פרד דובואה

פרד דובואה
Fred Dubois
לידה	29 במאי 1851; פלסטיין, אילינוי, ארצות הברית
פטירה	14 בפברואר 1930 (בגיל 78); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	קולג' ייל
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית, המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית של הכסף
	4 במרץ 1891 – 4 במרץ 1893; (שנתיים)
	→ ויליאם מקונל
	4 במרץ 1893 – 4 במרץ 1895; (שנתיים)
	4 במרץ 1895 – 4 במרץ 1897; (שנתיים)
	הנרי הייטפלד ←
	4 במרץ 1901 – 4 במרץ 1903; (שנתיים)
	→ ג'ורג' ליירד שופ
	4 במרץ 1903 – 4 במרץ 1905; (שנתיים)
	4 במרץ 1905 – 4 במרץ 1907; (שנתיים)
	ויליאם בורה ←

פרד תומאס דובואה (באנגלית: Fred Thomas Dubois‏; 29 במאי 1851 – 14 בפברואר 1930) היה פוליטיקאי אמריקאי מאיידהו שכיהן שתי קדנציות כחבר הסנאט של ארצות הברית.^[1] הוא נודע בעיקר בשל התנגדותו לתקן הזהב ובמאמציו לשלול זכויות הצבעה מהמורמונים.

ביוגרפיה

ראשית חייו וקריירה

דובואה נולד ב-29 במאי 1851, והיה ממוצא חלקי צרפתי-קנדי. סבו מצד אביו, טוסן דובואה, היה מהגר שהתבלט בקרב טיפקאנו. שמו המשפחתי נהגה כ"דֶה-בואה" ונאמר כי הוא "שנא את זה" כאשר אנשים הגו את הסיומת "-בואה" כ"בויס", דבר שהוא מצא כ"בלתי נסבל".^[2] אביו של דובואה, ג'סי קילגור דובואה, היה פקיד במשרד הקרקעות של ארצות הרית בפלסטיין, אילינוי, שופט לשעבר ומחוקק מדינה, תומך מוקדם של המפלגה הרפובליקנית, וחבר קרוב של אברהם לינקולן, הרפובליקני מאילינוי.^[3] בשנת 1856 נבחר דובואה האב למבקר מדינת אילינוי והעביר את המשפחה לבירת המדינה, ספרינגפילד.

פרד דובואה למד במכללת ייל בין השנים 1870 עד 1872, שם נבחר כחבר ב-Scroll and Key. לאחר מכן פנה לעסקים עד 1875, אז מונה לחבר במועצת המפקחים על רכבות ומחסנים של אילינוי. הוא החזיק בתפקיד זה במשך שנה אחת, והתפטר זמן קצר לפני מותו של אביו. ב-1880 עבר לטריטוריית איידהו יחד עם אחיו, ד"ר ג'סי דובואה הבן (1850–1908), שהיה רופא.

בשנת 1882, דובואה מונה כמרשל של טריטוריית איידהו. הוא השיק קמפיין מצליח לשלול את זכות ההצבעה ממצביעים מורמונים בטריטוריה, בטענה שהם הפרו את החוק האוסר פוליגמיה.

נציג טריטוריאלי

בהתבסס על הצלחה פוליטית זו, ב-1886 רץ דובואה כמועמד רפובליקני למשרת נציג קונגרס מטריטוריית איידהו. הוא ניצח את המועמד הדמוקרטי המכהן, ג'ון היילי, ונשאר בתפקיד עד שהטריטוריה התקבלה כמדינה לאיחוד ב-1890.

דובואה תמך בתוקף בבקשתה של איידהו להקמת מדינה והתנגד למאמצים לפצל את הטריטוריה בין אזורים שכנים. ככל הנראה הוא לחץ על הנשיא בנג'מין הריסון לטובת קבלת מדינת איידהו על ידי אזכור הקשר המשותף בקרב טיפקאנו בין סבו של דובואה וסבו של הריסון, הנשיא ויליאם הנרי הריסון .

