פרידריך-וילהלם קריגר
 | |
| פרידריך-וילהלם קריגר בספטמבר 1940 | |
| לידה |
8 במאי 1894 שטרסבורג, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| התאבד |
10 במאי 1945 (בגיל 51) גונדרטסהאוזן, אזור הכיבוש האמריקאי באוסטריה  |
| מדינה |
גרמניה  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית   גרמניה הנאצית |
| דרגה |
 אובר-גרופנפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-7 של האס אס מפקד הדיוויזיה ה-6 של האס אס מפקד קורפוס אס אס הררי החמישי | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
פרידריך-וילהלם קריגר (בגרמנית: Friedrich-Wilhelm Krüger; 8 במאי 1894 – 10 במאי 1945) היה קצין בכיר באס אס ופושע מלחמה נאצי, שכיהן כמפקד האס אס והמשטרה של הגנרלגוברנמן מהקמתו ועד סוף 1943.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנים מוקדמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרידריך-וילהלם קריגר נולד במשפחתו של קצין פרוסי, אוברסט אלפרד קריגר. הוא היה הצעיר מבין שני בנים (אחיו הבכור וולטר קריגר היה אף הוא קצין בכיר באס-אס). הוא עזב את בית-הספר עוד בטרם השלים תעודת בגרות ועבר למכינה לצוערים ב-1913. במלחמת העולם הראשונה שירת בחיל הרגלים, ובסופה החזיק בדרגת סגן. ב-1919 עבר לשרת בשייטת סירות הטורפדו של הצי, אך במרץ 1920 הצטרף לפרייקור ליצו שפעל נגד מהפכנים קומוניסטיים בחבל הרוהר. הוא שוחרר מהצבא באותה שנה, ועבד כמוציא לאור וכסוחר ספרים. ב-1922 התחתן, והיו לו שני בנים מנישואיו. בין 1924 ל-1928 היה חבר הנהלה בשירות פינוי הזבל של ברלין, וב-1929 חזר להיות סוחר עצמאי.
באס אס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 1929 הצטרף למפלגה הנאצית (מס' חבר: 171,199), ובפברואר 1931 לאס אס (מס' חבר: 6,123). באפריל אותה שנה עזב את הארגון לטובת האס אה. בזכות ידידותו עם קורט דליגה, אותו הכיר עוד מקודם, קודם כבר ב-1932 לדרגת גרופנפיהרר והוצב במטה האישי של ארנסט רהם. באותה שנה, נבחר כציר לרייכסטאג עבור פרנקפורט על האודר. הוא נותר חבר בית המחוקקים עד מותו. קריגר מונה לראש מערך האימונים בפלוגות הסער, והוענקה לו דרגת אובר-גרופנפיהרר ביוני 1933. הוא לא נפגע בליל הסכינים הארוכות. במרץ 1936 שב לאס אס והוצב כמפקד יחידות הגבול והמשמר בארגון.
השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 באוקטובר 1939, לאחר סיומה המוצלח של המערכה בפולין, מינה היינריך הימלר את קריגר לתפקיד המפקד הבכיר של המשטרה והאס אס (Höherer SS- und Polizeiführer) באזור הגנרלגוברנמן.
במסגרת תפקידו, היה קריגר אחד מהאחראים לתכנון וביצוע שואת יהודי פולין. כבר בדצמבר 1939 הוציא צו לפיו כל היהודים בני 14 עד 60 היו מחויבים בעבודת כפייה למשך שנתיים לפחות, ומכאן ואילך הופקדה בידיו השליטה על עובדי הכפייה היהודים בגנרלגוברנמן: הם נשלחו למחנות עבודה שנוהלו על ידי האס אס, שם עבדו בפרך בתנאים לא-אנושיים.[1] יחד עם אריך פון דם באך-צלבסקי וקצינים אחרים, הוא היה חבר בצוות שהופקד על ריכוז האוכלוסייה היהודית בגטאות.[2] באביב 1940 ארגנו הוא ופקודו אברהרד שנגארט, ראש האס דה בממשל הכללי, את מבצע אה בה, במהלכו נורו למעלה מששת אלפים פולנים.[3] לפי עומר ברטוב, קריגר הוזמן או תוכנן להיות מוזמן לועידת ואנזה ולא נכח בה כנראה כיוון ששבר את זרועו.[4] קריגר מילא לאחר מכן תפקיד מרכזי בשואה, מאחר שרוב מחנות ההשמדה היו בשטח השיפוט שלו. הוא היה הממונה הישיר על אודילו גלובוצניק בעת שזה ביצע את מבצע ריינהרד החל ממרץ 1942, במהלכו נרצחו 1,700,000 יהודים בטרבלינקה, סוביבור, בלזץ ובחלמנו. באותה שנה, הוא ארגן את גירושם של 110,000 פולנים מאזור זמושץ', שהיה כרוך בהמתת 7000 איש שהתנגדו לפינוי.[5]
קריגר היה מצוי בעימות מתמיד על סמכויות עם המושל הכללי הנס פרנק, ושאף להעניק לאס אס עצמאות מרבית על חשבון המנהל האזרחי של הראשון. כאשר פרנק קידם את סגנו יוזף ביהלר לתפקיד מזכיר המדינה, פנה קריגר להימלר שאילץ את פרנק למנותו למזכיר המדינה לענייני ביטחון בממשל. ב-1 באוגוסט ניתנה לו גם דרגת גנרל במשטרה.[6].
