פריטו-ליי
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברת מזון |
| תקופת הפעילות | 1961–הווה (כ־63 שנים) |
| חברת אם | פפסיקו |
| חברות בנות |
|
| מיקום המטה |
פלאנו  |
| משרד ראשי | פלאנו, טקסס, ארצות הברית |
| ענפי תעשייה |
תעשיית המזון |
| מוצרים עיקריים | מזון |
| http://www.fritolay.com/ | |
  | |
פריטו-ליי צפון אמריקה (באנגלית: Frito-Lay North America) היא חטיבה של פפסיקו המייצרת, משווקת ומוכרת חטיפי תירס, חטיפי תפוחי אדמה וחטיפים אחרים. המוצרים העיקריים של פריטו-ליי הם פריטוס (Fritos, צ'יפס תירס), צ'יטוס (Cheetos, חטיפים בטעם גבינה), דוריטוס (Doritos, צ'יפס טורטייה) וטוסטיטוס (Tostitos, צ'יפס טורטייה), צ'יפס תפוחי אדמה תחת המותג ליי (Lay's potato chips), רולד גולד (Rold Gold, כעכים), ראפלס (Ruffles, צ'יפס תפוחי אדמה), ובאירופה חטיפים שונים תחת השם ווקרז (Walkers).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פריטו-ליי נוצרה ממיזוג של שתי חברות שנוסדו בשנות השלושים: חברת פריטו וחברת H.W. Lay. בשנת 1932 ייסד צ'ארלס אלמר דולין, מנהל חברת ממתקים בסן אנטוניו, את חברת פריטו לייצור צ'יפס תירס. את התשתית (לרבות מתכון לצ'יפס תירס ומועך תפוחי אדמה - Potato ricer) רכש ב-100 דולרים שלווה מאימו, והעסק החל לפעול במטבחה של האם. דולין, אמו ואחיו הכינו את הצ'יפס בהיקף של כחמישה קילוגרם ביום ומכרו את המוצר בשקיות קטנות במחיר של 5 סנט לשקית. ההכנסות הגיעו לכ-8–10 דולרים ליום והרווח ל-2 דולרים ליום. בתוך שנה עלה היקף הייצור עד לכ-50 קילו בעקבות שימוש במכונה חדשה (hammer" press"), ועד סוף השנה הוקמו פסי ייצור ביוסטון ובדאלאס. מטה החברה עבר לדאלאס. בשנת 1935 החלה החברה לייצר גם צ'יפס תפוחי אדמה. ב-1937 פתחה החברה מרכז מחקר ופיתוח והציגה מוצרים חדשים. ב-1941 פתחה החברה מחלקה מערבית בלוס אנג'לס עם שני מסלולי מכירות. ב-1945 הופרדה פעילות השיווק מפעילות הייצור. ב-1950 נמכרו מוצרי החברה בכל רחבי ארצות הברית. ב-1954 הונפקה החברה בבורסה. עד תחילת שנות השישים נמכרו מוצרי החברה בעשרות מדינות.
בשנת 1931 החל איש המכירות הרמן ליי להסתובב ברכבו בדרום ארצות הברית ולמכור צ'יפס תפוחי אדמה. ב-1932 הקים ליי עסק לצ'יפס תפוחי אדמה בנאשוויל, טנסי. ליי הועסק כסוכן מכירות של חברת המזון בארט מאטלנטה - יצרנית הצ'יפס תחת המותג גארדנר, ובסופו של דבר השתלט על מחסניה בנאשוויל לצורכי עסקיו. ב-1934 שכר איש מכירות ראשון, ועד 1937 העסיק עשרים וחמישה עובדים וייצר מוצרים נוספים כמו פופקורן וקרקרים במילוי חמאת בוטנים. ב-1938 הציעה חברת בארט לליי לרכוש את מפעליה באטלנטה ובממפיס תמורת 60,000 דולר. ליי לווה 30,000 דולר מהבנק ושכנע את בארט לקבל את יתרת התשלום במניות של חברות ליי. בשנת 1939 העביר ליי את המטה שלו לאטלנטה וייסד את חברת H.W. Lay & Co. מאוחר יותר רכש את מפעלה של בארט גם בג'קסונוויל שבפלורידה, ומפעלים נוספים בג'קסון (מיסיסיפי), בלואיוויל (קנטקי) ובגרינסבורו (קרוליינה הצפונית). ליי המשיך למכור צ'יפס תחת המותג גארדנר עד לשנת 1944 ואז החליף את שמו ל-Lay's potato chips. בשנות החמישים רכשה החברה את Richmond Potato Chip Company ואת Capitol Frito Corporation, ובשנת 1956 כבר הייתה יצרנית החטיפים הגדולה בארצות הברית.
