו. מספר האנשים שרצח במו ידיו אי שנרצחי לפי פקודותיו מגיע לאלפים. הוא הצטיין בסדיזם מכוער ההופך את האדם לחיית טרף."
מפי הניצולים יוחסה לו האמירה[3]:
- "אין לי תיאבון אם אינני הורג יהודי אחד לפני ארוחת הבוקר שלי"
לאחר מלחמת העולם השנייה הוא התגורר בדסאו, עבד עבור שלטונות הכיבוש הסובייטי במזרח גרמניה ובשנת 1947 היה לחבר מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה. בשנת 1960 הוא נבחר להיות מזכיר עיר מגוריו, דסאו. בעקבות זאת, נפתחה חקירה לבדוק את עברו ומפחד תוצאותיה הוא ברח למערב גרמניה. לאחר ששמו עלה במשפט אייכמן, לחצה משטרת ישראל על מערב גרמניה לחפש אחריו[3]. גבאואר נעצר בסוף 1961[4] והוחזק בכלא בזארבריקן, אך בשנת 1963 שוחרר בערבות[3], לאחר שהתביעה בזארבריקן קבעה שאין ראיות מספיקות להעמידו לדין[5]. בשנת 1967 בעקבות ביקר בישראל של האחראי על העמדת נאצים לדין נבחן התיק של גבאואר מחדש[6]. משפטו של גבאואר נפתח ב-17 בספטמבר 1970 ובתחילת 1971 הגיעו שלושה שופטים לישראל לשמוע בה עדויות נגד גבאואר[7].
ב-29 ביוני 1971 הוא נדון למאסר עולם על רצח אסירים בינובסקה. הוא מת באוגוסט 1979.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מדי־פיגול - קשרי־פיגול, קול העם, 11 ביולי 1962
- ^ ינינה אלטמן, שחרורו של מרצח נאצי, הצופה, 16 ביולי 1963
- ^ 1 2 3 פושע נאצי ממשמידי יהודי גליציה - שוחרר "בערבות" בטרם החל המשפט, על המשמר, 23 ביוני 1963
- ^ יצהר פורטנוי, המצוד על פושעי מלחמה נאציים, למרחב, 12 בדצמבר 1962
- ^ מחאה חריפה נגד שיחרור הפושע הנאצי פריץ גבאואר בעצרת לזכר קדושי לבוב, חרות, 6 בספטמבר 1963
- ^ ישראל נוימן, יהודק שיתוף הפעולה בין גרמניה וישראל בחיפוש אחר פושעים נאציים, דבר, 19 באפריל 1967
- ^ יבואו לגבות עדויות נגד מפקד במחנה־ריכוז בלבוב, על המשמר, 21 בפברואר 1971
