פרידריך ויינרב
 | |
| לידה |
18 בנובמבר 1910 לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 1988 (בגיל 77) ציריך, שווייץ |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה |
| פרסים והוקרה |
פרס אדוארד דאווס דקר (1970) |
  | |
פרידריך ויינרב (או בשמו העברי אפרים פישל יהושע ויינרב; בגרמנית: Friedrich Weinreb; 18 בנובמבר 1910, לבוב – 19 באוקטובר 1988, ציריך) היה פרופסור לכלכלה וסטטיסטיקה מתמטית והוגה דתי יהודי. בנוסף, הוא היה מרצה וחוקר במכון ההולנדי לכלכלה ודיקן המחלקה לכלכלה באוניברסיטה באנקרה. במהלך מלחמת העולם השנייה ויינרב היתל בגרמנים והצליח להשיג אישור מהשלטונות הגרמניים וההולנדיים לערוך רשימות של יהודים ("רשימות ויינרב") ועל ידי כך לעכב את מועד שליחתם לגטו. "רשימות ויינרב" הצילו אלפי יהודים ממוות. עם זאת, תרומתו של ויינרב שנויה במחלוקת משום שהוא גם הסגיר יהודים לשלטונות הנאצים.[1][2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויינרב נולד בשנת 1910 בעיר לבוב בירת גליציה (אז האימפריה האוסטרו-הונגרית וכיום אוקראינה) למשפחה ממוצא חסידי. כשהיה בן שש, בראשית מלחמת העולם הראשונה, היגרה משפחתו להאג בהולנד, שם חי עד סוף שנות השבעים.
היה בן למשפחה ממוצא חסידי.[3][2][1] אף על פי שהוריו התרחקו מהדת, החליט ויינרב, בגיל 13 להמשיך לחיות כאדם דתי. הוא למד באופן עצמאי פילוסופיה, תלמוד וקבלה ובמקביל למד כלכלה במכללה ברוטרדם. ויינרב השיג תואר המקביל ל-מ.א ומאז 1932 עבד במכון הכלכלי ההולנדי, שם שימש כמרצה וחוקר. במסגרת המכון הוא עבד רבות על נתונים כלכליים-סטטיסטיים של גרמניה.
ב-14 במאי 1940 נכבשה הולנד בידי הנאצים. עקב זה בשנת 1941 פוטר מהמכון בשל היותו יהודי. לאחר שפוטר מילא בשנת 1942 תפקיד משני באחת משלוחותיה של המועצה היהודית המקומית בהאג.[4][3][2]
רשימות ההגירה של ויינרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן לא רב לאחר שויינרב פוטר מהמכון הכלכלי ההולנדי, כאשר הוא עוד מילא תפקיד משני באחת משלוחותיה של המועצה היהודית המקומית בהאג, החל להפיץ שמועה שניתנה לו הזדמנות לארגן הגירה חוקית למשפחתו ושלושים משפחות שמקורבות לו. ההזדמנות ניתנה לו כביכול בהסכמת שלטונות הכיבוש. משפחתו והשלושים האחרות היו אמורות להגר מהולנד לאזור החופשי בדרום צרפת, יעד שהוחלף מאוחר יותר בפורטוגל. ויינרב המציא לשם כך סיפור דמיוני, כאילו עלה בידו להציל גנרל גרמני בוורמאכט ששמו פון-שומאן מתאונת דרכים וכאות תודה הבטיח הגנרל להסדיר את ההגירה.
דמי ההרשמה היו מאה פלורינים הולנדיים לנפש, סכום נמוך מאוד בזמן שעורכי דין דרשו אלפי פלורינים בעד טיפול בענייני יהודים אצל מוסד גרמני. ויינרב לא הגביל את ההרשמה שהתחילה אצל מקורביו והתפשטה מהר מאוד. בחודשי מאי-יוני הקיפה "הרשימה" הדמיונית בין שלושת אלפים לארבעת אלפים איש. ויינרב שחרר אמנם נזקקים וחסרי כל מחובת התשלום, אולם קיבל סכומים ניכרים מאנשים עשירים בעד "החלפת הזכות לנסוע מרכבת מאוחרת לרכבת הראשונה".
