פסטיבל בריטניה

פסטיבל בריטניה
Festival of Britain

מבט על מתחם הפסטיבל מהגדה הצפונית של התמזה. במרכז התמונה - כיפת התגליות ובשמאל התמונה - הסקיילון
סוג	פסטיבל
מדינה
מיקום	לונדון
מועדים
תאריכי פעילות	1951

פסטיבל בריטניה (באנגלית: The Festival of Britain) היה יריד ותערוכת אמנות שנערכה בלונדון בירת הממלכה המאוחדת בשנת 1951. התערוכה נפתחה ב-3 במאי, והיא התנהלה ברובה באזור סאות' בנק - הגדה הדרומית של נהר התמזה, בסמוך לתחנת ווטרלו. תערוכות נוספות נערכו בפופלאר, בפארק באטרסי, בדרום קנזינגטון ובאולם קלווין שבגלאזגו, וכן נערכו מספר אירועים בקארדיף, סטרטפורד שעל הנהר איוון, באת', פרת', בורנמות', יורק, אלדבורג, אינברנס צ'לטנהאם ואוקספורד.

הפסטיבל נערך זמן קצר יחסית לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ובעת שנערך טרם שוקמו חלקים רבים מהעיר לונדון שנהרסו במהלך הבליץ (הפצצות הלופטוופה - חיל האוויר הגרמני). מטרת הפסטיבל הייתה לעודד את הציבור הבריטי, וליצור תחושה של שיקום המדינה. אחת ממטרות הפסטיבל הייתה להראות את השיקום המתוכנן של הערים ההרוסות של בריטניה בעקבות המלחמה.

כמו כן הפסטיבל ציין מאה שנה לתערוכה הגדולה שנערכה בלונדון בשנת 1851.

התערוכה הוקמה ביוזמתו של ג'רלד בארי ושל הרברט מוריסון, המשנה למנהיג מפלגת הלייבור.

לאחר קבלת ההחלטה על קיום הפסטיבל הוקמה מועצה מייעצת שעסקה בארגונו של הפסטיבל, בהנהלת גנרל הייסטינגס איזמי. מוריסון מינה גם ועדת עזר המורכבת מפקידים עובדי המדינה ששימשו כמקשרים בין משרדי המדינה השונים שעסקו בארגון הפסטיבל. במרץ 1948 הוקם מטה כללי, שהפך למשרד ממשלתי בעל תקציב משלו.

סאות' בנק

אזור התערוכה היה אזור של מחסנים ובתי מגורים של עובדי המפעלים בסביבה, שפונו במסגרת הכנת האתר. ביקורת רבה נמתחה על העלות הגבוהה, כ-8 מיליון ליש"ט, של הריסת מבני מגורים של אנשים קשי יום. הפועלים הפגינו נגד העבודות וחסמו את הרחובות במטרה למנוע את פיצוץ בתיהם.

בשנת 1948 מונה האדריכל הצעיר יו קייסון, בן ה-38, לניהול הפרויקט. בסיום העבודות בשנת 1952 קיבל תואר אבירות על פועלו.

מארגני התערוכה ייעדו את האזור לתצוגה של העקרונות המודרניים של התכנון העירוני, שיושמו במהלך שיקומה של לונדון לאחר מלחמת העולם. עקרונות אלה כללו בנייה לגובה, מעברים עיליים להולכי רגל והימנעות מבניית רחובות בצורת שתי וערב. המבנים נבנו, לראשונה בבריטניה, בסגנון הברוטליסטי. לימים נהרסו כל המבנים למעט אולם הפסטיבל המלכותי, ביוזמת ממשלת בריטניה והעומד בראשה וינסטון צ'רצ'יל שראה במבנים אלה מבנים "סוציאליסטים" מידי.

מבני הפסטיבל

כיפת התגליות

ערך מורחב – כיפת התגליות

כיפת התגליות הייתה כיפה בקוטר 111 מטרים ובגובה 28 מטרים, ובעת בנייתה הייתה הכיפה הגדולה בעולם. המבנה נבנה מבטון ואלומיניום בסגנון מודרניסטי ונערכו בו מופעים ומוצגים רבים של הפסטיבל.

המבנה, לצד הסקיילון הסמוך, הפך לאחד מסמלי הפסטיבל, והיה אחד הגורמים להפיכת הסגנון המודרני לסגנון פופולרי בבריטניה. לאחר תום הפסטיבל נהרס המבנה וחלקיו נמכרו לשימוש חוזר. במקום בו עמד המבנה נבנו גני היובל (בהם ממוקם כיום הלונדון איי).