במסגרת תפקידו, פיקח קריגר גם על יירגן שטרופ בעת שזה דיכא את מרד גטו ורשה.[7] ב-20 באפריל 1943 ניסו חברי הארמייה קריובה להתנקש בחייו, ללא הצלחה.[8]
חילוקי הדעות בינו לבין פרנק, כמו גם בין השני להימלר, הובילו לבסוף להעברתו מתפקידו ב-9 בנובמבר 1943, והוא הוחלף על ידי וילהלם קופה. תחת זאת, מונה למפקד הדיוויזיה ה-7 של האס אס ביוגוסלביה הכבושה, שם נותר עד אפריל 1944. ב-20 במאי ניתנה לו דרגת גנרל של הוואפן אס אס. ב-14 ביוני אותה שנה נעשה למפקד הדיוויזיה ה-6 של האס אס, שהייתה מוצבת בנורווגיה. באוגוסט, הוצב בראש קורפוס אס אס הררי החמישי. בפברואר 1945 מינה אותו הימלר לנציגו בחזית הדרום-מערבית. באפריל, ניתן לו הפיקוד על עוצבת שדה של משטרת הסדר בקבוצת ארמיות דרום, שלחמה בכוחות בעלות הברית באוסטריה.
עם סיום המלחמה נתפס על ידי הכוחות האמריקאים והושם במחנה מעצר באוסטריה בו התאבד ב-10 במאי 1945.
עיטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צלב הברזל מדרגה שנייה וראשונה (1914).
- אות הפציעה בקרב (1918), כסף.
- תג חבר המפלגה הנאצית מזהב (1933).
- חרב הכבוד של הרייכספיהרר אס אס.
- טבעת ראש השלד של האס אס.
- צלב השירות במלחמה מדרגה שנייה וראשונה, עם חרבות (1939).
- תפס כבוד לצלב הברזל (1939).
- צלב האבירים של צלב הברזל (20 באוקטובר 1944).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרידריך וילהלם קריגר באתר יד ושם.
- לידתו של מבצע ריינהרד: תהליך קבלת ההחלטות בדבר רצח יהודי הגנרלגוברנמן. מאת בוגדן מזיאל, באתר יד ושם.
- ביוגרפיה באתר למחקר השואה (באנגלית).
- קריגר בבנק הביוגרפי של צירי הרייכסטאג (בגרמנית).
- קריגר באתר הספרייה היהודית הווירטואלית (באנגלית).
- פרידריך-וילהלם קריגר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על הקמת גטו חוזר במיינדזיז'ץ פודלסקי, על-פי צו מ-28 באוקטובר 1942 של פרידריך וילהלם קריגרגטו חוזר, מיינדזיז'ץ פודלסקי, האנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Christopher R. Browning. Nazi Policy, Jewish Workers, German Killers. ISBN 978-0521774901. עמ' 61.
- ^ Philip W. Blood. Hitler's Bandit Hunters: The SS and the Nazi Occupation of Europe. ISBN 978-1597970211. עמ' 48.
- ^ . .Michael Burleigh. Die Zeit des Nationalsozialismus: eine Gesamtdarstellung. ISBN 978-3100090058. עמ' 508.
- ^ .Omer Bartov. Holocaust: origins, implementation, aftermath. ISBN 978-0415150361 עמ' 116.
- ^ .Donald M. McKale. Nazis After Hitler: How Perpetrators of the Holocaust Cheated Justice and Truth. ISBN 9781442213166 עמ' 83.
- ^ עמ' 15. Hans Umbreit. Germany and the Second World War: Volume V. ISBN 978-0198228875.
- ^ איתמר לוין, שלומית לן. הקרב האחרון: מרד גטו ורשה : הסיפור האמיתי. ידיעות אחרונות (2009). עמ' 46 וכו'.
- ^ .עמ' 105 Terry Goldsworthy. Valhalla's Warriors: A History of the Waffen-SS on the Eastern Front 1941- 1945. ISBN 9781598584455.