פרדי גרובר
_(1).jpg) | |
| פרדי גרובר | |
| לידה |
31 באוגוסט 1947 (בן 77) מחנה עקורים בגרמניה |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| עיסוק | עיתונאי |
| מעסיק | רשות השידור |
פרדי גרובר (נולד ב-31 באוגוסט 1947) הוא עיתונאי ישראלי שעבד במחלקת החדשות של רשות השידור.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרדי גרובר הוא בנם של יוסף גרובר (נסטור זנון סניאדאנקו), אוקראיני־קתולי אשר הוכר כחסיד אומות העולם על ידי "יד ושם"[1] ושל אנטוניה גרובר, ילידת לבוב, שבני משפחתה נספו בשואה. פרדי נולד במחנה עקורים בעיר רוזנהיים, גרמניה, לאחר מלחמת העולם השנייה. הוא עלה לישראל עם הוריו בחודש נובמבר 1948, גדל והתחנך בקריית חיים.[2]
גרובר הוא בעל תואר ראשון בסוציולוגיה ובשפה וספרות אנגלית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני בעיתונאות מבית הספר לתקשורת המונים של אוניברסיטת בוסטון. בתקופת שהותו בארצות הברית ערך והגיש במשך 7 שנים את "שעת הרדיו הישראלית" בתחנה המסחרית WNTN בעיר ניוטון, מסצ'וסטס. במהלך התוכנית שודרו בשידור חי מהדורות חדשות בעברית ובאנגלית מקול ישראל בירושלים. גרובר היה העיתונאי הישראלי הראשון והיחיד שהשיג ראיון בלעדי עם ג'ימי קרטר בזמן המרוץ לנשיאות, הוא ראיין גם את שר החוץ הנרי קיסינג'ר ואת המועמד לנשיאות ג'ורג' בוש האב.
בשנת 1981 הצטרף למחלקת החדשות של רשות השידור, ושימש במשך 31 שנים ככתב בערוץ הראשון.[3] תחילה עבד במשך כ-5 שנים כעורך בדסק החוץ של מחלקת החדשות, לאחר מכן התמנה ככתב במגזין החדשות השבועי "יומן", והכין סרטים דוקומנטריים עבור מחלקת החדשות ועבור התוכנית "מבט שני". את כתבתו האחרונה על שדות החיטה בצפון הנגב הגיש פרדי בחודש יולי 2012.[4] כאשר פרש מרשות השידור הותיר אחריו בארכיון רשות השידור כ-1,000 כתבות וסרטים דוקומנטריים.[5]
בין סרטיו הבולטים של גרובר: "מפרץ הזבל", על הרס שכונת עג'מי הערבית ביפו; "באמצע העולם ימינה", על מושבים של יוצאי כורדיסטן בגבול הצפון; "אם סויסה לא בא לאופרה", על הפקת האופרה "כרמן" בשכונת נווה אליעזר בדרום תל אביב; "יד על הלב", על ניתוחי לב של ילדים ממדינות העולם השלישי, בבית החולים וולפסון בחולון; "משטרן עד מוצרט", על חייו של הכנר היהודי אייזק שטרן במלאת לו 80 שנה. הכין כתבות פרופיל על סטיבן הוקינג, אריאל שרון, עמוס עוז, אהרן אפלפלד, סמי מיכאל, מאיר שלו, ואנשי רוח רבים אחרים.[6]
סיפורה של משפחת גרובר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחודש יוני 1941, כאשר הנאצים פלשו לעיר לבוב, פולין, נסטור זנון סניאדאנקו, אז בן 23, הזמין את אנטוניה גרובר, שותפתו לספסל הלימודים בפקולטה לפילולוגיה גרמנית באוניברסיטת לבוב, להסתתר בדירתו. היא התחבאה בדירתו במשך כשנתיים, וכך ניצלו חייה. שאר בני משפחתה, למעט אחיה (אשר נשלח ללמוד רפואה בפריז לפני המלחמה) נרצחו על ידי הנאצים.
נסטור ואנטוניה התחתנו בחודש אוגוסט 1945. כאשר אנטוניה נדרשה לעזוב את לבוב, ביחד עם שאר אזרחי פולין לשעבר, במסגרת הסכם הרפטריאציה עם רוסיה, נאלץ נסטור לשנות את שם משפחתו לגרובר, כדי שיוכל להתלוות אל אשתו, אנטוניה גרובר. נסטור נשאר אוקראיני ואתאיסט בהכרתו עד סוף ימיו. נסטור נפטר ב-16 בספטמבר 1979 וקבור בבית העלמין הקאתולי בחיפה.
