לדלג לתוכן

פרופסור מפוזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמותו של הפרופסור המפוזר

פרופסור מפוזר הוא סטריאוטיפ המתאר בדרך כלל מלומד או איש אקדמיה מוכשר, שהברק האקדמי שלו מלווה בתפקוד נמוך מהמקובל בתחומים אחרים, מה שמוביל לשכחה ולטעויות. הדבקת הסטריאוטיפ דווקא לפרופסורים נובעת ממחשבה נפוצה שפרופסורים שקועים כל כך במחקר שלהם, שהם מעניקים תשומת לב מועטה לכל דבר אחר.[1]

אחד ההסברים לתופעה של "פרופסור מפוזר" היא התפיסה שלעיתים קרובות המיומנויות של אנשים מוכשרים מאוד מפוזרות בצורה לא אחידה - הם מבריקים בתחומי החוזקה שלהם אבל מתפקדים מתחת לממוצע במדדים אחרים של יכולת.

הפרופסור המפוזר משמש כדמות אופי בתחומים רבים של האמנות הפופולרית. עיקר השימוש בדמות זו נעשה לקבלת אפקט קומי. לעיתים מעורבות התכונות של הפרופסור המפוזר עם אלו של דמות דומה - המדען המטורף, להגברת האפקט. ההבדל העיקרי הוא שפרופסורים מפוזרים הם שכחנים וחסרי זהירות, אך בסופו של דבר אינם גורמים נזק - בזדון או שלא בזדון.

הפרופסור המפוזר הוא דמות "טובה" – הטעויות שהוא עושה אינן נעשות מתוך כוונה רעה, ולעיתים כאשר הוא מגלה אותן, הן מביכות אותו והוא מתנצל עליהן.

מאפיינים חזותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפרופסור המפוזר ילבש בדרך כלל בגדים שאינם תואמים זה לזה, ובאופן רשלני משהו (למשל כיפתור שגוי של החולצה), לעיתים ילבש לבוש אקדמי.
  • משקפי קריאה בקצה האף, או על ראשו כאשר הוא שוכח היכן הניח אותם.
  • חפצים "מציצים" מהכיסים. פעמים רבות אלו הם ספרים.
  • מטרייה (אותה הוא אמור לשכוח).
  • שיער לבן ולא מסודר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברט איינשטיין עם לשונו בחוץ

המקורות לדמות הפרופסור המפוזר עתיקים מאוד. ההיסטוריה מלאה בדמויות אמיתיות להן "הודבק" הסטריאוטיפ, בצדק או שלא בצדק: הביוגרף היווני הקדום דיוגנס לארטיוס כתב שהפילוסוף תאלס הלך בלילה כשעיניו ממוקדות בשמים וכתוצאה מכך נפל לבאר. ארכימדס, תומאס אקווינס, אייזק ניוטון, אדם סמית, אנדרה-מארי אמפר, ז'אק אדמר, סיואל רייט, ניקולה טסלה, נורברט וינר ופייר קירי נחשבו כולם כחוקרים שתשומת הלב שלהם הופנתה לפעילותם האקדמית ובתחומים אחרים גילו פיזור דעת.

דמות הפרופסור המפוזר מופיעה בבדיחות כחלק מהפולקלור.

במאה ה-20, הפך אלברט איינשטיין למעין אב-טיפוס של הדמות. דמותו יצרה דגם מועדף לתיאורים של פרופסורים מפוזרים; פניו האקספרסיביות ותסרוקתו הייחודית הועתקו רבות והוגזמו. פרדריק גולדן כתב במגזין טיים שאיינשטיין היה "חלומו של קריקטוריסט שהתגשם".[2]

דוגמאות בולטות בשימוש מודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]