ב-3 ביולי 1890, דובואה ביקש מהריסון לחתום על חוק מדינת איידהו ביום עצמאות המדינה, למחרת. עם זאת, הריסון השיב שמאחר והכוכבים מתווספים לדגל בכל 4 ביולי עבור כל מדינה שהתקבלה בשנה הקודמת, אם הוא יחתום על החוק, איידהו לא תקבל את כוכבה על הדגל עד לשנה הבאה. דובואה ביקש ממנו לחתום על החוק מיד, והוא עשה זאת. ^[4]

סנאטור

איידהו הפכה למדינה ביולי 1890 בה מחוקקי איידהו בחרו בפועל שלושה נציגים לסנאט של ארצות הברית: המושל ג'ורג' שופ למושב קבוצה 2 שהתפנה בבחירות ב-1894, חבר ועידה חוקתית של המדינה ויליאם מקונל שיכהן למשך יתרת כהונת הקונגרס ה-51, עד מרץ 1891, ודובואה עצמו כדי להחליף את מקונל ולכהן במשך תקופת כהונה מלאה של שש שנים במושב קבוצה 3, החל במרץ 1891.

במהלך כהונתו הראשונה בסנאט, דובואה התמקד בפוליטיקה פנימית, והביע תמיכתו בעמדות שלדבריו יועילו לאיידהו. הוא היה תומך נלהב במכסי מגן, במיוחד על צמר ועופרת, אותם איידהו ייצרה בשפע. הוא גם עזר בניהול משא ומתן על הסכם עם האינדיאנים מהשבט נז פרס ב-1894. ב-1895, בהערה על פטור מהמגבלות בציד עבור בני השבט בנוקס, הוא אמר: "ההכחדה [הגירוש מעבר לגבול] של כל השבט העצל, חסר-תועלת שאינו תומך, של בני הבנוקס, לא תהיה אובדן גדול".

עם זאת, עמדתו הבולטת ביותר של דובואה הייתה תמיכתו בבי-מטאליזם. ב-1896, הוא היה בין אלה שעזבו את המפלגה הרפובליקנית כדי להצטרף לסיעה הרפובליקנית של כסף. הוא שקל את הרעיון של מיזוג בין הרפובליקנים של איידהו עם הדמוקרטים והפופוליסטים, אך בעלי בריתו הוצאו מהמפלגה הרפובליקנית של איידהו. חוסר הארגון הזה אפשר לדמוקרטים ולפופוליסטים לשלוט במערכת המחוקקת של איידהו. ב-1896, דובואה הובס בבחירות מחדש למערכת המחוקקת של איידהו על ידי הפופוליסט הנרי הייטפלד. לאחר שעזב את הסנאט ב-1897, דובואה חזר לחווה שלו בבלקפוט, שם גידל אספסת.

חזרה לסנאט

כאשר סיעת הרפובליקנים של הכסף דעכה, רבים סברו כי הקריירה הפוליטית של דובואה הסתיימה. אך ב-1900, לאחר שסירב להצטרף מחדש למפלגה הרפובליקנית, נבחר שוב לסנאט של ארצות הברית על ידי בית המחוקקים הדמוקרטי של איידהו, לאחר שהביס את שופ, בעל בריתו הפוליטי לשעבר. זמן קצר לאחר שחזר לסנאט ב-1901, דובואה עבר למפלגה הדמוקרטית, והיה אחד הפוליטיקאים הבודדים בעידן ההוא שעשו זאת. הוא נשאר האדם היחיד בהיסטוריה של איידהו ששימש בקונגרס של ארצות הברית הן כרפובליקני והן כדמוקרט.

במהלך כהונתו השנייה בסנאט, דובואה המשיך לתמוך בנטישת תקן הזהב, אך רוב תשומת הלב שלו הופנתה להתנגדות לאימפריאליזם ולמורמונים. דובואה הנהיג קבוצת סנאטורים שניסתה להפעיל לחצים על ריד סמוט מיוטה, המורמוני הראשון שנבחר אי פעם לסנאט, להתפטר.