הסקיילון

מבנה הסקיילון, 1951

ערך מורחב – סקיילון (פסטיבל בריטניה)

הסקיילון היה מגדל דמוי סיגר, סמוך לכיפת התגליות, פרי תכנונם של הידלגו מויה, פיליפ פוול ופליקס סמיואלי. המבנה היה מפלדה מצופה אלומיניום ונתלה באוויר באמצעות כבלי פלדה שנמתחו בין שלושה עמודים כך שנראה כאילו המבנה מרחף בגובה של 15 מטרים מעל הקרקע. בשעות הלילה הואר המבנה, שהתנשא לגובה של 90 מ'. בתום התערוכה הופל המגדל אל התמזה, נחתך לחתיכות ומוחזר.

אולם הפסטיבל המלכותי

ערך מורחב – אולם הפסטיבל המלכותי

את אולם הפסטיבל המלכותי תכננו האדריכלים לזלי מרטין, פיטר מורו ורוברט מתיו, וחברת הולנד, האנן וקיוביטס (Holland, Hannen & Cubitts) הייתה אחראית לבנייתו עבור מועצת מחוז לונדון. קלמנט אטלי, ראש ממשלת בריטניה, הניח את אבן הפינה למבנה בשנת 1949, והוא נחנך רשמית ב-3 במאי 1951. בטקס החנוכה היה אמור לכלול קונצרט בניצוחו של ארטורו טוסקניני, אולם בשל בעיות בריאות של המנצח נקראו להחליף אותו סר מלקולם סרג'נט וסר אדריאן בולט.

באפריל 1988 הפך המבנה למבנה הראשון שנבנה לאחר מלחמת העולם השנייה והוכרז כמבנה לשימור בשל חשיבותו האדריכלית.

הטלקינמה

ערך מורחב – טלקינמה

הטלקינמה היה מבנה קולנוע בן 400 מושבים שהוקם בין תחנת ווטרלו ואולם הפסטיבל המלכותי ובו הוקרנו סרטי קולנוע (דו ותלת־ממדיים) וסרטי טלוויזיה. הטלקינמה הייתה האטרקציה הפופולרית ביותר בפסטיבל. בתום הפסטיבל ועד שנת 1957 שימש המבנה, בתכנונו של ולס קואוטס, את מכון הסרטים הבריטי.

רכבת פאר טוטרינג ואוייסטר קריק

רכבת זו, שתוכננה על ידי פרדריק רולנד אמט, ופעלה בפארק באטרסי, נעה בין "פאר טוטרינג" (Far Tottering) ו"אויסטר קריק" (Oyster Creek) דרך מסלול שתכנן ג'ון פייפר. הרכבת והתחנות עוצבו על פי קומיקס שפורסם במגזין פאנץ'.

מבנים נוספים

בין המבנים הנוספים שנעשה בהם שימוש באזור הפסטיבל היו

• מגדל שוט שנבנה בשנת 1826 ואשר שימש כאנטנת רדיו עבור הפסטיבל. מבנה זה הוא המבנה היחיד שלא נהרס במסגרת פינוי השטח לפסטיבל, אלא רק לאחר תום הפסטיבל. במקומו נבנה אולם המלכה אליזבת אשר נפתח בשנת 1967.
• מבנה הנהלת הפסטיבל שתכננו מקסוול פריי, ג'יין דרו ואדוארד מילס.
• ביתן האריה והחד-קרן שהציג את ההיסטוריה של האומה הבריטית.

בחצר מתחם הפסטיבל הוצגו יצירות אמנות כגון ציור קיר מעשה ידי ויקטור פאסמור ופסלים של הפסלת ברברה הפוורת'.

אדריכלות שימושית

בנוסף לאזור התערוכה המרכזי הוחלט להקים באזור נפרד תערוכה שהתמקדה בתכנון אורבני ובבנייה עירונית. התערוכה כללה גם מתחם "אדריכלות חיה" שבמסגרתה נבנו מבנים למגורים. למטרה זו הוחלט להקים באזור פופלאר, במתחם אחוזת לנסברי (שנקראה על שם ג'ורג' לנסברי) שכונה מודרנית. האזור שהוקצה לשכונה נפגע קשות במהלך הבליץ, ולמעלה מרבע מהמבנים בו הושמדו.

עבודות הבנייה באתר החלו בדצמבר 1949 בעיכוב ניכר בשל קשיי תקציב. הבנייה התעכבה גם בשל החורף הגשום של 1950-1951, והדירות הראשונות היו מוכנות למגורים בפברואר 1951.