הנחת המחקר היא שויינרב הרוויח מעסקים אלו קרוב ל-40,000 פלורינים, סכום מאוד גדול של כסף בימים אלו. חוץ מהכסף הרב שהרוויח הייתה לו עוד טובת הנאה: הוא דרש מכל משתתף לעבור בדיקה רפואית אצל רופא ששכר למטרה זאת, והוא עצמו ביצע לעיתים קרובות את הבדיקה "הגניקולוגית" אצל נשים צעירות. הסיפור שויינרב המציא נשמע כל כך אמין שלא רק הנרשמים האמינו לו אלא גם גורמים הולנדיים ואפילו גרמנים התייחסו ברצינות לעניין. היו אפילו מקרים שבהם שוחררו אנשים מהגירושים על פי דברתו של ויינרב בלבד.
בספטמבר 1942 נעצר ויינרב על ידי הגסטאפו, שגילה מהר מאוד כי "הגנרל" לא היה קיים מעולם. אולם, למזלו של ויינרב חוקרי הגסטאפו חשבו שהוא נפל קורבן למזימותיו של נוכל שהתחזה לגנרל. הם סברו שהנוכל ניצל את ויינרב כדי להרוויח כסף ממצוקת היהודים. משום כך ויינרב שוחרר ואיפשרו לו להמשיך לשקר ואף נתנו לגיטימציה מסוימת לרשימותיו כדי שיהיה אפשר ללכוד את המתחזה לקצין הגרמני. ויינרב המשיך להטעות את הגרמנים ארבעה חודשים לאחר שחרורו מהמעצר, אך לבסוף נתפס כאשר אדם שנשכר על ידו כדי לגלם את אחד מעוזריו של הגנרל נשבר בחקירה.
תפקידו כסוכן כפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהגרמנים הבינו שוויינרב שיקר להם, הם כל כך התרשמו מערמומיותו ויכולותיו שהחליטו להשתמש בו כמעין סוכן כפול. הם הטילו עליו לערוך רשימה חדשה כדי לגלות יהודים שהסתתרו עם רכושם, וכן כדי לחדור לנתיבי הבריחה לבלגיה וצרפת. ככל הנראה ויינרב הסגיר בנסיבות אלה 107 יהודים, בהם אחות הולנדית. כ-70 מבין המוסגרים נספו במהלך המלחמה. ההיסטוריון והסופר היהודי-ההולנדי ז'אק פרסר טען לחפותו של ויינרב. בספרו על שואת יהודי הולנד, טוען פרסר שוויינרב הקפיד למסור רק שמות של אנשים שעל פי המידע שהיה בידו כבר ממילא הספיקו להסתתר.
ויינרב עצמו הצליח בשלב מסוים לרדת למחתרת עם משפחתו עד לתום המלחמה, וכך הם ניצלו חוץ מבנו הבכור דוד, שנספה במחנה הריכוז וסטרבורק כאשר הם שהו שם בשנת 1942.[5][2][3]
המחלוקת סביב פעילותו ותרומתו של ויינרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המלחמה, ביוני 1945 נעצר ויינרב על ידי השלטונות ההולנדיים ולאחר חקירה ממושכת נשפט לשש שנות מאסר בעוון הונאה ונכלא, אך ב-1948 הוא זכה בחנינה לרגל חגיגות היובל למלכה וילהלמינה. הוא הואשם בהסגרת יהודים לגרמנים, ועל כך שכביכול, כל התרמית שרקם נועדה למען בצע כסף, ולמעשה לא היה בכוחו להציל יהודים ממוות. יתר על כן, כמה נשים טענו נגדו כי במסגרת הבדיקות הרפואיות שהיו מחויבות לעבור עשה בהן ויינרב מעשים מגונים. טענה זו הוכחשה מכל וכל על ידי בנו ותומכיו. למרות החלטת בית המשפט, בתקופה זו היו גם אנשים רבים שטענו כי לויינרב נעשה עוול.
לאחר שהשתחרר מהכלא, נשלח ויינרב בשליחות ממשלת הולנד לעבוד ככלכלן באינדונזיה. ב-1952 עבד ויינרב כפרופסור לסטטיסטיקה בג'קרטה בירת אינדונזיה. אחר כך עבר לקולקטה שבהודו, וב-1958 התמנה לדיקן המחלקה לכלכלה באוניברסיטה חדשה שנפתחה באנקרה בירת טורקיה. לאחר ההפיכה הצבאית בטורקיה ב-1960, עזב את המדינה לטובת משרה במכון הבינלאומי לעבודה של האו"ם בז'נבה. באותה תקופה התפנה ויינרב לכתיבת ספרי הגות יהודית וקבלה. בשנת 1964, הוא חזר להולנד.