דובואה התנגד בתוקף לניסיונות להפוך את הפיליפינים, שנכבשו מספרד במלחמת ארצות הברית–ספרד, לטריטוריה אמריקאית. בתחילה תמך בעצמאות לפיליפינים, אך לאחר ביקור ב-1905, הכריז כי הפיליפינים לא יכולים לשלוט בעצמם, ותמך במכירת האיים ליפן. הסיבות להתנגדותו לעצמאות הפיליפינים היו מושפעות מאוד מהשקפות גזעניות. הוא פחד שהתחרות הכלכלית מהטריטוריות החדשות תהיה מזיקה לכלכלה האמריקאית, אך לא כי האמין כי הפיליפינים מהווים איום כלכלי. דובואה ביזה את הפיליפינים ואת קבוצות אתניות וגזעיות רבות אחרות, והצהיר כי "קשה להוציא את הפיליפיני לעבוד בכלל", והוסיף כי "ההוואים לא יעבדו... הם דומים מאוד לשחורים האמריקאים שלנו". הפיליפינים היוו איום כלכלי אם פועלים יפניים היו מהגרים לשם, אך הוא קיווה שמחסומי סחר ימנעו מסוכר וטבק פיליפיני להגיע לשווקים האמריקאיים. דובואה גם תמך בהגבלות חזקות על הגירה סינית.

דובואה פרש מהרוב הדמוקרטי של זמנו ותמך באג'נדה של הנשיא תאודור רוזוולט של שימור הסביבה. הוא תמך בוויליאם רנדולף הרסט למועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-1904.

תבוסה ואחרית חייו

הפסדים אלקטורליים משמעותיים למפלגה הדמוקרטית באיידהו במהלך כהונתו השנייה בסנאט נגרמו במידה רבה בשל האובססיה של דובואה נגד המורמונים. בינואר 1907, בית מחוקקים רפובליקני באיידהו בחר בעורך הדין הבולט מבויסי, ויליאם בורה, להחליף את דובואה בסנאט; בורה נבחר מחדש חמש פעמים וכיהן במשך 32 שנים.

דובואה חי את שארית חייו בוושינגטון הבירה וניסה לכתוב ולעסוק בעסקים, אך ניסיונותיו נכשלו ברובם. הוא תמך בצ'מפיון קלארק כמועמד הדמוקרטים לנשיאות ב-1912, אך לאחר תבוסתו של קלארק, עבד במערכת הבחירות של וודרו וילסון ב-1912 וב-1916. פעולתו הפוליטית האחרונה הייתה ב-1918, כאשר תמך בבחירת פוליטיקאים ממפלגות שונות באיידהו כדי לתמוך באג'נדה הפרוגרסיבית של וילסון, כולל בורה. דובואה כיהן במועצת הפקודה מ-1918 עד 1920 ובוועדה לסכסוכי גבולות ארצות הברית עם קנדה משנת 1924 ועד מותו ב-14 בפברואר 1930. הוא נקבר בבית הקברות גרוב סיטי בבלקפוט. ^[5]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרד דובואה בוויקישיתוף

פרד דובואה, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ פרד דובואה, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
^ Graff, Leo W. Jr. "Toussaint Dubois: Political Patriarch of Old Vincennes". National Park Service.
^ "The Politicians: Jesse K. Dubois (1811-1876)". Mr. Lincoln and Friends. נבדק ב-11 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ Manny, Bill (3 ביולי 2017). "Idaho's birthday was supposed to be July 4. So why do we celebrate on July 3?". Idaho Statesman. {{cite news}}: (עזרה)
^ "Ex-Senator Dubois of Idaho Dies at 78. Legislative Pioneer in His State Was Prominent in Both Major Political Parties. Served on Canadian Boundary Commission. Grandfather a Captain Under Lafayette". The New York Times. 15 בפברואר 1930. נבדק ב-2008-12-26. {{cite news}}: (עזרה)

[isuftdb-1] פרד דובואה, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

[npstdbs-2] Graff, Leo W. Jr. "Toussaint Dubois: Political Patriarch of Old Vincennes". National Park Service.

[tpjdb-3] "The Politicians: Jesse K. Dubois (1811-1876)". Mr. Lincoln and Friends. נבדק ב-11 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[4] Manny, Bill (3 ביולי 2017). "Idaho's birthday was supposed to be July 4. So why do we celebrate on July 3?". Idaho Statesman. {{cite news}}: (עזרה)

[5] "Ex-Senator Dubois of Idaho Dies at 78. Legislative Pioneer in His State Was Prominent in Both Major Political Parties. Served on Canadian Boundary Commission. Grandfather a Captain Under Lafayette". The New York Times. 15 בפברואר 1930. נבדק ב-2008-12-26. {{cite news}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]