בעת פתיחת התערוכה, ב-3 במאי 1951 הוצגו בפני המבקרים ב"ביתן המחקר בבנייה" (Building Research Pavilion) בעיות אדריכליות והפתרונות שמומשו עבורן בשכונה החדשה. "ביתן התכנון העירוני" (Town Planning Pavilion) הציג פתרונות של תכנון עירוני, וכן דגם של עיר דמיונית מתוכננת בשם אבונקאסטר (Avoncaster). האתר לא משך מבקרים רבים וסך הכל ביקרו בו כ-86 אלף מבקרים, לעומת למעלה מ-8 מיליון צופים בתצוגה המרכזית בסאות' בנק.

מתקנים נוספים

כחלק ממתקני הפסטיבל הוחלט על בניית אגף חדש למוזיאון המדע - אגף שיציג את תערוכת המדע של הפסטיבל.

כמו כן אוניית הוד מלכותו קמפניה (HMS Campania) הפכה לתערוכה נודדת. האוניה עגנה במספר נמלים ברחבי הממלכה המאוחדת: סאות'האמפטון, דאנדי, ניוקאסל שעל הנהר טיין, קינגסטון שעל הנהר האל, פלימות', בריסטול, קארדיף, בלפסט, בירקנהד וגלאזגו.

מספר המבקרים

במשך חמשת חודשי הפסטיבל ביקרו בתערוכות השונות למעלה מ-10 מיליון מבקרים אשר שילמו את דמי הכניסה:

• תערוכת האדריכלות החיה בפופלר: 86,646
• תערוכת התעשייה בגלאזגו: 282,039
• תערוכת המדע במוזיאון המדע בדרום קנזינגטון: 213,744
• אזור סאות' בנק (המתחם המרכזי): 8,455,863
  • מבקרים מאזור לונדון 36.5%
  • מבקרים מרחבי בריטניה 56%
  • מבקרים ממדינות אחרות 7.5%
    • ארצות הברית 15%
    • מדינות חבר העמים הבריטי 32%
    • מדינות אירופה 46%
    • מדינות אחרות 7%
• התערוכה הנודדת: 462,289
  • מנצ'סטר 114,183
  • לידס 144,844
  • בירמינגהאם 76,357
  • נוטינגהאם 106,615
• אוניית הפסטיבל "קומפניה": 889,792
  • סאות'האמפטון 78,683
  • דאנדי 51,422
  • ניוקאסל שעל הנהר טיין 169,511
  • קינגסטון שעל הנהר האל 87,840
  • פלימות' 50,120
  • בריסטול 78,219
  • קארדיף 104,391
  • בלפסט 86,756
  • בירקנהד 90,311
  • גלאזגו 93,539
• גני הפסטיבל בבאטרסי: 8,031,000
  • מבקרים מלונדון 76%,
  • מבקרים מרחבי בריטניה 22%
  • מבקרים מעבר לים 2%
• תערוכת החקלאות בבלפסט: 156,760
• תערוכת הפולקלור באדינבורו: 135,000
• תערוכת הספרים בדרום קנזינגטון (לונדון): 63,162

סיום הפסטיבל

בעקבות הבחירות שנערכו באנגליה בשנת 1951 הובסה ממשלת הלייבור ווינסטון צ'רצ'יל שב לראשות הממשלה. אחת מהחלטות הממשלה הראשונות הייתה לפנות את אזור הפסטיבל אשר סימל בעיניו על הממשלה הקודמת.

הרווחים שהושגו מהפסטיבל הועברו למועצת מחוז לונדון ונעשה בהם שימוש להפוך את אולם הפסטיבל המלכותי ואולם קונצרטים.

לפסטיבל הייתה השפעה רבה על האדריכלות בבריטניה ועל השימוש בסגנון המודרניסטי בפרויקטי בנייה ברחבי המדינה, כך לדוגמה ניתן לראות את השפעת המבנים על קתדרלת קובנטרי שנבנתה בשנת 1962 על ידי האדריכל באזיל ספנס (אחד מאדריכלי מתחם הפסטיבל).

ראו גם

• התערוכה הגדולה

קישורים חיצוניים

• ג'ורג' סימר, "פסטיבל בריטניה" - חוויות מהפסטיבל בכתבה במגזין "האובזרוור"
• תיאור אזור הפסטיבל, מפות ותצלומים (אורכב 26.03.2009 בארכיון Wayback Machine)
• The Festival of Britain
• פסטיבל בריטניה באתר מוזיאון לונדון
• אגודת פסטיבל בריטניה
• פסטיבל בריטניה באתר Exploring 20th century London
• ההיסטוריה של אולם הפסטיבל המלכותי