בשנת 1951 הצטרף נסטור לחברת הנפט של, לימים פז, ושם הועסק כפקיד במחלקת המכירות. אנטוניה הייתה מורה לפסנתר בקריית חיים ובקונסרבטוריון למוזיקה ברחוב הפרסים בחיפה. בשנת 2008, 27 שנים לאחר מותו, הוכר יוסף גרובר נסטור זנון סניאדאנקו כחסיד אומות העולם.
סיפורם של נסטור ואנטוניה התפרסם ב"טוסקה מתה באור", מאמר שכתב יוסי שריד בעמוד הדעות של הארץ, שלושה שבועות לאחר מותה של אנטוניה, בחודש מרץ 2012. אנטוניה ביקשה להיקבר על יד בעלה בבית הקברות הקתולי בחיפה: "הוא הלך אחרי בחייו, ואני אלך אחריו במותי", הסבירה לבנה פרדי בסוף ימיה. הצלתה של אנטוניה הוא אחד משלושה סיפורי גבורה של חסידי אומות העולם אשר נבחרו להופיע בספר "ונתתי להם יד ושם", אלבום המתעד 60 שנות הנצחה, תיעוד, מחקר וחינוך של יד ושם.[7] אביו המנוח של פרדי, נסטור זנון סניאדאנקו, מונצח גם בגן חסידי אומות העולם תושבי חיפה בשכונת רמת אלון.
בחודש אוגוסט 2014 נסע פרדי גרובר לאוקראינה ופגש לראשונה את בני משפחתו האוקראינית, שהקשר עמם נותק לאחר מלחמת העולם השנייה. מאז ועד היום, פרדי גרובר מעניק מדי שנה מלגות לזכר הוריו, לארבעה סטודנטים וסטודנטיות אוקראינים בבית הספר התיכון בעיר סוקאל שבו למד אביו בצעירותו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ליאור רדושיצקי, טבע עיתונאי, באתר העין השביעית, 5 באוגוסט 2012
- אורה עריף כץ, פרדי גרובר נפרד ויורגו דלאראס חוטף מירון אנוש, באתר טחנות הרוח: על תקשורת, קורט פוליטיקה, ספרות, ומה שביניהם, 6 באוגוסט 2012
- שי אסף, קטעים נבחרים מתוך ריאיון עם פרדי גרובר, באתר יוטיוב, 3 במאי 2023
- שי אסף, ריאיון עם פרדי גרובר, באתר יוטיוב, 23 באפריל 2023
- ארכיון עובדי רשות השידור, כתבות יומן של פרדי גרובר, באתר יוטיוב, עודכן לאחרונה ביום 18 ביולי 2022
- פרדי גרובר, שתולה ונטועה | באמצע העולם ימינה, סרטו של פרדי גרובר העוקב אחר תושבי המקום, יוצאי כורדיסטן, ומנסה לבחון כיצד השפיע הריחוק ממרכז הארץ על אורח החיים, השקפת העולם ותחושת השייכות, כאן, 6 באוקטובר 1993
- פרדי גרובר, מבט שני | מין שאינו במינו, כתבתו של פרדי גרובר על נשים וגברים שעוברים ניתוחים להתאמה מגדרית - החששות, תגובות הסביבה, ההסתגלות, השחרור והגאווה, כאן, 24 במאי 2004
- פרדי גרובר, מגדר | מחזה ראשון בישראל על נשים לסביות, שמונה שחקניות מתיאטראות שונים בארץ התקבצו להעלות את ההצגה "קיץ אחרון", העוסקת ביחסים שבין זוגות נשים, כאן, 21 ביוני 1986
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יד ושם, מחלקת חסידי אומות העולם, סיפור אהבתם של נסטור ואנטוניה, באתר יד ושם, אוגוסט 2008
- ^ יוסי שריד, טוסקה מתה באור, באתר הארץ, 30 במרץ 2012
- ^ ליאור רדושיצקי, טבע עיתונאי, באתר העין השביעית, 5 באוגוסט 2012
- ^ כתבתו של פרדי גרובר, רשות השידור, הערוץ הראשון, בעזרת השם או בעזרת הגרביטציה, באתר יוטיוב, יוני 2012
- ^ מורן שריר, בין משה גרטל הקשקשן לפרדי גרובר הנהדר, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2012
- ^ ליאור רדושיצקי, המוהיקני האחרון, באתר ישראל היום (שישבת), 23.7.2010
- ^ בלה גוטרמן, ונתתי להם יד ושם: 60 שנות הנצחה, תיעוד, מחקר וחינוך, יד ושם, 2013, עמ' 186