בשנים 1969–1970 פרסם ויינרב שלושה כרכים של זיכרונותיו, שעוררו סערה ציבורית. כותרתם של הכרכים הייתה "שיתוף פעולה והתנגדות - ניסיון לדה-מיתולוגיזציה". בעקבות פרסום זה, הוקמה ועדת חקירה בהולנד לטיהור שמו ובמשך 6 שנים התנהלה חקירה על ידי המכון ההולנדי לתיעוד מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נגבו עדויות באירופה, צפון אמריקה וישראל. ויינרב לא חיכה לתוצאותיה וכבר ב-1968 ברח שוב - הפעם לישראל. ב-1973 הוא שוב נדד - מישראל לציריך שבשווייץ, שם חי עד מותו ב-1988.
בשנת 1976 פורסמו מסקנות ועדת החקירה. חברי הוועדה מצאו שוויינרב הוא שרלטן חולה נפש שבגד ביהודים רבים וגרם למותם של כ-70 נפשות. ב-1976 סיימה ועדת החקירה את עבודתה בהמלצה להרשעה מחודשת של ויינרב. אלמלא חי בשווייץ, סביר להניח שהיה עומד שוב לדין.[6][2]
הגותו של פרידריך ויינרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך חייו ויינרב כתב כ-40 ספרים. תקופת יצירתו השתרעה מסוף שנות השישים של המאה העשרים ועד למותו. בספריו ויינרב כתב על זכרונותיו אך גם בעיקר על נושאים שקשורים ליהדות כגון לוח השנה העברי. הוא גם כתב ספרים על כתבי הקודש העבריים, למשל על מגילת אסתר. חוץ מספרים על יהדות, וינרב כתב ספרים אחדים על אותיות האלף-בית, ספר על אסטרולוגיה וספרים העוסקים בברית החדשה על-פי המתודה הפרשנית הכוללת שלו.
לפי ישראל קורן, במאמרו "תודעה מיתית בפרספקטיבה היסטורית במשנתו של פרידריך ויינרב":
"המיתוס אצל ויינרב מתמקד בתפיסת העולם הטבעי המוחשי וההיסטורי כביטוי למחשבותיו של אלוהים במציאות, לכוונותיו במעשה הבריאה ולנתיבה של האנושות. יצירי הטבע והאירועים ההיסטוריים הם, אם להשתמש באטימולוגיה האהובה עליו, בשורה שהפכה לבשר. אלוהים גילה את מחשבותיו ואת רצונו באמצעות הבריאה:
"כל מה שהאדם עשוי לחשוב נחשב כבר על ידי האל ומתקיים כבר בבריאה, יהיה זה פרח, חרק, ציפור או חיה כלשהי. שמותיהם ותכונותיהם מלמדים אותנו מהם ומה הוא זה שהאדם חושב ויודע." (- פרידריך ויינרב) "
— תודעה מיתית עמוד 284 ו-290 (ישראל קורן).
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויינרב היה נשוי לאסתר ולהם ארבע בנות המתגוררות בשווייץ ובלגיה, בן אחד המתגורר בישראל ובן אחד שנספה בשואה. מלבד הבן הזה כל משפחתו שרדה את השואה.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרידריך וינרב (1910-1988), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 ישראל קורן, תודעה מיתית בפרספקטיבה היסטורית במשנתו של פרידריך ויינרב, היסטוריוסופיה ומדעי היהדות, 2005
- ^ 1 2 3 4 5 6 יאיר שלג, רשימות ויינרב, באתר הארץ, 5 במאי 2005
- ^ 1 2 3 פנקס הקהילות-הולאנד אנציקלופדיה של היישובים היהודיים למן היווסדם ועד לאחר שואת מלחמת העולם השנייה, ירושלים: יד ושם, עמ' 110
- ^ דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית 1945-1933, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השלישי של חוקרי השואה, עמוד 217 (עורך: ישראל גוטמן)
- ^ דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית 1945-1933, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השלישי של חוקרי השואה, עמוד 217–219 (עורך: ישראל גוטמן).
- ^ דמות ההנהגה היהודית בארצות השליטה הנאצית 1945-1933, הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השלישי של חוקרי השואה, עמוד 218 (עורך: ישראל גוטמן).
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "פרידריך ויינרב".