בשנת 1945 העניקה חברת פריטו לחברת ליי רישיון אקסקלוסיבי לייצור והפצת פריטוס בדרום מזרח ארצות הברית ובין החברות התפתחה מערכת יחסים עסקית קרובה. בספטמבר 1961 החברות התמזגו לחברה אחת - Frito-Lay, Inc. מטה החברה הממוזגת שכן בדאלאס. מיד לאחר המיזוג הגיעו הכנסות החברה ל-127 מיליון דולר, בעיקר ממכירת ארבעת המותגים המובילים - פריטוס, לייס, צ'יטוס וראפלס.
בפברואר 1965 הודיעו מועצת המנהלים של פריטו-ליי ומועצת המנהלים של חברת פפסי-קולה על תוכנית למיזוג בין שתי החברות. ב-8 ביוני באותה שנה אושר המיזוג על ידי אסיפות בעלי המניות של שתי החברות. מבחינה מבנית הוקמה חברה חדשה - פפסיקו - אשר פריטו-ליי הפכה לאחת מחברות הבת שלה. בזמן המיזוג היו לפריטו-ליי 46 מפעלים ויותר מ-150 מרכזי הפצה בכל רחבי ארצות הברית.
למיזוג היו כמה מטרות. ראשית, הייתה כוונה להשתמש במנגנוני ההפצה של פפסי-קולה לשיווק מוצרי פריטו-ליי מחוץ לשווקיה המסורתיים בארצות הברית ובקנדה. בעת המיזוג כבר הייתה לפפסי-קולה נוכחות ב-108 מדינות, ומיד לאחר המיזוג התרחבה ההפצה הבינלאומית של מוצרי פריטו-ליי לצד התרחבות הפצתם בתוך ארצות הברית (בשנת 1965 הפך מותג הצ'יפס של ליי לראשון שהופץ בכל 50 הארצות בברית). בנוסף לכך, ההנחה הייתה שמוצרי פפסי-קולה ומוצרי פריטו-ליי הם משלימים - וניתן לשווקם יחדיו. בריאיון למגזין פורבס בשנת 1968 אמר מנכ"ל פפסיקו דונלד קנדל כי צ'יפס תפוחי אדמה גורם לצמא, ופפסי מרווה. אולם תוכניות לשיווק משותף של חטיפים ומשקאות סוכלו על ידי נציבות הסחר הפדרלית (FTC). המיזוג לא גרע מקו המוצרים הוותיק של פריטו-ליי. במהלך שנות השישים והשבעים פיתחה החברה מוצרים חדשים, כגון דוריטוס (צ'יפס טורטייה - 1966), פאניונס (1969) ומאנצ'וס (1971). בהמשך הוצעו הדוריטוס בטעמים נוספים, ומוצר זה הפך למוצר השני הנמכר ביותר של פריטו-ליי (אחרי Lay's potato chips). בשנות השבעים נחשפה פריטו-ליי לתחרות הולכת וגוברת מצד מותגים אחרים כמו פרינגלס של פרוקטר אנד גמבל, וחטיפים מלוחים של נביסקו וסטנדרד ברנדס.
פפסיקו, מכוח בעלותה על פריטו-ליי, היא יצרנית החטיפים המלוחים הגדולה בעולם. בשנת 2009 הייתה אחראית ל-40% ממכירות החטיפים המלוחים בארצות הברית, ול-30% ממכירות החטיפים הללו מחוץ לארצות הברית.
מוצרים בולטים בארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוכחות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1990 החל שיתוף פעולה בין תאגיד המזון הישראלי עלית לבין פפסיקו, באמצעות חברת הבת Pepsico Investments Europe. בעקבות זאת הקימה עלית מפעל חטיפים בשדרות המייצר את מותגי פריטו-ליי, כגון ראפלס, צ'יטוס, דוריטוס וליי (תחת השם תפוצ'יפס). בעקבות המיזוג בין שטראוס לעלית מיוצרים מוצרים אלה כיום על ידי שטראוס גרופ. פפסיקו ושטראוס קשורות בסדרת הסכמים; כל אחת מחזיקה במחצית הון המניות של חברת שטראוס פריטו-ליי. לשטראוס פריטו-ליי הוענק רישיון בלעדי לייצור, הפצה ומכירה בישראל של חטיפים המבוססים על ידע וסימני מסחר של פריטו-ליי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פריטו-ליי (באנגלית)
פריטו-ליי, ברשת החברתית פייסבוק
פריטו-ליי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פריטו-ליי, ברשת החברתית אינסטגרם- חברת סמיתס אוסטרליה
- חברת ווקרז הממלכה המאוחדת
